דווקא נשואה באושר
New member
מה עושים איתו ???
אני כותבת בשם אחר ממה שאני כותבת בפורומים בדרך כלל, כי זה משהו שלא הייתי רוצה שידעו כולם... אני נשואה כבר 5 שנים לאדם מקסים, חכם, מלא שמחת חיים, נאמן, אבא טוב לילדה שלנו, ובעל לב זהב. החיים שלנו מאוד טובים, חוץ ממשהו אחד קטן שבזמן האחרון התחיל להציק לי. אני באנדם מאוד פתוח ולבבי, יש לי המון חברים וחברות, אני אוהבת חברה, שבאים אלינו, לצאת עם אנשים. עד היום באמת שעשיתי כל מה שבא לי. הייתי יוצאת עם חברות ומבלה ומקשקשת איתם עד הלילה. חברים היו באים והיה אחלה. הבעיה שלי היא שיש כל מיני אנשים שהייתי מאוד רוצה שיכירו את בעלי, שנבלה ביחד..ואני יודעת שהוא לא ממש אוהב את האירועים האלה. כבר יצא לי כמה פעמים להכיר לו אנשים (דרך עבודה שלי או מכרים משותפים) והוא תמיד היה אחלה ומצא מה לדבר איתם. הוא לא איש של סמול טוק אבל אם מדברים על נושאים שמעינין אותו, הוא יכול להשתלט על השיחה ובכיף. אז מה אני אומרת? שקצת חבל לי שהוא לא נורא אוהב אנשים כמוני. שהוא היה מעדיף שאני אלך לבד ואבלה ואעשה חיים ושהוא ישאר בבית. לא אכפת לו בכלל, הוא בכלל לא מקנא, זאת לא הבעיה. פשוט יש המון אנשים שאני יודעת שהיתי מאוד רוצה שיהיו חברים שלנו, אבל בלי לגרור אותו לשם אני חושבת שלעולם לא נעבור מהפסים של שלום שלום לחברים של ממש. איך אני משכנעת אותו שזה חשוב לי בלי להרגיש שאני מכריחה אותו לחיות את צורת החיים שלי? תודה לכם, ובהזדמנות הזאת אני יכולה להגיד שחשבתי באיזה פורום אני יכולה לשאול את השאהל שלי ואחרי כמה דקות חשבתי עליכם, והחלטתי שזה רעיון טוב. אני מקווה שיש לכם סבלנות לחשוב בשבילי..
אני כותבת בשם אחר ממה שאני כותבת בפורומים בדרך כלל, כי זה משהו שלא הייתי רוצה שידעו כולם... אני נשואה כבר 5 שנים לאדם מקסים, חכם, מלא שמחת חיים, נאמן, אבא טוב לילדה שלנו, ובעל לב זהב. החיים שלנו מאוד טובים, חוץ ממשהו אחד קטן שבזמן האחרון התחיל להציק לי. אני באנדם מאוד פתוח ולבבי, יש לי המון חברים וחברות, אני אוהבת חברה, שבאים אלינו, לצאת עם אנשים. עד היום באמת שעשיתי כל מה שבא לי. הייתי יוצאת עם חברות ומבלה ומקשקשת איתם עד הלילה. חברים היו באים והיה אחלה. הבעיה שלי היא שיש כל מיני אנשים שהייתי מאוד רוצה שיכירו את בעלי, שנבלה ביחד..ואני יודעת שהוא לא ממש אוהב את האירועים האלה. כבר יצא לי כמה פעמים להכיר לו אנשים (דרך עבודה שלי או מכרים משותפים) והוא תמיד היה אחלה ומצא מה לדבר איתם. הוא לא איש של סמול טוק אבל אם מדברים על נושאים שמעינין אותו, הוא יכול להשתלט על השיחה ובכיף. אז מה אני אומרת? שקצת חבל לי שהוא לא נורא אוהב אנשים כמוני. שהוא היה מעדיף שאני אלך לבד ואבלה ואעשה חיים ושהוא ישאר בבית. לא אכפת לו בכלל, הוא בכלל לא מקנא, זאת לא הבעיה. פשוט יש המון אנשים שאני יודעת שהיתי מאוד רוצה שיהיו חברים שלנו, אבל בלי לגרור אותו לשם אני חושבת שלעולם לא נעבור מהפסים של שלום שלום לחברים של ממש. איך אני משכנעת אותו שזה חשוב לי בלי להרגיש שאני מכריחה אותו לחיות את צורת החיים שלי? תודה לכם, ובהזדמנות הזאת אני יכולה להגיד שחשבתי באיזה פורום אני יכולה לשאול את השאהל שלי ואחרי כמה דקות חשבתי עליכם, והחלטתי שזה רעיון טוב. אני מקווה שיש לכם סבלנות לחשוב בשבילי..