מה עושים

[חומוסה]

מה עושים

הדירה שלנו מחולקת לחדרים של 2 2 3. מההתחלה הייתי בחדר של 3. ביומיים הראשונים החלטתי לעבור חדר, ברוב טימטומי וטיפשותי, מסיבות אישיות (לא קשור לסכסוך כלשהו), שממש לא חשובות עכשיו. אבל הייתי עוד יותר טיפשה ואמרתי לשתי הבנות שעברתי אליהן שאם אני מפריעה, שיגידו ואחזור. חשבתי שרוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר ובסוף אני אשאר איתן. ואיתן גם היה לי טוב יותר. עד שמישהי מהחדר הקודם בו הייתי, ג', הודיעה שהיא פגועה מהתנהגות שהפגנתי באיזה-שהו יום, והעמידה פני נעלבת, על אף הסליחות והשידולים שלי. בו בזמן, גונב לאוזניי כי אחת הבנות מהחדר אליו עברתי, ט', מנסה להחליף חדר עם מישהי מחדר של 2, כי היא התחרטה ולא רוצה שתהיה גם בת שלישית בחדרן. מי רוצה, בעצם? עכשיו מגיע הקטע ה... הייתי אומרת, המפחיד (בשבילי). לחדר הקודם לא רציתי לחזור כי הייתי מסוכסכת עם ג' (למזלי הסתבר שאני לא היחידה שלא סובלת אותה, מה שחיזק לי מעט את בטחוני העצמי). אבל גם בחדר הנוכחי לא יכולתי להישאר כי הייתי לא רצויה, וט' התחילה להציק לי שאחזור, כי צפוף לה נורא חדר של 3 (האמת, היה צפוף, אבל מה לעשות?!! כל החדרים אותו גודל. שלוש בנות מהדירה יהיו חייבות להידפק). ואז הבת השניה בחדר אליו עברתי, מ', אמרה שהיא מוכנה לעבור במקומי. וט' לא הסכימה. "נוח לי איתה, אנחנו באותו ראש," היא אומרת לי בשיא הרוגע. "אותך אני לא מכירה ולא יודעת איך זה להיות איתך בחדר. מה אם נריב, ונסתכסך? חבל להרוס את הידידות שלנו." בסופו של דבר חזרתי לחדר מההתחלה, עם ג', וכולן (חוץ משתינו) היו מרוצות ותומכות בהחלטה. עכשיו אני שואלת אתכם מה אני עושה עם עצמי. אני כל כך פגועה. עברו יותר משבועיים מאז תחילת השירות, ואני מתנהגת כאילו הכל כרגיל. מפטפטת וצוחקת עם ט', מסתדרת (יחסית) עם ג', ולא רבה עם אף אחד. ראש קטן. צוחקת מהבדיחות של כולם, ומשתדלת להיות טבעית. אבל אני מרגישה חרא עמוק בפנים. כאילו אני נמצאת עם אנשים שלא רוצים אותי. ששופטים אותי. ולא פעם אני מרגישה לבד. זה יעבור? יש תקווה שהכל יתהפך באיזשהו שלב? כל מי שמכיר אותי אומר לי שעם הזמן יראו מי אני באמת, כי אני ממש לא אדם שמסתכסך, ושיפסיקו לשפוט לפי רושם חיצוני. אבל קל לדבר למי שלא עובר את זה. את התחושה היומיומית הזו. לעבור מקום שירות לא בא בחשבון (טוב לי בעבודה וטוב לי עם רוב הבנות בדירה). אבל איך בדיוק אני אמורה לחשוב, להתייחס לבנות האלה שעשו לי כל כך רע, ועכשיו רואות אותי כ"המקופחת שאיש לא רצה בה?!" נסו לעמוד במקומי לרגע. חשבו על זה, ואז ענו לי. תודה

 

[מותה של האפוקליפסה]

תעברי לסלון.

סתם

. לי אין מצב כזה בדירה, כי אנחנו (גם הבנות בחדר וגם הבנות בדירה בכלל) מסתדרות באופן לא רע. אני מנסה להשוות, ולכן אני שואלת אותך: כמה זמן יוצא לכן להיות יחד בחדר? אצלנו לרוב או שאנחנו מפוזרות ברחבי העיר, או שחלק במקלחת, חלק בסלון וכו'. הזמן היחידי בו ממש יוצא לנו להיות יחד, הוא כשאנחנו הולכות לישון. אצלנו הדירה מחולקת ל - 3, 3, אז אין הרבה בעיות בעניין הזה. מה שכן, החדר השני הוא גדול יותר וצמוד למרפסת, ואילו החדר שלי הוא קטן יותר וצמוד לכביש הראשי. זה היה יכול להפריע לי אם הייתי רוצה לעבור חדר, אבל אני בחרתי להיות בחדר הקטן, ונראה לי שענייני החלוקה הם שוליים ביותר. הרי אין לך ברירה: את לא מסתדרת לא עם ט', ולא עם ג'. האפשרות היחידה שתציל אותך, היא לתחמן איזו פעולה שתשים את ט' ואת ג' יחד בחדר, ואז יש לך שני חדרים לבחירה. האם את תחמנית? לא נראה לי. אני חושבת שהעניינים האלו הם עניינים קטנים שאת לא צריכה להקדיש להם יותר מדי תשומת לב. דברי בכייף עם הבנות שאת אוהבת, ועם אלה שלא, עשי כמו שאת עושה עכשיו: הקפידי לשמור על הגישה החיובית ועל ה"בסדריות", ולו רק על-מנת שאת לא תיפגעי בעצמך, ולא תסתכסכי. הפרידי בין עיקר לטפל, ואל תשכחי להיות עצמך. כלומר, אם מישהי מבקשת ממך משהו, את יכולה לעזור לה ולהיות נחמדה אליה, אפילו אם זו ט', נניח. אני מניחה שאני לא יודעת את הדקויות ביחסים ביניכן לגמרי, אבל ממה שאת כותבת, נשמע לי כאילו את מקדישה יותר מדי תשומת לב לדברים פעוטים. ככה זה, יש אנשים שהם לא משהו, וצריך לדעת לשמור על הקו הנקי עם כולם. עד כמה שאפשר, בכל אופן. בהצלחה! גמר חתימה טובה, נעמה (הולכת הביתה!!!).