פיית הלילה השחורה
New member
מה עושים?
התחלתי לצאת עם מישהו חדש, והחוויה הזאת גורמת לי להרהר בכמה דברים בלתי מפוענחים בקשר לעצמי ולקשרים, אולי תוכלו לעזור.
כשהייתי בתיכון היה איתי בחור בשכבה, שאיכשהו יצא שהוא התאהב בי ואני התאהבתי בו (או יותר נכון- התרגלתי לנוכחות שלו בחיים שלי) וכך היינו ביחד 3 חודשים עד שסיימתי את זה. שנה לאחר מכן הייתי במסגרת נוספת שבה נדלקתי על אחד שחי יחד איתי (גם לנוכחות שלו התרגלתי), וזה לא הסתדר כי הוא בחר באחרת ועשה זאת במלוא הרוע (כן, זה שבר לי את הלב). אחרי תקופה של התגברות, מישהו אחר מאותה המסגרת נכנס לתמונה וללב שלי, וגם איתו הדברים לא הסתדרו כי הוא התנהג כמו ילד..אחריו היתה עוד הידלקות על מישהו שלישי מאותה המסגרת שאיתו היו לי יחסי ידידות קרובים לאורך כל השנה והרגשתי שהוא מתחיל איתי, וגם איתו זה התנפץ כי מסתבר שהוא פלרטטן ו"פלייר" כזה. זה נראה ממש כמו בדיחה על בחורה נואשת שלא מוצאת אף פעם מישהו שירצה אותה בחזרה, אבל כל אותם הבנים נתנו לי להרגיש שהם כלכך בעניין, אמנם בצורה מניאקית שאני פירשתי כמעניינת ומסעירה, אבל באמת חיפשתי אמת אצל כל אחד מהם והתאכזבתי כל פעם מחדש. אפשר להשליך את התלותיות הזאת בבחורים על התקופה: בדיוק ההורים שלי התגרשו וחיפשתי כתף תומכת. והם כולם בנים טובים, חינכו אותם טוב להראות שאיכפת להם ושהם תומכים ואוהבים אותי, וזה בילבל.
ולעניינינו, החלטתי לצאת מבועת שלושת הבנים האלה שרק עושים לי רע, ולהתחיל משהו חדש, דף חלק, ביוזמתי, מישהו שאני אבחר. אז פניתי דרך האינטרנט (לא אתר היכרויות או משהו..סתם אתר שקשור בתחום העניין שלי) לאחד חמוד שדי פעיל שם, ומן הון להון יצאנו כבר כמה פעמים והתנשקנו.
אבל- יש לי חסימה כלכך רצינית שאני לא מצליחה לחלוטין לפענח מהי.
הוא מקסים וחכם ומושך ואינטלגנט ומצחיק וטוב לב ועדין וחמוד ובשבילי, אבל משהו תוקע אותי.
בהתחלה חשבתי שזה משהו בו, שאין כימיה נגיד. חיפשתי בכל מילה שלו איפה הוא מפשל, איפה הוא לא בשבילי, ולמה הוא תמיד אומר ככה וככה וזה מעצבן ואני חותכת.
אבל אז ירדתי קצת יותר לעומק ואני מבינה שזה משהו בי שחוסם את עצמי. התרגלתי שה"בחור שלי" תמיד נמצא בסביבה. אם זה בשכבה, אם זה במסגרת כלשהי שאני רואה אותו מתמזג עם הסביבה. אבל בסיטואציית הדייטינג אני מוצאת את עצמי סגורה ומתגוננת ומגנה על עצמי ולא נפתחת. זה לא טבעי לי, ויותר מזה- זה ממש מפחיד אותי. התרגלתי שה"בחור שלי" רואה אותי בכל מיני מצבים שלא בהכרח קשורים אליו, ופתאום בסיטואציה של דייט הדברים מרגישים לא טבעיים.
אז בדייט האחרון שלנו חשפתי אותו לזה שאני מרגישה קצת חסומה, וסיפרתי לו גם על ההורים ועל הקשר של זה לזה..וקיוויתי שבכך שאני אחשוף יותר מה"אמת" הדברים יהפכו להיות יותר טבעיים ויותר נוחים בשבילי, אבל זה יצר את הפעולה ההפוכה. עכשיו אני מרגישה פגיעה יותר, חשופה יותר, ואמנם אני יודעת שהוא לגמרי בעיניין ולא יעזוב הכל עכשיו וזה לחלוטין פסיכולוגי אצלי, אבל אני מרגישה שעכשיו אני לא רוצה בזה יותר. אני רוצה שהוא יעזוב אותי, שלא יתקשר יותר, שאני לא אראה אותו יותר לעולם, אפילו שאני מאוד מחבבת אותו. ממש קשה לי להיקשר רגשית, על אף שכפי שראיתם למעלה כשפירטתי את רשימת הבנים שהייתי דלוקה עליהם, קשה וכמעט בלתי אפשרי שלא לראות כמה אני תולה את עצמי רגשית בקלות באנשים. אז למה פתאום אני כלכך כבויה? למה פתאום הרגש לא לוקח פיקוד כמו תמיד? איך בכלל דברים כאלה עובדים, יוצאים כמה פעמים עם אדם זר ואז מחליטים להיות ביחד? מצד אחד בא לי פשוט לגמור עם זה וזהו, ומצד שני אני לא רוצה לוותר לעצמי דווקא כי יכול להיות בינינו משהו יפה...מה עושים? אני אבודה
התחלתי לצאת עם מישהו חדש, והחוויה הזאת גורמת לי להרהר בכמה דברים בלתי מפוענחים בקשר לעצמי ולקשרים, אולי תוכלו לעזור.
כשהייתי בתיכון היה איתי בחור בשכבה, שאיכשהו יצא שהוא התאהב בי ואני התאהבתי בו (או יותר נכון- התרגלתי לנוכחות שלו בחיים שלי) וכך היינו ביחד 3 חודשים עד שסיימתי את זה. שנה לאחר מכן הייתי במסגרת נוספת שבה נדלקתי על אחד שחי יחד איתי (גם לנוכחות שלו התרגלתי), וזה לא הסתדר כי הוא בחר באחרת ועשה זאת במלוא הרוע (כן, זה שבר לי את הלב). אחרי תקופה של התגברות, מישהו אחר מאותה המסגרת נכנס לתמונה וללב שלי, וגם איתו הדברים לא הסתדרו כי הוא התנהג כמו ילד..אחריו היתה עוד הידלקות על מישהו שלישי מאותה המסגרת שאיתו היו לי יחסי ידידות קרובים לאורך כל השנה והרגשתי שהוא מתחיל איתי, וגם איתו זה התנפץ כי מסתבר שהוא פלרטטן ו"פלייר" כזה. זה נראה ממש כמו בדיחה על בחורה נואשת שלא מוצאת אף פעם מישהו שירצה אותה בחזרה, אבל כל אותם הבנים נתנו לי להרגיש שהם כלכך בעניין, אמנם בצורה מניאקית שאני פירשתי כמעניינת ומסעירה, אבל באמת חיפשתי אמת אצל כל אחד מהם והתאכזבתי כל פעם מחדש. אפשר להשליך את התלותיות הזאת בבחורים על התקופה: בדיוק ההורים שלי התגרשו וחיפשתי כתף תומכת. והם כולם בנים טובים, חינכו אותם טוב להראות שאיכפת להם ושהם תומכים ואוהבים אותי, וזה בילבל.
ולעניינינו, החלטתי לצאת מבועת שלושת הבנים האלה שרק עושים לי רע, ולהתחיל משהו חדש, דף חלק, ביוזמתי, מישהו שאני אבחר. אז פניתי דרך האינטרנט (לא אתר היכרויות או משהו..סתם אתר שקשור בתחום העניין שלי) לאחד חמוד שדי פעיל שם, ומן הון להון יצאנו כבר כמה פעמים והתנשקנו.
אבל- יש לי חסימה כלכך רצינית שאני לא מצליחה לחלוטין לפענח מהי.
הוא מקסים וחכם ומושך ואינטלגנט ומצחיק וטוב לב ועדין וחמוד ובשבילי, אבל משהו תוקע אותי.
בהתחלה חשבתי שזה משהו בו, שאין כימיה נגיד. חיפשתי בכל מילה שלו איפה הוא מפשל, איפה הוא לא בשבילי, ולמה הוא תמיד אומר ככה וככה וזה מעצבן ואני חותכת.
אבל אז ירדתי קצת יותר לעומק ואני מבינה שזה משהו בי שחוסם את עצמי. התרגלתי שה"בחור שלי" תמיד נמצא בסביבה. אם זה בשכבה, אם זה במסגרת כלשהי שאני רואה אותו מתמזג עם הסביבה. אבל בסיטואציית הדייטינג אני מוצאת את עצמי סגורה ומתגוננת ומגנה על עצמי ולא נפתחת. זה לא טבעי לי, ויותר מזה- זה ממש מפחיד אותי. התרגלתי שה"בחור שלי" רואה אותי בכל מיני מצבים שלא בהכרח קשורים אליו, ופתאום בסיטואציה של דייט הדברים מרגישים לא טבעיים.
אז בדייט האחרון שלנו חשפתי אותו לזה שאני מרגישה קצת חסומה, וסיפרתי לו גם על ההורים ועל הקשר של זה לזה..וקיוויתי שבכך שאני אחשוף יותר מה"אמת" הדברים יהפכו להיות יותר טבעיים ויותר נוחים בשבילי, אבל זה יצר את הפעולה ההפוכה. עכשיו אני מרגישה פגיעה יותר, חשופה יותר, ואמנם אני יודעת שהוא לגמרי בעיניין ולא יעזוב הכל עכשיו וזה לחלוטין פסיכולוגי אצלי, אבל אני מרגישה שעכשיו אני לא רוצה בזה יותר. אני רוצה שהוא יעזוב אותי, שלא יתקשר יותר, שאני לא אראה אותו יותר לעולם, אפילו שאני מאוד מחבבת אותו. ממש קשה לי להיקשר רגשית, על אף שכפי שראיתם למעלה כשפירטתי את רשימת הבנים שהייתי דלוקה עליהם, קשה וכמעט בלתי אפשרי שלא לראות כמה אני תולה את עצמי רגשית בקלות באנשים. אז למה פתאום אני כלכך כבויה? למה פתאום הרגש לא לוקח פיקוד כמו תמיד? איך בכלל דברים כאלה עובדים, יוצאים כמה פעמים עם אדם זר ואז מחליטים להיות ביחד? מצד אחד בא לי פשוט לגמור עם זה וזהו, ומצד שני אני לא רוצה לוותר לעצמי דווקא כי יכול להיות בינינו משהו יפה...מה עושים? אני אבודה
