עכברת הצב המעופף
New member
מה עושים כש...
ההערכה העצמית פתאום נופלת? מעולם היא לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל בימים האחרונים הביקורות העצמיות נעשות מזלזלות יותר, מחמירות יותר, מרשעות יותר. כל זה לא בעקבות אירוע מסוים, פשוט ככה, פתאום אני יודעת ל כ ע ו ס על עצמי, מדי פעם כמעט להעניש. כל דבר שאני כותבת זוכה למטר קטילות פרטיות, אי אפשר שלא למצוא כל המזן סיבות שמוכיחות כמה אני לא-חכמה, גם המראה החיצוני מבאס לא מעט, וכל כך קל פתאום לדעת שנאי בעצם נורא ילדותית ומעצבנת. ואם, חס וחלילה, מישהו שנאי באמת מעריכה נותן איזו מילה טובה (ולא סתם מחמאה שטחית), מיד אני יודעת להסביר לעצמי (ורק לעצמי) למה הוא טועה. אין לי בעיה עם ביקורת עצמית רגילה, אני כמעט דוגלת בה, אבל לעזאזל עם ההחמרה הזאת, נמאס.
ההערכה העצמית פתאום נופלת? מעולם היא לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל בימים האחרונים הביקורות העצמיות נעשות מזלזלות יותר, מחמירות יותר, מרשעות יותר. כל זה לא בעקבות אירוע מסוים, פשוט ככה, פתאום אני יודעת ל כ ע ו ס על עצמי, מדי פעם כמעט להעניש. כל דבר שאני כותבת זוכה למטר קטילות פרטיות, אי אפשר שלא למצוא כל המזן סיבות שמוכיחות כמה אני לא-חכמה, גם המראה החיצוני מבאס לא מעט, וכל כך קל פתאום לדעת שנאי בעצם נורא ילדותית ומעצבנת. ואם, חס וחלילה, מישהו שנאי באמת מעריכה נותן איזו מילה טובה (ולא סתם מחמאה שטחית), מיד אני יודעת להסביר לעצמי (ורק לעצמי) למה הוא טועה. אין לי בעיה עם ביקורת עצמית רגילה, אני כמעט דוגלת בה, אבל לעזאזל עם ההחמרה הזאת, נמאס.
