מה עדיף?

[איש המערות]

מה עדיף?

האם לעמוד על הזכות לדעת ועל החובה לידע, או ש"מה שלא יודעים לא כואב"?

 

[ינשוף לילה]

אין סליחה ואין כפרה

מניסיוני האישי ואחרי שקראתי את הכתבה שצרפת, מסכים עם כל מילה. בת הזוג לא תסלח, לא תקבל ויהיה משקע שילווה את הזוגיות לאורך כל הדרך, מכאן ועד בכלל זה ירבוץ ככתם על המצפון של הפוגע ונפתח פתח לוויתורים של סיכון וסיכוי בכל הקשור לבת הזוג בעצם כדי לכפר על מעשיך. שיקול הדעת נתון פה למבחן שהנך חייב לסמוך על ההגיון, הרגש והשיפוט זהו דבר מאד אינדיבידואלי לכל אחד ואחד על פי הבנתו. הנושא מורכב ומסובך וזה רחוק מלהיות קייטנה !

 

[הפרח הירוק]

ומודה ועוזב - ירוחם

כך אומרים על אדם שהודה בחטאו והחליט לעזוב את דרכו הרעה, אזי מרחמים עליו מן השמיים.וכך אומרים על דוד המלך, שלמרות כל חטאיו היה אהוב ואף יותר מאחרים וגדולים שהיו להם פחות חטאים משלו, אבל שלא הודו באשמתם, ואילו הוא כן הודה והתחרט וזו גדלות נפש - להודות באשמה. ולכל פצע צריך לתת את הזמן שלו להגליד, ולא לחטט יותר מדי כדי שלא ידמם, אז אל תתייאש ינשוף, ואל תשקעו שניכם במשקעים אינסופיים ובאשמה, קודם כל אתה בידיים טובות - בידיים של אשתך שהיא אישה מהממת, שרוצה להיות האישה מספר 1 שלך וזה באמת מה שהיא, והיא עשתה פתיחה נפלאה. ושנית תביט קדימה אל העתיד, ולדעתי, עכשיו תורך, להראות לאשתך כמה שאתה אוהב אותה, כי לדעתי לאחר ההזנחה והחוסר של שנים זה מה שהיא באמת זקוקה, הרבה הרבה תשומת לב מצידך, וכדאי שתשבו ותדברו בשיא הכנות, בשיחה רצינית שאתה תודה בטעותך ותראה נכונות, ותשאל אותה למה באמת היא זקוקה ממך, והמפתח בידיך ליזום ולתת לה את כל תשומת הלב שאתה יכול, מה שיותר פינוק ואהבה מצידך, להפתיע אותה, לחזר אחריה, לעשות מחוות כאלה שיתנו לה את ההרגשה שהיא האישה האחת והמיוחדת בשבילך. שהיא חשובה לך מאוד, ושאתה מוכן ללכת לקראתה, כי אין הרפתקאה יותר נפלאה ממנה, ומאחלת לכם המון

טלי

 

[דניאל אור]

זה תלוי!!!

זה תלוי בך וזה תלוי בבן זוגך וכשזה היה תלוי בי- רציתי לספר את האמת וכשזה היה תלוי בו- הוא לא רצה לשמוע וכשזה היה תלוי בי- וידעתי שזה תלוי בו העדפתי לספר רק מה שידעתי שהוא יעמוד בו ומה שלא- לא! ואף פעם גם לא אספר!

 

[adam33]

במצבנו..

משום מה הבעל בדרך כלל מתעצבן כשבוגדים בו אבל כשהוא בוגד זה בסדר וצריך לסלוח אוליי זה במורשת שכאילו הנחילו לנו במנטליות שגברים בוגדים ונשים יושבות בבית ומאזינות לשקרים ובולעות את זה אבל זה אינו כך נשים יודעות ומרגישות ואף בוגדות אוליי בדיסקרטיות ראויה להערצה ולכן אם שואלים אותי אם לספר או לא אז אני אומר ל ס פ ר אם אתם אוהבים אתם תסלחו אם אתה או את באמת מתחרטים אתם תעבדו על הזוגיות ואם אתם מעדיפים שלא אוליי אתם רוצים לשמור את הפלגש מהצד על אש נכומה לראות מה ילד יום אחרי הכל... פעם מישהי אמרה לי..אין לי בעיה שבעלי יבגוד בי העיקר שלא אדע.. זו אמירה גרועה שטומנת בצידה יחסים רעועים..

 

[אחותו של שקספיר]

אמירה גרועה?

פעם אחת לפני שנים רבות רבות אמר לי מישהו, שלדאבוני אני אפילו לא זוכרת מיהו מילים חכמות לדעתי, אבל אז הן נפלו על אוזניים ערלות. מהי בעצם בגידה? זהו מצב תודעתי. איך בדיוק שאלתי אותו, בתמיהה רבה. ולכן אמר בערך במילים אלו- שבגידה מתרחשת רק כאשר השני(הנבגד) יודע עליה. כלומר יכולה להיות בגידה מאד ממשית(בו/בת זוג עם אחר במיטה אחרת,בקשר רומנטי, בקשר רגשי) כאשר "הנבגד" לא מודע לה, היא לא קיימת בתודעתו- ולכן אין אבדן אימון, אין בגידה.והחיים יכולים להיות נהדרים עבורו(ועבור בן זוגו שמספק חסכיו כנראה במקום אחר..) ומצד שני,אחר/ת ,חשדן,עוקב מחפש ומוצא דברים שקיימים או פנטסיות שלו, והיו כבר נשים שנרצחו בגלל נקודת מבט אובסיסיבית של הבעל, ואז בגידה קיימת,גם אם בכלל לא התרחשה בפועל שום סיטואציה של בגידה,כי היא קיימת בתודעה של הנבגד.ואז החיים של ה"בוגד המדומה" (שגם לא בוגד וגם "משלם מחיר על בגידה תיאורטית) וגם של ה"נבגד" שמרגיש/ה מאויים, נטוש, נעלב, פגוע-הופכים להיות מרירים. יוצא מזה- שלא משנה מה קורה במציאות, מה שיוצר את אלמנט הבגידה,הוא המודעות לקיומה. יוצא מזה-שכאשר בן/בת הזוג אינו יודע-לא "קיימת" הבגידה. זה ברמה המאד תיאורטית על בגידה, על חשד ועל מה זה עושה לזוג. אבל לתשובה שלך-דיעותנו בעניין כנראה ישארו חלוקות, אתה עושה את ההקשר בין מערכת יחסים אינטימית ותקינה לבין מילוי כל הצרכים במסגרת הזוגיות החוקית-וזה לא בהכרח זהה. ויש תפיסה אחרת המשתמעת מדברייך שזה "או ..או" כלומר המאהב/ת הינו משהו ששומרים על אש קטנה מהצד-לא ממש ברור לי הביטוי או המינוח,אבל לא תמיד אלו מערכות יחסים חלופיות . כשלהורה יש ילד אחד הוא בטוח שאת כל המשאבים הרגשיים שלו הוא נותן לילד,ולא מסוגל לעכל בכלל איך יחלק את האהבה שלו לילד עם ילד נוסף. וכאשר נולד הילד השני, ההורה רואה שיש בו מסוגלות רגשית רחבה יותר,והוא אוהב את הילד הראשון, ואוהב את השני. לא את זה יותר ולא את השני יותר. ואין פגיעה באיכות,בגלל הדואליות . אז למה אנחנו נעולים בתפיסה שאפשר לגלות אינטימיות רק עם בן זוג אחד ? למה האמירה הכל כך נחרצת שלך, שאי אפשר לקיים מערכות יחסים מקבילות עם בני/בנות זוג באותה איכות בלי שזו תפגע בזו? או שהתפיסה הזו(חברתית-נורמטיבית ,לא אישית שלך) נובעת ממקום של חרדות של פחדים של אי בטחון באהבה של בן הזוג? ועניין שלישי- יש בימינו איזשהי תפיסה שבן הזוג אמור למלא את כל הצרכים של שותפו לזוגיות לאורך כל 50 השנה של הנישואין. ואם זה לא מתקיים? ואם רק חלק מהצרכים מתמלאים? ואם חלים שינויים אצל אנשים, ביחד או לחוד? למה נחשב לגטימי לחלוטין למלא צרכים מחוץ לזוגיות ולא צרכים אינטלקטואלים למשל, או תחביבים, או חברתיים-ולא צרכים רגשיים?או אחרים? והעיקר, קשה לי לקבל את המשפט האחרון שלך" אמירה גרועה שטומנת בצידה יחסים גרועים"- היא מאד שפוטית.

 

[פלסטיק]

ביל אמר את זה, כנראה גם לאחותו

אמר את זה באותלו ומי אנחנו שככה בהינף יד נבטל את שיקספיר?

 

[עכבר כתום]

לספר אחרי או לא , יש אפשרות שלישית

מה דעתכם לספר לפני? סליחה אם אני נשמע משוגע, אבל לגרום לפרטנר שלך שאותו אתה אמור לאהוב כאב נוראי כי בגדת בו נשמע לי לא פחות שיגעון שגובל בחוסר הגיון. למה לא לספר לפני, לא בדרך של קביעת עובדות. אלא בקטע של וידוי טרום מעשה. אם קשה לכם לספר, אז כנראה שאתם באמת בוגדים. וכמו שנאמר כאן לפני - בגידה זה לא דבר פיזי, כמותי, מדיד אלא עניין מחשבתי סובייקטיבי לחלוטין. אני יודע שהאסטרטגיה של לספר מראש מנעה ממני כמה בגידות פוטנציאליות. אבל , אתם יודעים. זוגיות זה דבר אינדיבידואלי בין שני אנשים. אז הזוגיות שלי היא לא הזוגיות של אחרים. מה שמתאים לנו לא בהכרח מתאים לאחרים. עכבר

 

[איש המערות]

שאלות הבהרה

"האסטרטגיה של לספר מראש מנעה ממני כמה בגידות פוטנציאליות". האם תמיד מנעה? אם לא תמיד מנעה, האם התאפשרה התייחסות אחרת ל"בגידה"? אם תמיד מנעה, האם יתכן שהיתה זו בעצם איסטרטגיה של הימנעות מהעזה (מעין "אני מעיז שלא להעיז")? אולי היתה זו דרך מחוכמת לשדר לזוגתך שעליה להתאמץ כדי להחזיק בך, מן הפעלה (מניפולטיבית אולי) של חרדת נטישה אצלה? אני תוהה

 

[ליידילי]

ולי זה נשמע

לגמרי אוקי, ואפילו יותר מזה. כלומר ברור שזו מניפולציה... על "עצמי" לא פחות מאשר על "זוגתי". אבל יותר מזה זה נשמע לי כדבר החברי ביותר האפשרי... כלומר לממש את הרעות והחברות שבקשר הזוגי. אם אדם יכול לחלוק כך את חולשותיו עם בת זוגו... הרי זו חברות במיטבה... מניפולציה או לא? מה אכפת? אנו מנפלצים בלי סוף יומם וליל וכל הליל. חיינו מלאים פיתויים כאלו ואחרים. בעיני מוצא חן לבחון כליות ולב ו(גם אברים משמעותיים אחרים) לנתח את עצמי מול האדם החשוב ביותר בחיי, ולהעזר בו. דווקא בו/בה. בה/בו. לפני כל אחר/אחת אחר/ת. יישר כח עכברון... (ועדין ובכל זאת סקרנית לאללה לדעת אם מנעה רק "כמה" מתוך או את אותן כמה שהיו אפשריות?...[מ´לשות שזה משנה את התמונה])

 

[פלסטיק]

זו לא אופציה לסחיטה?

לבוא הביתה ולהגיד לזוג/ה: תשמע/י, נראה לי שבעוד שבוע שבועיים אני בוגד/ת ואז תבוא השאלה: למה? ואז אני אוכל לשפוך את הרצונות, ומה הברירות שעומדות לפניו/ה? לעזוב להרשות לבגוד (ואז מתוך הגדרה אולי זו כבר לא בגידה, רשות התקבלה...ואולי פה יש סחיטה) "לתקן" את דרכיו/ה - ופה גם יש סחיטה לא יודע מה טוב יותר, לסחוט או שפשוט הזוג/ה לא ת/ידע

 

[אחותו של שקספיר]

לספר לפני -לאיזה צורך או מטרה?

כי יש לי תחושה שאולי, הוידוי "טרום" מטרתו- למנוע מעצמי את הבגידה. ואם כך-לשם מה אני צריך/כה את בן הזוג, בהנחה שזה עלול להכאיב לו, רק כדי ל"עצור את עצמי"? ואם המטרה היא כדי לבדוק את היחסים ביני ובינו,אז האם צריך את פוטינצאל הבגידה כדי לפתוח את הנושא ביננו?