מה עושים

ילדה33

New member
מה עושים../images/Emo4.gif

כשהבן הגדול שלי מתחיל לקבל את האופי של האבא שלו? אבל בדיוק בדיוק אני משתגעת אני מסתכלת עליו ורואה את אבא שלו ויוצאת מדעתי וזה כולל הכל האדישות הנחת רוח ה- לא יודע לעשות כלום (מתנער) רב על שטיות מכניס דברים מהעבר אני פוחדת שיקרה לי איתו מה שקרה לי אם אבא שלו וחוששת שאתחיל "לשנוא" אותו אז מה עושים הוא כבר בן 10 לא מספיק הוא דומה לו בפנים אז גם אותו אופי תודה אורנית
 
איש אחד רצה בומרנג חדש

אבל לא הצליח להפטר מהישן... ובנך אולי הוא המראה המוצבת מולך ומאלצת אותך להתמודד עם עצמך ועם היבלות שלך, עליהן דרך בעלך (קרוב לודאי שלא מתוך רוע) וכעת בנך. Welcome to the club.
 

האלי

New member
במקום לשנוא

את הבן שלך (ושלא תחשבי לרגע שאת היחידה שמרגישה ככה - זה קורה לכולם) תבדקי, כמו שהציע לך איש המערות, מה בהתנהגות שלו מזכיר לך דברים בך עצמך שאת לא אוהבת. מה הטכניקה לעשות את הבדיקה הזו? כשהוא עושה משהו שמוציא אותך מהכלים תגידי לעצמך בלב: "אני שונאת שהוא... (וכאן תגידי במילים את מה שאת שונאת)". עכשיו (או בזמן אחר אם לא מתאים עכשיו) השמיטי מהמשפט הזה את המילה שהוא תגידי אני שונאת ש... תחזרי על זה כמה פעמים, זה יעלה לך את אותו המשהו שאת באמת שונאת / כועסת / מתביישת (מחק את המיותר ו/או הוסף את החסר) בעצמך. מה עושים אחרי זה? נו, זו כבר שאלה גדולה, את צריכה למצוא דרך להשתחרר מזה ולהפסיק להרגיש עם זה רע... זו דרך ארוכה ולא קלה, אבל כמו שאת שומעת יש פה אנשים שעשו אותה וטוב להם עם זה. שלך, האלי.
 
משנים - אבל מה? או משתנים - אבל למה

אם את גרושה ו"הילד אצלך" ועברת "גיהינום פרטי" מ"אקס/לשעבר"(כמו אולי 80%מאמהות גרושות)ומגדלת את ילדך בעצמך ולפי הידע האישי שלך- בעזרת "יועצים/ות שמחוץ לבית" או בלא נישואין ילדת וגידלת, צריך להבין "מאין זה בא". בעיקרו - הכל בא וחזר- אליך, ומעצמך. לא נורא. כ80% מהאימהות המתלוננות על כך, חשות כמוך. אין זה נוח לבת אדם, לחיות עם מי שכל הזמן מזכיר לה מישהו ששנוא עליה. זה מגיע כמובן, מכך שבמשך שנים, היית מדגישה לילד "הפלא שלך",כמה אבא רע- באופי, במראה ובנשמה".לא לימדת מספיק כי יש ג ם ס ו ג של הורים, שחיים בהרמוניה,וכאלו שהאבא - גם לאחר גט- אינו "מפלצת". אם "הילד" יודע כי רק אנשים "רעים כאלה יש"והוא שואף לגדול- טבעי כי הוא "מחזיר לך את כל המילים שלך -בסגנונך,והרי-בכלל לא אמרת הדברים כפי שאמרת, כדי שיתקיימו בו, "הילד שלך". מה הקשר שלך - לאם של "ההוא"? הרי זו היא ובעלה ש"חינכו" את אבי בנך! אם "הילד" הוא "לא בן אדם" כמו שאביו כעת בעיניך, יתכן כי את במוחך - רואה אותו כך מבלי ש"הילד" יודע. יש מה לעשות, או שלדעתך - צריך "לחיות עם זה בפאטאליזם"? חושב שלא צריך.דעה פרטית של אדם פרטי שאשתו כבר 21 שנה מספרת "שאני כזה"0ןמשכנעת גם את ילדי שהיא אכן, ורק היא "מה שאומרת עלי"). "הילד שלך" לא יכול - להכיר מציאות שאת בעצמך אינך מכירה. אם לא החלטת ש"עליך להמשיך לחיות ולחזור כאישה חופשית בחברה חופשית"כעת הזמן להתחיל. להכיר במציאות- ש"הילד" כמו 90% מהילדים שבגיל 10- מתחיל לחשוב, ומן הדברים הראשונים- מפתח חוש הבנה אישית וצפיה -במעשי/אי עשיה של הקרובים ביותר לו. טבעי - שיהיו לו ה"השגות" על דרך חייו ודרכך את. חיי שני אנשים(וכדאי שתתחילי "להכיר בו כגדול - לפני ש"תישארי ילדה בעיניו") שכל כך הרבה זמן ביחד, נשחקים בחיכוך הדדי, ושניהם צריכים "להשתנות כדי להתאים האישיות והרצונות". אם אינך יודעת לעשות זאת, "הילד" גם לא מומחה בזה, ועשוי - לפנות לייעוץ- למקום הטבעי ביותר, אבא שלו. איני אומר שאבא שלו - לא "מפלצת". אך מפני שלא פגע בי ואיני מכירו- לא יודע שהוא "כזה". לדעתי כדאי שתבדקי אם יש לו אהבה ורצון בחינוך הילד, ואולי תוכלו להגיע להבנה בנושא משותף, ללא "רעמי מלחמה ושפך דם". אם רוצה את שינוי ומכירה שינוי כעת בילד, כדאי להתייעץ בו, ולהעיר לו על התנהגותו- בשיחה, כשווים בחיי משפחה, שותפים לרצון לעתיד משפחתי (את והוא= כמשפחה)טוב יותר. שינוי - בא בתחילה מתוכך, וככזה יש סיכוי לשינוי לטובה. כש"הילד" יהיה בן 17 "מגודל" וחזק יותר פיזית, קשה יהיה לעצב לו אופי אחר.
 
למעלה