מה עושים עם ילדה?

[נעה גל]

מה עושים עם ילדה?

אורן (בת חמש ושלושה חודשים) היא מדהימה (זכרו שאמא שלה כותבת את זה). יש לה זיכרון מפתיע, ראיה חזותית מדהימה, דמיון שעף וצורת חשיבה מרתקת. אבל (יש צרות בגן עדן) היא לא מסוגלת לעשות משהו לפי כללים. היא לא מסוגלת לשחק במשחקים לפי כללים. וזה לא היה מפריע לי אילולא החוסר רצון לשחק לפי הכללים נובע (על פי אבחון של דני ושלי) מבעיה בחשיבה שיטתית. קשה לה לעשות דברים בסדר מסוים. אני אתן דוגמא: היום בגן היא ישבה עם דני ושחקה במשחק של התאמות. ישנם קלפים, על כל קלף יש ציור מאוד מורכב. ישנו לוח ועליו יש את ציורי הקלפים. צריך להשוות בין הקלף ללוח ולשים את הקלף במקום המתאים. מדובר במעבר על כל פרט בציור (כי הציורים מאוד מורכבים, גם לאדם מבוגר). זה אפשרי אם עושים את זה לפי הסדר. זה בלתי אפשרי אם לא עובדים בצורה שיטתית. או הנה עוד דוגמא, הולך משהו לאיבוד - נגיד נעל. אורן לא מסוגלת למצוא אותה. היא לא מסוגלת לחשוב על מקומות (ולא מדובר על מקום בלתי מוגבל בבית) שבהם הנעל יכולה להיות בה. (אגב, איתמר מומחה בזה - אני אומרת לו איפה הנעל של אורן? תוך שתי שניות הוא מוצא אותה....) כשדיברנו על זה (דני ואני), אני אמרתי שהיא מתקשה לעבוד לפי כללים כי היא בפנים בכלל לא מבינה למה צריך אותם. צורת החשיבה שלה כל כך שונה (ואני חושבת שגם מאוד מקורית) שהיא לא נזקקת ל"פרוטוקולים" בשביל לעבוד. אבל כיתה א´ מתקרבת (בצעדי ענק מפחידים) והענין הזה יבוא בבום ויתפוצץ לנו בפנים. אם נחזור לשיחה של דני ושלי - אז דני אמר, שכשהיא כבר מצליחה לחשוב בצורה שיטתית היא מגיעה להשגים מדהימים הרבה מעבר לבני גילה בגלל השילוב הזה של חשיבה "אחרת" עם בסיס שיטתי. הבעיה היא שזה כל כך קשה לה, שהיא מסרבת להתאמץ בענין זה. למישהו יש רעיונות איך עובדים על זה? בכל מקרה, מחר יש לנו שיחה עם הגננת. הפסיכולוגית של הגן ערכה עליה תצפיות (לבקשתנו) ואני חייבת להודות שאני קצת מתרגשת לקראת זה. אין לי מושג למה וממה אני מפחדת.

 

[יוטל]

אין לי שמץ של מושג, אבל בהצלחה מחר

בפגישה

ובהזדמנות זו, תודה על המאמרים הדפסתי את זה הנוגע באוריינות ובהחלט מעניין מבהיר חלק מהדברים אך גם מעלה שאלות ותהיות נוספות. תודה על ההשקעה

 

[vered4]

שיטת אלבאום

אני לא יודעת אם זה מתאים כאן, אבל בשיטה הזו עוזרים לגלות את "כלי העבודה", בצורה הדרגתית ונעימה. אולי שווה לכם ללכת להתייעץ עם מאבחן.

 

[לאה_מ]

אני רוצה להבין משהו:

את אומרת שלאורן יש חשיבה לא שגרתית. את אומרת שהיא לא מסוגלת לחשיבה שיטתית, אבל היא בהחלט מסוגלת לחשיבה, פשוט מסוג אחר (מופשטת, דמיונית, אומנותית...). אז מה זאת אומרת "כשהיא כבר מצליחה לחשוב בצורה שיטתית היא מגיעה להשגים מדהימים"? לדעתי, למרות שאני לא מכירה את אורן, היא מגיעה להשגים מדהימים גם כשהיא לא חושבת בצורה שיטתית. היא פשוט כזו. מדהימה. קראתי פעם סיפור שלה שכתבת כאן והוא היה עדין ומרגש ומקסים ומלא חיים ומלא תחושות ורגשות ודקויות, וממש קשה היה להאמין שכתבה אותו ילדה קטנה. אז אני חושבת, שבכלל לא בטוח שצריך ללמד אותה לחשוב בשיטתיות. אולי זה יפגע בחשיבה המקורית שלה, הייחודית שלה? נכון, יכול להיות שזה קשה יותר להתמודד עם מסגרות כאשר חושבים בצורה כל כך מקורית, כי מי כמונו יודע, שהמערכת לא מקבלת טוב מקוריות ויצירתיות, אבל האם זה מה שאנו רוצים עבור ילדינו? תעדכני אותנו במה שאמרה הפסיכולוגית. זה מאד מעניין לשמוע. ואני הייתי בכל זאת חושבת על כיוונים אחרים (אולי מסגרת פתוחה יותר, מסגרת דמוקרטית למשל, שדורשת פחות שיטתיות, פחות הליכה בתלם, ונותנת יותר מקום למקוריות ויצירתיות כמו שיש לאורן).

 

[מיכל@ל]

נעה

כשמקבלים במתנה ילדה כמו אורן,לא מחפשים איך להתאים אותה אל הסביבה אלא איך להתאים את הסביבה אליה כדי לא לקלקל. יש היום המון אפשרויות כמו בתי ספר בשיטת מונטסורי [נפתחת כיתה בבית ספר הס בתל אביב בשנה הבאה],בית ספר דמוקרטי,או כל בית ספר שמכיר ומסוגל לראות את הכשרונות הנדירים והיכולות של ילדי האינדיגו. רוצה שהיא תזכור איפה הנעל ? דברי איתה בשפה שלה,תצירו יחד בדמיון את המקומות שהיא שיחקה בהם,את המקומות האפשרים שהנעל נשארה בהם,ותראי איך היא תמצא. תעבדי איתה על התחושות שקלפים מסוימים גורמים לה,ריחות,טעמים,כל דבר שהיא תוליך אותך אליו,תני לה ללמד אותך מה נכון בשבילה,לא להיפך.

 

[חגית אמא של יובל]

מחכים לעדכונים.

אורן נשמעת, מכל ההודעות שלך, מדהימה ומאד מאד מיוחדת!

 

[דנה השניה]

הרבה שאלות

מה זאת אומרת בלי כללים? עד עכשיו כשהיא שיחקה עם ילדים אחרים, אפילו במשחק שהם בעצמם המציאו - איך היא הגיבה לכללים שקבעו אחרים? מה היא עושה כשהיא רוצה לגרום לאחרים לשחק בצורה מסויימת - היא לא קובעת כללים? האם יש לה בעיה עם כללים בכלל או רק עם כאלה שהיא לא קבעה בעצמה? האם יש סוגים של משחקים שהיא נמנעת מהם (בגלל שיש בהם כללים?) איך היא מביעה את זה שהיא לא מוכנה לקיים "חשיבה שיטתית"? המון שאלות...

אני מקוה שתקבלו מחר תשובות שיעזרו לכם

ועוד שאלה (האמת, התכוונתי לשאול אותה כבר לפני כמה ימים אבל זה לא יצא) - האם אורן אובחנה פעם על ידי איש מקצוע שלא הכיר אותה קודם (ולא על ידי דני למשל)? אני אגיד למה אני שואלת את זה. אני לא יודעת באיזה תחום של הפסיכולוגיה דני עוסק. זו יריה באפילה ואולי אני מפספסת לגמרי. אם כן אז סליחה מראש. אני בת להורים (נהדרים) ששניהם עוסקים בתחום הפסיכולוגיה הטיפולית (בין השאר גם אבחון). אני חושבת (וזו דעתי הפרטית) שהורים שעוסקים בתחום הזה צריכים להשדל להמנע מלהשתמש בכלי המקצוע שלהם על הילדים הפרטיים שלהם. אני יודעת שזה קשה כי זה נורא מפתה, ולפעמים נעשה באופן בלתי מודע, אבל לדעתי זה עשוי להזיק לשני הצדדים. לכן אני חושבת שמצוין שתשמעו מחר את דעתה של הפסיכולוגית של הגן, מפני שזה יתן לכם נקודת מבט חיצונית על אורן, שאתם מכירים אותה כל כך טוב מבפנים. ואני בטוחה גם שלא תשמעו שום דבר רע...

 

[vered4]

הבחנה של אמא

אני מסכימה עם כולן שאורן נשמעת מאוד מיוחדת, אבל אני גם יודעת שצריך להאמין לאמא כשהיא אומרת שיש משהו שהיא לא בטוחה בו. בשיטה שהמלצתי עליה ,ובדרך כלל הולכים אליה לפתור דברים שמוגדרים כבעיות (ולכן נראית כלא שייכת לכאן), מלמדים לעבוד עם שני צדי המוח, הצד היצירתי והצד המעשי, בעזרת תרגול יצירתי ונחמד. לא מדכאים שום חשיבה אחרת שיש לאדם.

 

[vered4]

דוגמא קטנה

מצטערת על האינפלציה בהודעות, פשוט נזכרתי . לטיפול בשיטה הזו באה מישהי שנכשלה בטסט 8 פעמים. הכל טוב ויפה שאתה יכול לטוס לגבהים, אבל עדיף שתדע איפה נמצא הסוויץ של המטוס...

 

[ציפי ג]

יש לי אחיין

ילד פלא. בגיל שנתים הוא למד לבד לקרוא. בגיל 3 הוא טיפל לאביו בקבצים שנעלמו במחשב, כשרון פנומנלי. הילד היום בכיתה ד. היו להם מבחנים לאבחון מחוננים, והוא יצא איך נגיד את זה עדין - דפקט גמור. גיסתי אשה מחוננת בעצמה, רצתה להתעלם מזה. אחי גבר מחונן בעצמו, שסובל מחשיבה מאוד יצירתית ועצמאית, אמר שצריך לבדוק למה ילד כ"כ מוכשר לא מצליח לעבור מבחן. הלכו לפסיכולוגית אבחונית שישבה איתו שעות. מסתבר שחשבון הוא יודע ברמה של נער בן 16, רמת העברית שלו מדהימה, וכו´ וכו´. אבל - מבחני מחוננים הם מבחנים ללא הנמקה. שואלים מה יוצא דופן - והוא בוחר באופציה הלא נכונה. כאשר מבקשים נימוק מסתבר שהוא צודק . במבחנים מותלי זמן, הוא הולך לאיבוד - כי המחשבה שלו נודדת לכיוונים אחרים לחלוטין ועוד משונויות של המוח היחודי לו.בקיצור, הוא קיבל מכתב המלצה להתעלם מהמבחן ונכנס לחוגים למחוננים. והפסיכולוגית יעצה להם לשים לב שהיכולת שלו לא תגרום לו להכשל בבי"ס על לא עוול בכפו - כי זו בעיקר הבעיה. ולא משום הציון, אלא משום שציון גרוע לילד כזה יכול לגרום לרפיון ידיים. סתם סיפור.

 

[אביטל +]

סיפור נהדר ולנועה...

עוד יריה באפלה - האם המשחק לפי כללים היה בכלל חשוב לאורן עד עכשיו ? יכול להיות שהיא לא הולכת לפי כללים כי היא פשוט לא הייתה צריכה אותם עד עכשיו, וכאשר היא תיכנס למסגרת שדורשת זאת, סביר להניח שתהיה תקופת הסתגלות, אבל מאוד יכול להיות שהיא תלמד לשחק ולפעול לפיהם. זה דבר אחד לשחק בקלפים וזה דבר אחר לחיות מספר שעות ביום במסגרת.

 

[נעה גל]

הנה עדכון, וגם תשובות לכולם

קודם כל, אקדים ואומר שהשיחה התנהלה רק עם הגננות (שיחה אישית שלי עם הפסיכולוגית של הגן תתקיים כנראה רק בשבוע הבא). הגננות אמרו שהיא בלי ספק מדהימה ושהן חשות שזכות נפלה בחלקןלהמכיר אותה(ניפוח חזה קטן): הדמיון, ההסתכלות על העולם, הסיפורים, הבגרות בניתוח מצבים, השימוש במילים. היתה לה בעיה חברתית (היא לא מצאה חברים בגן) לא מזמן, ועושה רושם שזה הולך ומסתדר. יש לה קשיים במוטוריקה גסה (היא בפיגור של שנה בערך אחרי כולם, וזה דבר שאנחנו יודעים מראש) שמובילים לקשיים במוטוריקה עדינה (בכל הקשור לכתיבה). כנראה שנצטרך לעבור אבחון ע"י מרפאה בעיסוק. הגננת מסכימה איתנו באבחון "ההורי" לגבי חשיבה שיטתית והיו לה רעיונות (שחלקם לא היו מקובלים עלינו) איך לחזק את הענין הזה. הגננת חשבה שאורן מתאימה לכיתה א´, ואמרה שלדעתה, אם היא תשאר עוד שנה יהיה לה משעמם מבחינה אינטלקטואלית. כשהעלתי בפניה את ענין הגודל הפיזי של אורן, המוטריקה העדינה שלא בשיאה והחשיבה השיטתית (שעדין לא שיטתית), היא אמרה שבאמת כדאי אולי לבדוק שוב לקראת מאי השנה ואז להתייעץ. בכל מקרה, היא המליצה להרשם גם לגן חובה וגם לבית הספר. עכשיו תשובות לשאלות (לפי הסדר): לאה, חשיבה שיטתית - יש לה שם רע, אבל זה רק שם. זה בעצם בסיס להכל. לדעתי, האישית בלבד, חשיבה הוליסטית עלולה שלא לבוא לידי ביטוי מלא אם לא יהיה לה בסיס כלשהו של חשיבה שיטתית. חשיבה שיטתית - היא, לדוגמא, לעמוד מול משימה, להגדיר אותה, להבין את הבעיה, לבחון את הפתרונות העומדים בפניך - ואז, זה המקום להפעיל חשיבה "אחרת", בפתרון. עוד דוגמא, לימוד כתיבה מבוסס על חשיבה שיטתית. או, סדר עדיפויות. מה לעשות קודם. כשאורן היתה בת שנה עד גיל שנה וחצי היא עברה פיזיוטרפיה (גמישות יתר), וכבר אז אמרה לי הפזיוטרפיסטית (המדהימה) שלאורן יש בעיה בפתרון בעיות. איך יודעים את זה בגיל צעיר? לדוגמא, מקיפים את הילד בחומת כריות. הפתחים ליציאה מהריבוע הזה נמצאים למטה (כמו חורים בחומה) וקוראים לילד לצאת החוצה. כמעט כל ילד באופן הכי טבעי, יגש לחור, יתכופף ויזחול דרכו. אורן התקשתה להגיע לפתרון הזה. היא תמיד נסתה לטפס מעל החומה. דבר שהשאיר אותה בסופו של דבר בפנים. היום כמובן, שבעיות מהסוג הזה היא יודעת לפתור, אבל עכשיו צצות, כאמור, בעיות אחרות. מיכל@ל - אני מסכימה לכל מילה וזה גם מה שאנחנו עושים. עדין, כשאורן מנסה לטפס על סולם והידיים שלה עמוסות כל טוב (כי היא רוצה להגיע למעלה עם מלא צעצועים) היא לא מבינה למה היא לא מצליחה לטפס. את מבינה למה אני מתכוונת? - מדובר, בדברים בסיסיים. אז נכון, הנסיון ילמד אותה ובגיל 18 אני מניחה שהיא תלמד להניח חפצים לפני שהיא עומדת לטפס. אבל, גם בבית ספר דמוקרטי או מונטסורי ישנן דרישות בסיסיות מתלמידים ואני חוששת שהיא תתקשה לעמוד בדברים הכי פשוטים. דנה השניה, אורן לא משחקת לפי כללים של אחרים. אין דבר כזה. מי שמשחק עם אורן, משחק רק לפי הכללים שלה (מכאן אפשר להבין שטיפוסים מאוד מסוימים נמשכים אליה). יש לה בעיה עם כללים באופן עקרוני. לא רק במשחקים. למרות, שיש שיפור מסוים בענין זה - עובדה שהיא מתפקדת בגן וגם בתוך המשפחה. לגבי האבחונים: למזלנו, דני הוא יועץ ארגוני (עם תואר בפסיכולוגיה) ולא פסיכולוג קליני (אחרת כולנו היו שוכבים כל היום על הספה). ואנחנו בהחלט מנתחים הרבה את הילדים מתוך ידיעה ברורה שאנחנו חובבנים ושהם רק ילדים ומה שנכון להיום, לא בטוח שיתאים למחר. והאם אבחנו אותה אחרים? פסיכולוגים, לא (איפה כבר יוצא לנו לפגוש פסיכולוגים? רק בגן..ובבית). ואורן היא באמת מאוד מיוחדת, בעיקר בגלל שהיא שלנו ואנחנו הכי אוהבים אותה. אין לי ספק שהיא מחוננת. ובאותה נשימה אני גם אומרת שהיא לא מחוננת מהסוג של בתי ספר. כלומר, אני לא אתפלא אם היא תהיה תלמידה בינונית (בדיוק בגלל חשיבה שיטתית).

 

[odeia]

נעה, מדהים כמה אהבה יש בך לילדה

וזה כייף, למרות שהיא לא הולכת בדרך המקובלת, לפי דעתי זה הכי חשוב. בעניין המוטוריקה - אנחנו טופלנו בהתפתחות הילד בזמנו וזה עזר מאוד לילדה שלי, לכן יכולה רק להמליץ לך עליהם, אולי, בעצם בטוח, הם גם יוכלו לעזור ללמוד להתארגן עם עצמה. שיהיה בהצלחה ובכייף ונשמח לשמוע עידכונים אורנה

 

[דנה השניה]

כשקראתי מה שכתבת על

ההתפתחות המוטורית של אורן, נראה לי מובן מאיליו שילדה שהגוף שלה לא מציית לרצונות שלה (בגלל גמישות היתר) תפתח חשיבה יצירתית ומורכבת כל כך, עם חוסר רצון וחוסר קבלה של כללים. הרי ההתנסות הראשונית שלה עם העולם היתה כזאת. אני מאוד מבינה את הקושי ואת הפחד שכרוך בשאלה איך לפתח עכשיו חשיבה שיטתית אצל ילדה כל כך מיוחדת כמו אורן. התגובה הראשונה שלי "מהבטן" היתה דומה מאוד למה שלאה_מ כתבה, משהו בנוסח "למה להרוס את הצד הכל כך מיוחד של אורן?". אבל אני מאוד מסכימה אתך שמתישהו אורן תצטרך ללמוד את סוג החשיבה הזה. נראה לי שהדרך הנכונה לעשות זאת צריכה להיות דרך הגוף ולאו דוקא באמצעים מילוליים. כלומר, דוקא דרך הצד הפחות מפותח של אורן אפשר יהיה אולי ללמד אותה שיטתיות, בלי לפגוע בצד היצירתי ובלי לערער את הביטחון שלה בעצמה, ואולי לאפשר לה איזון בין שני הצדדים.

אני שולחת לך מסר.

 

[zimes]

שניה, אולי זה רק ענין של זמן?

אולי אורן רק מפגרת בהתפתחות של החשיבה השיטתית (באופן יחסי) לעומת הדימיון, לעומת דרכי חשיבה אחרות?

 

[תמי א]

נועה, אני רוצה לחזק כיוון שחשבת שלך

קודם כל אני חייבת לומר לך שאורן נשמעת כמו ילדה שמאוד הייתי רוצה להכיר (ואני לא הראשונה, לא? ...

...) הזכרת קשיי תכנון מוטורי, שנכרו אצל אורן כבר בגיל צעיר. בתור מרפאה בעיסוק אני יכולה לומר לך שיש קשר הדוק, פעמים רבות, בין תכנון מוטורי לתכנון בחשיבה, או להגדרתך "חשיבה שיטתית". לפי מה שתארת נשמע שאבחון וטיפול בריפוי בעיסוק יוכלו מאוד לתמוך ביכולת התכנון של אורן, ולקדם את המיומנויות שלה במוטוריקה גסה ועדינה. אני ממליצה מאוד לעשות זאת בקרוב, מאחר וגיל 5 -+ זה גיל שנחשב מאוד "טוב" לטיפול, גיל שבו בדרך כלל אפשר לראות שינוי די מהר. (קטנים יותר לפעמים עוד לא בשלים לטיפול ועם גדולים יותר לפעמים נדרשת למידה של "פיצוי" ואסטרטגיות לעקיפת הקושי, מאחר וכבר קשה יותר ליצור שינוי במערכות הבסיס). זה אכן שלב מוקדם מדי, לדעתי, לקבוע איזו מסגרת מתאימה לאורן בהתאם למיומנויות. (הנטיה שלי, כשיש ספק, היא להמליץ לחכות שנה נוספת עם כיתה א´, אבל עד הקיץ יש כמה חודשים טובים, וזה לא מעט זמן במושגים של טיפול בריפוי בעיסוק). ועוד - מנסיוני, עם המטפלת הנכונה, יש סיכוי טוב שיהיה לאורן מאוד כייף ומהנה להתנסות בטיפול בריפוי בעיסוק (אחת הבונוסים הגדולים של המקצוע, זה ההנאה שאני חשה מצד הילדים, השמחה הגדולה להגיע למפגש איתי - עבור הילדים, זהו "מפגש", כך לפחות אני קוראת לזה). ועוד משהו, יותר "טכני" - לפני גיל 6 קל יותר לקבל מימון של קופת חולים לטיפולים (וזה לא מקרי - כמו שציינתי בגילאים הגדולים יותר קשה יותר לראות שינויים מהירים וחד-משמעיים). בהצלחה,

 

[לאה_מ]

לגבי הכיף שבריפוי בעיסוק - זה נכון.

עומר היה מטופל תקופה מסויימת במהלך השנה שלו בגן חובה, ואחר כך חזרנו בתחילת כתה ב´ מיזמתנו. בשתי הפעמים זה היה כמו חוג עבורו, הוא ממש ציפה ללכת לפגישות האלה ונהנה מהן מאד מאד. אגב, מדי פעם - כשלא היה לי מה לעשות עם שירה - הייתי מביאה גם את שירה איתנו, והמרפאה בעיסוק היתה נותנת לה צבעים או מרשה לה לצייר על הלוח וכו´, ושניהם - עומר ושירה - מאד מתגעגעים אליה ומבקשים לעתים לבוא לבקר אותה. לטעמי, זה גם מאד עזר לעומר, אם כי לא הצליח להביא אותו למצב מעולה. ולגבי החשיבה השיטתית - אני באמת חושבת, שלכל אחד יש החשיבה הייחודית לו. אני, למשל, מאד מאד לוגית. אז לפעמים קשה לי עם הדברים מהכיוון השני, שדורשים התייחסות יותר רגשית, אינטואיטיבית, יצירתית. אבל נראה לי מהבחינה הזו, שדוקא חשיבה שיטתית קל יותר ללמוד מאשר את הסוג הרגשי-אינטואיטיבי, שזה נראה לי דבר לא כל כך נרכש. אגב, בחוגים של אריקה לנדאו, יש חוג שנקרא "חשיבה יצירתית", והוא בדרך כלל החוג שהם ממליצים להתחיל בו (כשמתחילים בגיל צעיר) - אולי תנסי לדבר איתם ולראות אם זה מתאים לכם, כי ממה שאני הבנתי זה אמור לשלב התייחסות לא שגרתית לבעיות שגרתיות, וזה נשמע לי שילוב מאד נכון עבור אורן - אולי באספקט שגם לחשיבה השיטתית ניתן לגשת מכל מיני כיוונים.

 

[ספל חמאה]

חשיבה שיטתית

לפי מה שכתבת בהתחלה היא לפעמים מצליחה לשוב בצורה שטיתית, ומגיעה להשגים. אם כך - אין לי שום ספק שאין מקום לדאגה. אני חושבת שזה עניין של ציפיות גבוהות (אני עובדת על זה עכשיו, אז הכל נראה לי קשור...), אני לא חושבת שאורן צריכה להיות מיומנת בחשיבה שיטתית עדיין. זה הזמן שהיא לומדת ומפתחת את העניין, לפעמים בהצלחה, כשאת רואה שהיא מתעלמת ממשהו תאירי לה את נקודת מבטך, אפשר עם הסברים (כי, אם אני זוכרת נכון, היא אוהבת הסברים). אם את חושבת שהיא מנסה ומתקשה את יכולה להציע לה דרכי פעולה. אמא שלי הייתה אומרת ´אם את לא זוכרת, זה כנראה לא חשוב´, אני בד"כ לא מסכימה איתה, אבל כאן יש משהו. כשאני שואלת את קשת איפה משהו היא לרוב לא זוכרת, אבל גיליתי שעם אבא שלה היא זוכרת הרבה יותר. פעם אפילו שמעתי אותה מבקשת ממנו שיביא לה את הבקבוק מהאמבטיה (?) והוא באמת היה שם... ואם היא לא הייתה אומרת לו איפה זה, הוא לא היה מוצא. ונעליים, עם כל הכבוד, זה משהו שחשוב לך ולא לה. היא ילדה אסרטיבית, והיא יודעת להסתדר.

בקשר לכיתה א´ - תשאלי אותה! אני נורא רציתי לעלות לכיתה א´ לגלות על מה כולם מדברים, ולדעת כבר קרוא וכתוב. ההורים שלי רצו לתת לי להנות עוד שנה בגן. את לא יודעת איך התאכזבתי (זאת מילה עדינה) כשהגננת מנתה את הילדים שהולכים לבצפר ולא כללה את שמי. היה לי בסדר בגן, בעיקר משעמם, אפילו ברחתי פעמיים.

אם היא רוצה לעלות לכיתה א´ המיומנות המוטורית לא תהווה מכשול עקרוני. בעיקר אם אתם עובדים על זה בריפוי בעיסוק. עוד משהו שנזכרתי, היא רואה אתכם משחקים? אני למדתי על חוקים (והיופי שבהם) ממשחקי הרמי, השש בש, הדמקה והקלפים(ספיד) המשפחתיים, כמובן הוסבר לי מה עומד מאחורי כל חוק. (למשל ברמי, אסור להסתכל על הקוביות של מי שאחריך, כי כך תדע מה לא לזרוק לו, לזה שלפניך אפשר להסתכל כי אי אפשר לשלוט במה שהוא יזרוק, אבל זה לא מנומס. מה גם שאבא שלי פעם הצליח לסדר לי את הלוח מחדש כך שהוא יקבל את הקוביה שהוא צריך. ואני חשבתי שהוא עוזר לי... אז לא מסתכלים בכלל.) אבל זה היה כמובן בגיל מאוחר יותר, בגילה הייתי מקבלת את השאריות (כלים ´אכולים´) של המשחק ועושה צירופים או משחקת לפי חוקים שהמצאתי. אגב, רק בגיל יותר מאוחר הבנתי את היופי האמיתי של חוקי המשחק. אולי תלמדי אותה שחמט, זה משחק שמצריך ראייה ממספר נקודות מבט. בקיצור, הסירי דאגה מליבך (אם תצליחי תספרי לי איך).

 

[נעה גל]

החלפת כינוי?

 

[ספל חמאה]

כן ../images/Emo13.gif