וחצי בגלל התקף חזק והאמת יש ל י חששות כבדים לקחת אותו לחג לאור העובדה שאני יודעת שהוא לא הכי יציב ובמיוחד שהוא מבקש להיות 10 ימים בבית ולא את הזמן שאני קצבתי שהו מיום ראשון אחה"צ ועד יום רביעי שזה הרבה זמן
האמת היא - שאין לי מושג. אני חושבת שאתה צריכה במקרה זה לעשות מה את מרגישה . פשוט ! אל תחשבי אם זה בסדר או לא - את עושה מה שאת יכולה . יותר מזה אי אפשר. חוץ מזה יש עוד ילדים בבית ? אם הוא לא מרגיש טוב זה ממש עושה אווירה מתוחה ומאוד לא נעימה. חבל לקלקל לאחרים מצטערת אם זה נשמע אגואיסטי - אבל אני חושבת שזה מה שאני הייתי עושה. אם הייתי מרגישה שאני יכולה להתמודד רק עם ארבעה ימים הייתי לוקחת אותו לארבעה ימים ולא ליותר.
אני כבר בכוננות ספיגה כול יום מקבלת מטר של טלפונים מישעה 0600 בבוקר ועד 22.00 מי בא לקחת אותי ? ומתי ? ככה זה כול היום בערך כול חצי שעה עםפ אני לא עונה בפון של הבית הטרטרת עוברת לפלאפון ומישם שוב לפלךא של הבית ושב פלאפון בין לבין אני מקבלת מחמאות כמה אני בת זונה ושונאת אותולמה אנילא לוקחת אותו ל10 ימים חופש ואני רק לוקחת אותו ל4 ימי חופש את כול הברכות בעולם אני מקבלת בדקה וחצי של שיחה אפילו הטאימומים שעם הוא ימשיך להטריד אותי בטלפונים או את אח שלו הוא לא יצא לחופש לא כול כך עוזרים למעט כמה שעות ובמיקרה הטוב אולי ליום אחד אבל זה חוזר בגדול וברבית( אח שלו סגר את הפלא שלו ולא מעיז להדליק אותו בגלל מבול ההטרדות) מה אתם עושים עםן הילדים בחג אתם לוקחים הבית לחופש ? ולכמה זמן ?
עם התקרבות החג גם לו יש את הצורך להרגיש שייך ולקבל את החמימות של המשפחה, נכון שזה לפעמים יכול להעיק ולהציק אבל... אנחנו תמיד צריכים לנסות לחשוב במקומם. מאחל לך מעומק ליבי שהכל יסתדר לטובה בקרוב.
