מה עונים

[גיי40 גברי]

יופי של רעיון!להעביר את הכדור למגרש של הילדים

 

[משוטט בדרכים]

של מי האחריות ../images/Emo35.gif

היי יוסף, המקום בו הוא מלמד - האם הוא מכבד את האחר והשונה ? שאלה טובה. זה מקום קטן ולא הומוגני, כך שקצת קשה לדעת. יש מעט אנשים שיודעים עליו ולכן קשה לחזות. אם הוא יחליט לספר לתלמידים, כנראה שלא יהיה ספק שמהר מאוד, הבשורה תתפשט כמו אש בשדה קוצים, והוא מפחד שזה עשוי לפגוע בתעסוקה שלו (אם כי הוא מקבל הערכה לדברים שהוא עושה) וגם ביחס האנשים במקום אליו. הצעת לנהל דיון בנושא עם התלמידים, ועל פניו זאת נשמעת אופציה שיכולה להביא לשינוי. השאלה היא האם הוא צריך לקחת על עצמו את האחריות לשינוי

האם עדיף שההנהלה תהיה אחראית על שינוי כזה

הרי בסופו של דבר, הוא רק מקרה בודד...

 

[משוטט בדרכים]

החלטות

בופיק, תודה על השיתוף. התלבטת הרבה לפני שסיפרת בפעם הראשונה

ואתמוצאת את עצמך מספרת כל פעם מהתחלה או שהשמועה רצה מעצמה

כמו שכתבת, העניין לא פשוט כלל מכיוון שיש מספר גורמים שבהםיש להתחשב כשמגיעים להחלטה האם לספר או לא. יכול להיות שהקולגות שאיתם עובדים יקבלו זאת בברכה, ומצד השני התלמידים דווקא יזדעזעו. ואם התלמידים יקבלו זאת בברכה,אז יש סיכוי לארע שההורים יעשו מזה רעש גדול. אז זה יגיע לתלמידים, אז במהרה זה יגיע גם להורים. הוא אכן בטוח בעצמו וגם מוערך במקום העבודה, ועדיין - הדילמה קיימת. אני אשמח לשתף בהחלטות שהוא קיבל. בינתיים ההחלטה היא לא להחליט...

 

[yosef 30]

היי משוטט יקירי

אין ספק שיש כאן התמודדות לא פשוטה מול התלמידים. היא לא פשוטה כי הפחד שמלווה אותנו ביציאה מהארון הוא המקשה, לא העמידה עצמה הול התלמידים. אני לא חושב שיש כאן מקום לקחת אחריות על שינוי כזה או או אחר - הוא לא משתף אותם או מדבר איתם על הומוסקסואליות בכדי לשנות משהו. זו ממש לא המטרה ואם הוא שם את זה לעצמו כמטרה - עדייף שייוועץ עם ארגון כמו חושן על מנת שייקבל הדרכה וטיפים. אך במקום להקדים את המאוחר - עדיף קודם כל לדבר על עצמו, לא לעשות מזה משהו גדול, איך שאתה מציג את הדברים ככה הם ייראו. בצורה פשוטה, נעימה, מכבדת, עם קצת הומור וקצת גבולות. ואני מאמין שהכל ייסתדר. הנוער של תקופה זו מאוד פתוח, רואה הכל בטלויזיה, זה כבר לא איזה משהו לא ידוע וכו'. כולם פתוחים לזה וגם הלבוש הוא יוניסקס כזה. כך ש.... מודעות יש. לגביי הפרנסה שלו - שיידבר עם המנהל על כך שייצרו שיתוף פעולה, שיהיה לו גיבוי ובטחון ואז אני מאמין שהוא יחוש בטוח ונוח יותר. בהצלחה.

 

[משוטט בדרכים]

מה עונים ../images/Emo35.gif

אהלן אנשים, לכל אלה מאיתנו שחיים ללא הסתרה, בפתיחות ובביטחון עצמי מלא של הזהות המינית שלנו - האם ההרגשה והביטחון הללו תלויי מקום

השבוע ביקרתי חבר שמתגורר ביישוב קטן רחוקה מאיזור המרכז. מקום שהרבה מכירים בו הרבה, שתושבים חדשים מעלים לחישות

ושרכילויות לא חסרות. הוא חי חיים מלאים מאוד, עובד (ונהנה), לומד (ולרוב נהנה), חי חיי חברה מהנים ועוד. הוא עוסק במקצוע הוראתי מסויים והתלמידים מעלים רכילויות ולפעמים גם שאלות ישירות, בפנים. יש לו ביטחון עצמי והוא חשף את הזהות שלו לפני חברים ומעט קולגות מהעבודה ובכל זאת קיימת אצלו התלבטות - מה אומרים כשהתלמידים מעלים את השאלה ישירות בפניו

הרי התחמקות רק מעלה את סף החשדות והרכילויות. לפעמים השאלות לא מועלות ישירות בפנים שלו אלא בפני קלוגות שלו. הוא שאל אותי מה אפשר לענות והאמת שלא ממש ידעתי. מי יוכל לעזור

 

[daphts]

אמממממ... טוב נו אספר

כפי שכתבתי - אז במיקצועי מורה, וגרה בישוב קטן יחסיתועל גבול הפריפריה. בנוסף צינתי שאני לא בארון או באיזו מגירה. אני מלמדת בשני בתי ספר אחד מהם בישוב בוא אני גרה ממש מתחת לבית - וממש ממש באותה השכונה, השני בישוב שכן- מרחק 10 דקות נסיעה. שני הישובים תלויים בישובים היותר גדולים באזור. כך שלא מהנימנע אני פוגשת בתלמידי והוריהם כמעט כל יום שלא במסגרת העבודה- חלקם שכני (גרים באותו בניין מגורים) כפ שצינתי באבר - אני בזוגיות ואם- כך שאנו ניפגשות גם עם עוד עובדי הוראה המלמדים את ילדינו עם חבריהם של ילדינו והוריהם. ילדי הבוגרים יותר לומדים אם אחיהם של תלמידי- כך שבמפגשים של הורים ולידים בבתי הספר של ילדי גם שם הכול גלוי ואן ארון. ולמען הסר הספק אף המפקחות שלי ממשרד החינוך יודעות על נטיתי המינית והנושא עלה פעם והושתק ע"י איום מצידי לפניה על הפיחת נושא זה ל"עינין" מכל סוג שהוא, באים יעלה אפנה לגורמים משפטיים - בזא נגמר ונחתם הנושא אחת ולתמיד ברמת קולגות מנהלות ומפקחות. יש לנו (לי ולזוגתי) כל אחת על רכב שלה דגל גאווה קטן (מדבקה). מה אומרים - כלום חיים את החיים, אם נישדאלים מספרים תאמת ללא כניסב לפרטים מרובים,ומבהירים שהחיים הפרטיים של המורה הם לא נושא לדיון בכיתה! האמת לא יודעת מה לענות - היות וקצת קשה במצב שלי להסטיר את הנתיה המינית- כפי שתארתי - אנו משפחה חד מינית, יש לנו ילדים תלמידי הם גם שכני, אחיהם הגדולים של תלמידי הם חברים של ילדי. ביתי הצעירה למדת עם חלקם בכיתה... אחד מבתי הספר שלי הוא גם בית הספר בו ביתה תסים השנה את לימודיה בבית ספר יסודי. כך שכל תלמידי בית הספר יודעים שאני אמא שלה, יודעים שיש לה שתי אמהות, והיו לא פעם בביתינו... בגדול מה שהיתי אומרת לידידך זה להיות הוא לא ללכת עם "גדלים" ולנופף בהם , אבל גם לא להיות בארון. אולי בהתחלה יהיה "בזזז" בענין אבל הוא יעלם מהר מאוד- עם ידידך לא יהפוך זאת ללב ליבו של הענין. שרון

 

[משוטט בדרכים]

תודה,

שרון, על הסיפור שלך. נשמע שאצלך הדברים שזורים אחד בשני, גם הנטייה המינית, ולא עושים עניין מכך, וזה נפלא. כתבת מה שהיתי אומרת לידידך זה להיות הוא לא ללכת עם "גדלים" ולנופף בהם , אבל גם לא להיות בארון ונראה, שבמקרה שלו, הגבול בין להיות מחוץ לארון ל'ללכת עם דגלים' הוא דק מאוד והמצב הוא דיכוטומי - כלומר מי שלא בארון הוא כמו מי שהולך עם דגלים. יכול להיות שזה בראש שלו, יכול להיות שזה אכן יהיה ככה, יכול להיות שמה שאמרת אכן יקרה. אין ביישוב הזה דוגמא מהעבר, כדי לדעת לאן יזרמו הדברים. יכול להיות שכמו שכתבת - זה ירעיש קצת בהתחלה ואז יירגע. מה עושים כדי להשאיר את זה על אש נמוכה

האם כדאי לשתף את ההנהלה של המוסד בכל העניין הזה

 

[daphts]

תאמת לא ממש יודעת מה לענות

במובן מסוים חשוב לדעת באיזה מוסד מדובר, ובאיזה ישוב מדובר. ובמובן מסוים כל מקרה לגופו. בגדול כל יציאה מהארון יוזרת "בבזזז" מסוים - לרוב קצר ואחר כך מגיעים לנורמליזציה של הדברים. וכל מקרה לגופו - להתיעצות נוספת אולי ראוי לעבור לארוץ אחר תקשורתי בוא לא יהיה הקושי בהצגת הפרטים החסרים כאן. בהקשר לש "לא לנופף בדגלים" - זה אומר לא ללכת ולהצהיר הצהרות למיניהן, להשאיר על אש קטנה כשיש ניציץ זה בלטי אפשרי- וזה המצב של חברך- הכחשה תגרום לבעיה מסוג אחד והודיה תיצור קושי אחר- את אותו "בזזזז" עלב כתבתי. בהנחה שחברך יבחר לצאת את הארון אך ללא יתר תאורים או שימוש בסטיגמות חברתיות- כדי לתת דוגמה למשל, זה בידיוק ההבדל בין המיצעד בירושלים לזה בת"א. ת"א הרבה יותר פרובוקטיבי ומוחצן בעוד שהאחר בירושלים צנוע ורגוע בהרבה. לרמת פרקטיות - כשאני נישאלת ע"י תלמידים " המורה את לסבית?" אני עונה כן, ומוסיפה שחיי הפרטיים הם עניני הפרטי בלבד ואינם נושא לדיון בבית הספר. יתרה מזו באחד מבתי הספר בהם אני מלמדת- סימו השנה שני תלמידים שגדלים במישפחה חד מינית, הוברה לילדים לאחר שיצרו את החיבור בין חייה הפרטיים של מורתם לאלו של אימהותיהם שחיבור זה נישאר בגדר ידיעה בלבד שנמצאת בתודעתם, ושידיעה זו אינה עוברת לכלל תלמידי הכיתה/ בית הספר. ראוי לציין שדברים ארלו הובהרו בשיחב ביני לבין אמהותיהם, היות ונוצר קשר בינניו במסגרת פעיליות קהילתיות ופורומים קהילתיים. שני תלמידים אלו סימו את לימודיהם במוסד החינוכי השנה , הם ידעו על כך כחמש שנים, ולעולם לא העלו פרט זה בין חבריהם. ברצוני להוסיף תודה רבה לאמהותיהם שידעו להעמיד הדברים כך! ולהבהיר- היו מפגשים קהילתיים בהם נפגשו ילדי ולידיהם כשאנו האמהות נמצאות באיזור (מפגשי קהילה) שם נושא בית הספר נשאר מחוץ לתחום, בעוד שבבית הספר נושא המפגשים הקהילתיים נשאר מחוץ לתחום - במובן מסוים חיים כפולים. למרות זאת כשנישאלתי ברמת כיתה בבית הספר או כשנו תלמידים בודדים לתמיכה ויעוץ את חיי הפרטיים הוצאתי מהמישוואה הזו והפנתי במיקרה הצורך לגורמים טיפוליים בקהילה (הקו הלבן, איג"י, חוש"ן, סהר וכו') ברמת צוות איתו אני עובדת - כל הכלפים על השולחן- וכפי שחברותי וחברי לצוות מספרים על חייהם הפרטיים ומגיעים למפגשים וערבי גיבוש עם בני זוג כך גם אני. לדוגמה ערב לציון יום האישה (ערב גיבוש) בני הזוג נתבקשו להגיע ולתת למורה תשורה קטנה במהלך הערב כאות להבנה ותמיכה ואהבה - נתבקשה זוגתי ע"י המארגנים להגיע (כמו שבני זוג אחרים נתבקשו להגיע) אפרופו היה מרגש ביותר לראות את אישתי שם בין כל הבעלים של המורות האחרות. או דוגמה נוספת- כפי שנהוג באזורנו כשיש אירוע משפחתי מזמינים גם קולגות - בחגיגות בר המצווה של ילדי ובת המצווה של בנותי - הקולגות הוזמנו , והן היגיעו לכבד את המעמד, לעובדה שאנו משפחה חד מינית ממש לא הפריע לעינין. לסיכום הצוות יודע ואפילו די הרבה- קשרים חברתיים ביו חברי צוות לעבודה, קשרים נורמטיבים לחלוטין, בעוד שתלמידי מקבלים תשובה לקונית למדי כפי שמורה סטריט לא יתאר את חיו הזוגיים מול תלמידיו. כך לדעתי צריכים להיות פני הדברים. שרון נ.ב. מה כן עשיתי - הכנסתי לבתי הספר את חוש"ן - ע"י עידוד היועצת להזמינם, ראשית ברמת צוות ומאוחר יותר ברמת תלמידים. לחוש"ן הכלים לעשות זאת טוב ביותר במוסדות חינוך.