מה עוד השתנה בי?
- פותח הנושא yamkachol
- פורסם בתאריך
נסיכת הכוכב
New member
יעל אני מאמינה ביכולות שלך
מאמינה שאת תבני לעצמך חיים עם הזכרונות כי את מכילה אותו בליבך הענק
מאמינה שאת תבני לעצמך חיים עם הזכרונות כי את מכילה אותו בליבך הענק
מה עוד השתנה בי?
יום רביעי, 22 בינואר 2014
מה עוד השתנה בי?
אחרי שהוא נפטר גיליתי בתהליך כואב שאני ריקה. כשהוא היה חי הייתי האישה הכי מלאה שהיכרתי. רזה אבל מלאה בתוכן. בכתיבה, בציור, בעבודה יצירתית, מלאה באהבה. נותנת ומקבלת באופן טבעי כחלק ממהלך החיים . מלאה במשפחה מלאה, על כל הכרוך בה.
שנים רבות עבדתי את המלאות הזו. היא היתה מאוד חשובה לי ולזוגיות שלנו. והוא אהב כל עשיה שלי, כמעט. את היוגה הוא לא אהב בכלל. אבל כל ציור שלי, כל מה שכתבתי, המאפים, הבישולים, כשיצאתי והכי הוא אהב כשחזרתי. האהבה שלו הזינה את מקורות היצירה שלי ופיעמה בי כמו לב שני. כמו לב ראשון.
הוא מת.
בא לי לצרוח את זה, אבל אי אפשר לעשות את זה על הכתב.
הוא מת ואני נשארתי ריקה. הריקות הזו היתה בלתי נתפסת ואני לא ידעתי את נפשי. נפשי האבודה והעצובה. וחשבתי שאני לא אוכל להתמלא בלעדיו. לא התחשק לי לעשות כלום. בטח לא לצייר, גם לא לבשל. ואיך לעזאזל אני יאהב את העולם. איך?
הנשמה המתוקה הזו שלי לא ויתרה לי. היא חיפשה ומצאה אהבה.
ואולי זה אחד השינויים החשובים
למדתי להתמלא בלעדיו.
אני מלאה מהיחסים עם הילדים.
אני מלאה מיציאה עם חברות. לשבת על הבר לצחוק ולבכות ולשתות עוד כוסית לחיים.
אני מלאה מלרקוד. ממוסיקה.
מלאה מהיוגה.
מלאה מסרט מצחיק. מלאה מסרט עצוב. מפנטסיה.
מלאה מהכתיבה, מהעבודה.
מלאה בכאב. ועדיין זו מלאות.
יש לנו נטיה חזקה לאיזון. ולכן גם הריק האיום שפגשתי חייב היה להתמלא. עצם קיומו הממלא של ה"ריק" לא הותיר לי שום ברירה אלא להתייחס אליו, ולמדתי שאני היא אני היא אני. למדתי לקחת מהחיים איתו את המתנות שהוא נתן לי ולהסתכל במבט ביקורתי על חלקים בחיים שלנו שלא הייתי בוחרת בהם בלעדיו. ולמדתי לאהוב את האישה שהוא אהב. היום האיש הזה טמון בתוכי כחלק ממני. מה שבהתחלה לא הרגשתי. הרגשתי את ה "אין", הרגשתי פרידה פיזית חזקה מאוד. הגוף שלו היה חסר לי מאוד. החיוך, המגע. המראה שלו. זה שאי אפשר לדבר איתו , שאי אפשר לשמוע אותו, לא הדברים שהוא דיבר, הקול עצמו, הסאונד של החיים......
אחרי ה"שנה" התרגלתי לזה ,קצת, אני בחורה סתגלנית. ואז התחלתי להרגיש בחסרון אחר. הרגשתי שה"רוח" שלו חסרה. הרגשתי שהיא עזבה אותי לחלוטין. המשיכה בדרכה ל"ספירות" אחרות ונשארתי גם בלעדיה. ואז הייתי חייבת למצוא "אותי". אני מגלה את עצמי מחדש ומצאתי שאני מורכבת הרבה גם ממנו.
היום אני מרגישה שלא אהיה בודדה לעולם כי הוא איתי לאורך כל הדרך. כחלק ממני. ולעולם אהיה האישה שאיתו, הוא חלק ממני כמו שתמיד הוא רצה להיות.
יום רביעי, 22 בינואר 2014
מה עוד השתנה בי?
אחרי שהוא נפטר גיליתי בתהליך כואב שאני ריקה. כשהוא היה חי הייתי האישה הכי מלאה שהיכרתי. רזה אבל מלאה בתוכן. בכתיבה, בציור, בעבודה יצירתית, מלאה באהבה. נותנת ומקבלת באופן טבעי כחלק ממהלך החיים . מלאה במשפחה מלאה, על כל הכרוך בה.
שנים רבות עבדתי את המלאות הזו. היא היתה מאוד חשובה לי ולזוגיות שלנו. והוא אהב כל עשיה שלי, כמעט. את היוגה הוא לא אהב בכלל. אבל כל ציור שלי, כל מה שכתבתי, המאפים, הבישולים, כשיצאתי והכי הוא אהב כשחזרתי. האהבה שלו הזינה את מקורות היצירה שלי ופיעמה בי כמו לב שני. כמו לב ראשון.
הוא מת.
בא לי לצרוח את זה, אבל אי אפשר לעשות את זה על הכתב.
הוא מת ואני נשארתי ריקה. הריקות הזו היתה בלתי נתפסת ואני לא ידעתי את נפשי. נפשי האבודה והעצובה. וחשבתי שאני לא אוכל להתמלא בלעדיו. לא התחשק לי לעשות כלום. בטח לא לצייר, גם לא לבשל. ואיך לעזאזל אני יאהב את העולם. איך?
הנשמה המתוקה הזו שלי לא ויתרה לי. היא חיפשה ומצאה אהבה.
ואולי זה אחד השינויים החשובים
למדתי להתמלא בלעדיו.
אני מלאה מהיחסים עם הילדים.
אני מלאה מיציאה עם חברות. לשבת על הבר לצחוק ולבכות ולשתות עוד כוסית לחיים.
אני מלאה מלרקוד. ממוסיקה.
מלאה מהיוגה.
מלאה מסרט מצחיק. מלאה מסרט עצוב. מפנטסיה.
מלאה מהכתיבה, מהעבודה.
מלאה בכאב. ועדיין זו מלאות.
יש לנו נטיה חזקה לאיזון. ולכן גם הריק האיום שפגשתי חייב היה להתמלא. עצם קיומו הממלא של ה"ריק" לא הותיר לי שום ברירה אלא להתייחס אליו, ולמדתי שאני היא אני היא אני. למדתי לקחת מהחיים איתו את המתנות שהוא נתן לי ולהסתכל במבט ביקורתי על חלקים בחיים שלנו שלא הייתי בוחרת בהם בלעדיו. ולמדתי לאהוב את האישה שהוא אהב. היום האיש הזה טמון בתוכי כחלק ממני. מה שבהתחלה לא הרגשתי. הרגשתי את ה "אין", הרגשתי פרידה פיזית חזקה מאוד. הגוף שלו היה חסר לי מאוד. החיוך, המגע. המראה שלו. זה שאי אפשר לדבר איתו , שאי אפשר לשמוע אותו, לא הדברים שהוא דיבר, הקול עצמו, הסאונד של החיים......
אחרי ה"שנה" התרגלתי לזה ,קצת, אני בחורה סתגלנית. ואז התחלתי להרגיש בחסרון אחר. הרגשתי שה"רוח" שלו חסרה. הרגשתי שהיא עזבה אותי לחלוטין. המשיכה בדרכה ל"ספירות" אחרות ונשארתי גם בלעדיה. ואז הייתי חייבת למצוא "אותי". אני מגלה את עצמי מחדש ומצאתי שאני מורכבת הרבה גם ממנו.
היום אני מרגישה שלא אהיה בודדה לעולם כי הוא איתי לאורך כל הדרך. כחלק ממני. ולעולם אהיה האישה שאיתו, הוא חלק ממני כמו שתמיד הוא רצה להיות.
נסיכת הכוכב
New member
ואוו עשית לי בום בלב
קראתי אותך והרגשתי שאני כל כך מבנה את הלב של אשה הצעירה והמיוחדת
שהגעתי לסוף הקטע שלך וראיתי קשישור לשיר של אייר סופליי שאני כל כך אוהבת
התמלאתי אהבה אליך , את אשה מדהימה
, את באמת מלאה באהבה , האהבה שלכם שנותרה בלבך
ולקרא אותך אני מתרגשת , את מגלה את העוצמה הנשית ואת שמחת החיים שיש בך
קראתי אותך והרגשתי שאני כל כך מבנה את הלב של אשה הצעירה והמיוחדת
שהגעתי לסוף הקטע שלך וראיתי קשישור לשיר של אייר סופליי שאני כל כך אוהבת
התמלאתי אהבה אליך , את אשה מדהימה
, את באמת מלאה באהבה , האהבה שלכם שנותרה בלבך
ולקרא אותך אני מתרגשת , את מגלה את העוצמה הנשית ואת שמחת החיים שיש בך
נסיכת הכוכב
New member
זה שיר מדהים , תודה לך
הפרויקט הזה מלווה אותי משנת 1986 שקרעתי את עצמי מאדם שחשבתי שיהיה בעלי
כי הוא עשה מה שלא אמור לעשות אהוב , כי הוא כפה את עצמו עלי ,
אני אמרתי עד כאן , תודה לאל אני לא נשואה לו , אחותי ז"ל הביאה לי את השירים הללו
השירים הללו נחמו אותי , הייתי צורחת אותם ומשתחררת מהכאב
תודה לך שקבלת את מה שכתבתי לך , האמיני לי נכתב אליך ממקום של אהבה
הפרויקט הזה מלווה אותי משנת 1986 שקרעתי את עצמי מאדם שחשבתי שיהיה בעלי
כי הוא עשה מה שלא אמור לעשות אהוב , כי הוא כפה את עצמו עלי ,
אני אמרתי עד כאן , תודה לאל אני לא נשואה לו , אחותי ז"ל הביאה לי את השירים הללו
השירים הללו נחמו אותי , הייתי צורחת אותם ומשתחררת מהכאב
תודה לך שקבלת את מה שכתבתי לך , האמיני לי נכתב אליך ממקום של אהבה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.