מה עושים?
יש לי בעיה שמאוד מטרידה אותי.
אני עוד מעט עומד לחגוג את יום הולדתי ה 27. הבעיה היא שאני לא מרגיש בכלל בן 27! ואני אומר את זה במובן השלילי של המילה: 1.קשה לי לאמר שמצאתי את עצמי בכל מה שקשור לעבודה.אני למדתי תחום שמאוד מושך אותי ועדיין,לצערי,לא הצלחתי להתברג לתוך המערכת הזו.אבל אני אמשיך לנסות כי אני לא רוצה לעסוק בשום תחום אחר.אז עדיין בגיל 27 אני בלי עבודה קבועה וניזון מכל מיני משכורות מגוחכות. זה הגיוני בגיל 27? 2.מעולם לא חויתי קשר רגשי עם מישהי. זה משהו שקשור לחוסר ביטחון.למרות שכלפי חוץ אני נראה הבנאדם הכי פחות ביישן.לא יהיר,שחצן או מגעיל.פשוט,לא הביישן הקלאסי.אבל בכל זאת,אף קשר רציני.(ואת האמת,אינני יודע אם אני רוצה בזה). זה הגיוני לבחור בן 27??? 3.אני נראה הרבה הרבה יותר צעיר מכפי גילי.אנשים שרואים אותי חושבים שאני בן 18 או מקסימום חייל בשירות סדיר.אני דווקא נראה בסדר.אבל זה כל הזמן זה מבאס אותי יותר ויותר. אז כמו שאתם יודעים,ללכת למקומות של בחורות בגילאים שלי (27) לא בא בחשבון.כי הן לא כ"כ מתייחסות למישהו שיש לו מראה של "בייביפייס". וזה מסתבר מחלחל גם אליי. אני מביט במראה כל בוקר ,ואני חושב שאני יכול ללכת עכשיו לתיכון ולא לעבודה.(ואני לא רואה את כמחמאה.). זה הגיוני לבחור בן 27?? 4.אני מקפיד לשמור על הגוף שלי.ז"א,אני רץ הרבה.עושה ספורט .מקפיד לא לאכול בשעות מאוחרות וכל מה שקשור בזה.בקיצור,שומר על הפיגורה. זה נראה לכם הגיוני שככה צריך להתנהג בחור בן 27?? (כמו איזה תיכוניסט בכיתה י"ב,שכל מה שחשוב לו זה לא להוסיף חס וחלילה ק"ג למשקל שלו).?? 5.אני בנוסף לכל,לא בורכתי בגובה.אני 1.70 בערך.ועם המראה הנערי שלי.אז תחשבו איזה שילוב קטלני זה.(במובן השלילי של המילה). זה מייצג מישהו בגיל 27? 6.מה לעשות שרוב החברים מהשנתון שלי כבר מגדלים כרס,התחתנו,וכמעט לא נשאר להם שיער על הראש. אצלי לא קרה שום שינוי.יש לי עדיין את אותו שיער יפה,ומלא מלפני 10 שנים. זה אומר שגם היום ,בגיל 27,אני יכול למרוח ג´ל על השיער שלי,לעשות קוצים כאלה,בקיצור-מה שהרבה בגיל 30 רק חולמים לעשות. אז זה הגיוני שאני בן 27?? 7.בקשר לעבודה אז כפי שאמרתי בסעיף 1.אני עדיין ללא עבודה קבועה.כי אני לא מוותר על החלום שלי.וזה לא פנטזיה. אבל עד אז אין לי כסף כמו שאמור להיות למישהו בן 27.(או לפחות למוצלחים שבינהם). ויש עוד מלא דברים שאני מרגיש שקיימים אצלי,ושגורמים לי לא להרגיש כמו מישהו שמתקרב עוד מעט לגיל 30. וזה מפחיד אותי. אני לא מרגיש כייף עם עצמי (גם בגלל כל הסעיפים שכתבתי מקודם),וגם בגלל כל מיני דברים אחרים . אני מרגיש שככל שהזמן עובר ,והגיל הביולוגי שלי מתחיל לעלות כלפי מעלה,אני מרגיש כל כך מנותק מעצמי . בבקשה תענו לי .מה זה להיות בן 27? ומה אני יכול לעשות בכדי להתחיל להרגיש שאני כבר לא נער? להתחיל להשמין ולא לדאוג כ"כ למראה שלי? להתפלל לאלוהים שיתחיל לגרום לכך שהשיער שלי יהיה דליל ויתחילו קרחות? להיכנס לסתם עבודה שאני לא סובל רק בכדי שיהיה לי תלוש משכורת קבוע? (כמו שרוב האנשים עושים?). להתפלל לאלוהים שיוסיף לי כמה קמטים לפנים ושיראה שאני כבר מבוגר? מה אני אמור לעשות? מצטער שזה היה ארוך. אבל זה מציק לי כ"כ.
יש לי בעיה שמאוד מטרידה אותי.
אני עוד מעט עומד לחגוג את יום הולדתי ה 27. הבעיה היא שאני לא מרגיש בכלל בן 27! ואני אומר את זה במובן השלילי של המילה: 1.קשה לי לאמר שמצאתי את עצמי בכל מה שקשור לעבודה.אני למדתי תחום שמאוד מושך אותי ועדיין,לצערי,לא הצלחתי להתברג לתוך המערכת הזו.אבל אני אמשיך לנסות כי אני לא רוצה לעסוק בשום תחום אחר.אז עדיין בגיל 27 אני בלי עבודה קבועה וניזון מכל מיני משכורות מגוחכות. זה הגיוני בגיל 27? 2.מעולם לא חויתי קשר רגשי עם מישהי. זה משהו שקשור לחוסר ביטחון.למרות שכלפי חוץ אני נראה הבנאדם הכי פחות ביישן.לא יהיר,שחצן או מגעיל.פשוט,לא הביישן הקלאסי.אבל בכל זאת,אף קשר רציני.(ואת האמת,אינני יודע אם אני רוצה בזה). זה הגיוני לבחור בן 27??? 3.אני נראה הרבה הרבה יותר צעיר מכפי גילי.אנשים שרואים אותי חושבים שאני בן 18 או מקסימום חייל בשירות סדיר.אני דווקא נראה בסדר.אבל זה כל הזמן זה מבאס אותי יותר ויותר. אז כמו שאתם יודעים,ללכת למקומות של בחורות בגילאים שלי (27) לא בא בחשבון.כי הן לא כ"כ מתייחסות למישהו שיש לו מראה של "בייביפייס". וזה מסתבר מחלחל גם אליי. אני מביט במראה כל בוקר ,ואני חושב שאני יכול ללכת עכשיו לתיכון ולא לעבודה.(ואני לא רואה את כמחמאה.). זה הגיוני לבחור בן 27?? 4.אני מקפיד לשמור על הגוף שלי.ז"א,אני רץ הרבה.עושה ספורט .מקפיד לא לאכול בשעות מאוחרות וכל מה שקשור בזה.בקיצור,שומר על הפיגורה. זה נראה לכם הגיוני שככה צריך להתנהג בחור בן 27?? (כמו איזה תיכוניסט בכיתה י"ב,שכל מה שחשוב לו זה לא להוסיף חס וחלילה ק"ג למשקל שלו).?? 5.אני בנוסף לכל,לא בורכתי בגובה.אני 1.70 בערך.ועם המראה הנערי שלי.אז תחשבו איזה שילוב קטלני זה.(במובן השלילי של המילה). זה מייצג מישהו בגיל 27? 6.מה לעשות שרוב החברים מהשנתון שלי כבר מגדלים כרס,התחתנו,וכמעט לא נשאר להם שיער על הראש. אצלי לא קרה שום שינוי.יש לי עדיין את אותו שיער יפה,ומלא מלפני 10 שנים. זה אומר שגם היום ,בגיל 27,אני יכול למרוח ג´ל על השיער שלי,לעשות קוצים כאלה,בקיצור-מה שהרבה בגיל 30 רק חולמים לעשות. אז זה הגיוני שאני בן 27?? 7.בקשר לעבודה אז כפי שאמרתי בסעיף 1.אני עדיין ללא עבודה קבועה.כי אני לא מוותר על החלום שלי.וזה לא פנטזיה. אבל עד אז אין לי כסף כמו שאמור להיות למישהו בן 27.(או לפחות למוצלחים שבינהם). ויש עוד מלא דברים שאני מרגיש שקיימים אצלי,ושגורמים לי לא להרגיש כמו מישהו שמתקרב עוד מעט לגיל 30. וזה מפחיד אותי. אני לא מרגיש כייף עם עצמי (גם בגלל כל הסעיפים שכתבתי מקודם),וגם בגלל כל מיני דברים אחרים . אני מרגיש שככל שהזמן עובר ,והגיל הביולוגי שלי מתחיל לעלות כלפי מעלה,אני מרגיש כל כך מנותק מעצמי . בבקשה תענו לי .מה זה להיות בן 27? ומה אני יכול לעשות בכדי להתחיל להרגיש שאני כבר לא נער? להתחיל להשמין ולא לדאוג כ"כ למראה שלי? להתפלל לאלוהים שיתחיל לגרום לכך שהשיער שלי יהיה דליל ויתחילו קרחות? להיכנס לסתם עבודה שאני לא סובל רק בכדי שיהיה לי תלוש משכורת קבוע? (כמו שרוב האנשים עושים?). להתפלל לאלוהים שיוסיף לי כמה קמטים לפנים ושיראה שאני כבר מבוגר? מה אני אמור לעשות? מצטער שזה היה ארוך. אבל זה מציק לי כ"כ.
