Stay on these roads
New member
מה עושים ?
שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים עקב זה שאני לא מתפקדת. בחודשיים האחרונים היתה לי עליה בתפקוד עקב עיצה טובה לתת לי לעצמי רק קצת משימות להתחיל עם משימה אחת בשבוע. באורח פלא זה גרם לי לעשות הרבה משימות ואני שתיתי גם ויטמינים הרבה. פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה. אפילו ללכת לשירותים היא משימה שקשה לי לקום מהמיטה, היה קשה לי נפשית להכנס לאתר דוקטורס . אני צריכה סך הכל להקליט את עצמי וכל משימה שאני צריכה להעתיק בה משהו מעייפת אותי ואני נרדמת. כך קרה שלפני שבועיים כשהקלטתי למיקרופון את עצמי מקריאה טקסט אז נרדמתי באמצע ומאז אני דוחה את המשימה הזאת. אני לא יודעת מה יש במשימה הזאת שכל כך מתישה אותי וגורמת לי להתשה ולהרדם כשהמקרופון דלוק ואני מאלצת את עצמי לקרא ברעננות אבל מדברת את הטקסט תוך שינה. קר לי, כמה שאני מביאה שמיכות זה לא עוזר קר לי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לחום מספיק. בדיקות דם תקינות אצלי בדרך כלל ואין לי מחסור בהורמון בלוטת התריס וגם לא בברזל אבל בכל זאת קר לי מאוד. והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כח. אבל כמה זמן לוקח לי לקבל כח מדאגה במיטה שאני לא עושה כלום ? כל היום ????, כל הלילה ואז כל היום שלמחרת ???? ואז אני שוב דוחה את מה שאני צריכה לעשות ואז שוב דוחה לעוד שעה , והזמן עובר וקשה לי להטעין את הפלאפון ואנשים שקבעתי איתם לא מבינים למה אני לא עונה בכלל. אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות. אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי. וכשאני מחליטה לעשות את כל הסידורים שלי באותו יום שאני כבר בחוץ אחרי הפגישה עם הפסיכולוג אז אני זוכרת לעשות בקושי משימה רק בחוץ. אבל הצרה היא שאני צריכה לחפש מסמך בבית וקשה לי כי המסמך לא אצל מישהו אלא אצלי בבית. מה עושים ?
שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים עקב זה שאני לא מתפקדת. בחודשיים האחרונים היתה לי עליה בתפקוד עקב עיצה טובה לתת לי לעצמי רק קצת משימות להתחיל עם משימה אחת בשבוע. באורח פלא זה גרם לי לעשות הרבה משימות ואני שתיתי גם ויטמינים הרבה. פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה. אפילו ללכת לשירותים היא משימה שקשה לי לקום מהמיטה, היה קשה לי נפשית להכנס לאתר דוקטורס . אני צריכה סך הכל להקליט את עצמי וכל משימה שאני צריכה להעתיק בה משהו מעייפת אותי ואני נרדמת. כך קרה שלפני שבועיים כשהקלטתי למיקרופון את עצמי מקריאה טקסט אז נרדמתי באמצע ומאז אני דוחה את המשימה הזאת. אני לא יודעת מה יש במשימה הזאת שכל כך מתישה אותי וגורמת לי להתשה ולהרדם כשהמקרופון דלוק ואני מאלצת את עצמי לקרא ברעננות אבל מדברת את הטקסט תוך שינה. קר לי, כמה שאני מביאה שמיכות זה לא עוזר קר לי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לחום מספיק. בדיקות דם תקינות אצלי בדרך כלל ואין לי מחסור בהורמון בלוטת התריס וגם לא בברזל אבל בכל זאת קר לי מאוד. והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כח. אבל כמה זמן לוקח לי לקבל כח מדאגה במיטה שאני לא עושה כלום ? כל היום ????, כל הלילה ואז כל היום שלמחרת ???? ואז אני שוב דוחה את מה שאני צריכה לעשות ואז שוב דוחה לעוד שעה , והזמן עובר וקשה לי להטעין את הפלאפון ואנשים שקבעתי איתם לא מבינים למה אני לא עונה בכלל. אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות. אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי. וכשאני מחליטה לעשות את כל הסידורים שלי באותו יום שאני כבר בחוץ אחרי הפגישה עם הפסיכולוג אז אני זוכרת לעשות בקושי משימה רק בחוץ. אבל הצרה היא שאני צריכה לחפש מסמך בבית וקשה לי כי המסמך לא אצל מישהו אלא אצלי בבית. מה עושים ?