מה עושים ?

מה עושים ?

שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים עקב זה שאני לא מתפקדת. בחודשיים האחרונים היתה לי עליה בתפקוד עקב עיצה טובה לתת לי לעצמי רק קצת משימות להתחיל עם משימה אחת בשבוע. באורח פלא זה גרם לי לעשות הרבה משימות ואני שתיתי גם ויטמינים הרבה. פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה. אפילו ללכת לשירותים היא משימה שקשה לי לקום מהמיטה, היה קשה לי נפשית להכנס לאתר דוקטורס . אני צריכה סך הכל להקליט את עצמי וכל משימה שאני צריכה להעתיק בה משהו מעייפת אותי ואני נרדמת. כך קרה שלפני שבועיים כשהקלטתי למיקרופון את עצמי מקריאה טקסט אז נרדמתי באמצע ומאז אני דוחה את המשימה הזאת. אני לא יודעת מה יש במשימה הזאת שכל כך מתישה אותי וגורמת לי להתשה ולהרדם כשהמקרופון דלוק ואני מאלצת את עצמי לקרא ברעננות אבל מדברת את הטקסט תוך שינה. קר לי, כמה שאני מביאה שמיכות זה לא עוזר קר לי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לחום מספיק. בדיקות דם תקינות אצלי בדרך כלל ואין לי מחסור בהורמון בלוטת התריס וגם לא בברזל אבל בכל זאת קר לי מאוד. והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כח. אבל כמה זמן לוקח לי לקבל כח מדאגה במיטה שאני לא עושה כלום ? כל היום ????, כל הלילה ואז כל היום שלמחרת ???? ואז אני שוב דוחה את מה שאני צריכה לעשות ואז שוב דוחה לעוד שעה , והזמן עובר וקשה לי להטעין את הפלאפון ואנשים שקבעתי איתם לא מבינים למה אני לא עונה בכלל. אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות. אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי. וכשאני מחליטה לעשות את כל הסידורים שלי באותו יום שאני כבר בחוץ אחרי הפגישה עם הפסיכולוג אז אני זוכרת לעשות בקושי משימה רק בחוץ. אבל הצרה היא שאני צריכה לחפש מסמך בבית וקשה לי כי המסמך לא אצל מישהו אלא אצלי בבית. מה עושים ?
 

jinjetta

New member
שלום Stay on these roads

וברוכה הבאה לפורום. את מתארת קושי רב בתפקוד היומיומי. אני שמחה לראות שאת נמצאת בטיפול, ונראה לי כי על המטפל/ת שלך לדעת את הדברים הללו - הקושי לבצע את המשימות, חוסר החשק לצאת מהמיטה. כאן בפורום אנחנו לא אנשי מקצוע, ולכן לא נוכל לעזור יותר מדי, אך אנחנו יכולים להקשיב. מאחלת לך הרבה בריאות וכוח
 

שנטיפה

New member
לזאת שנישארת על הדרך

הי, קראתי את מה שכתבת, צר לי לקרוא על מישהי שנימצאת במצוקה כל כך גדולה, מעניין לי לשמוע אם יש לך קרובי משפחה או ידידים ואיך הם מגיבים על המצב שלך. אני עובדת בתחום בריאות הנפש וממליצה לך לבדוק אפשרויות נוספות שיכולות לסייע לך לתפקד (וזה לא תמיד דווקא שיחות פסיכותרפיות פסיכואנליטיות) לפעמים טיפול יותר ממוקד בתיפקוד יכול להיות יותר יעיל. זה חשוב להבין יותר איך כן הצלחת לתפקד באותו זמן שלקחת על עצמך רק משימה אחת. אני ממליצה לך לבדוק אפשרויות של טיפול תרופתי (לפעמים מחולל ניסים) טיפול התנהגותי קוגניטיבי ויש לי עוד רעיונות. כמובן שזה יכול להיות במקביל לפסיכולוג שלך שאם יש בינכם כבר קשר משמעותי וטוב כדאי להמשיך אותו.
 
...

אני באמת מזדהה איתך בכול הרמות...אני גם לפעמים הייתי מוצאת עצמי במקומות כאלה אני אומרת לפעמים זה לרוב כשהייתי לבד חברים וקרובים תמיד עזרו לי לקום , נתנו לי את המוטובציה לעשות ללכת לזוז ...ראיתי את החיים דרכם וכך חייתי אותם בזכות מה שרשמת הרגשתי כאילו סיפרת את מה שאני רציתי לספר...אני לא במצב קשה כמו שלך אבל אני יודעת שלהדרדר זה הכי קל אני כול הזמן תופסת את החבל לא נותנת לו ליברוח מרימה את עצמי בכוח...זה הכול בראש משם הכול מגיע ...ואחר כך מהנפש אני באמת מרגישה בריאה הכול בסדר אצלי אני מתפקדת כהלכה אפילו בלי לחשוב על זה הכול זורם וגם אני,לא מנסה להשבלב לא מנסה להיטמע אבל מנסה לחיות עם זה , עד איזה בוקר אחד שאני מתעוררת בו או איזה ערב אחד שאני הולכת בו ברחוב,או בפגישה עם החברה פתאם הכול לא בסדר! הכול רקוב למה בכלל צריך את זה אין לי כוח ואין לי חשק הכול זורם ואני תקועה שוכבת בוכה לא רוצה לזוז בכלל אשכרה מרחמת על עצמי וזה מה שעושה לי טוב ואחר כך שונאת את עצמי על זה שאני מרחמת על עצמי ולא עושה כלום ואז שוב משתגעת ביפנים הלב פועם המחשבות רצות...וחם. הקור נוצר עקב חוסר הפעילות הן פיזית והן מוחית,די בפעילות מוחית בשביל לעלות את רמת החום של הגוף למצב כזה שאפר להיתעלם מהקור ולהתעסק במחשבות אבל ברגע שאני בתוך הריק בתוך הכלום שמה באמת קר. אבל חברה באמת אל דאגה אני לא מאמינה בהרבה דברים ואולי אפילו במעט מאוד אבל מה שאני כן מאמינה בו זה בעצמי! וככה צריך את צריכה להאמין בעצמך לשאוף לחיות את הצד הטוב שלך לדעת שמגיע לך ולא להיכנע לטירוף...
 
למעלה