כבר שלשום ../images/Emo13.gif
קודם כל- כבר ביום רביעי ביקשתי מהמפקד שלי לצאת הסופ"ש כי לא היה לי מה לעשות בבסיס, והוא הסכים
נסעתי ביום חמישי בבוקר למרכז. היה לי תור אצל הדיאטנית. שניה אחרי שהתישבתי על האוטובוס מהתחנה המרכזית ורציתי להחזיר את החוגר לתיק ראיתי שהארנק שלי חסר. הפכתי את כל התיק, הסתכלתי לבדוק אם הפלתי אותו, אבל לא מצאתי... טוב, כייסו אותי. אחרי שנלחצתי, התעצבנתי, התבעסתי ובביטלתי את הכרטיס אשראי, נרגעתי קצת. אמרתי לעצמי שאני אמשיך את היום שלי, ואולי יותר מאוחר אני אראה שזה נתן לי משהו. נכנסתי לתור שלי, נשקלתי והיתה עלייה. בשנייה הראשונה זה ממש הכאיב לי כי היתה לי תקופה שהיה לי ממש קשה עם התפריט, ובכל זאת ניצמדתי אליו כדי לא ליפול שוב. הדיאטנית היתה מקסימה. היא הרגיעה אותי והסבירה לי שהגוף זה לא מכונה. יש עליות וירידות שאי אפשר להסביר אותן, ובכלל אולי זה קשור להורמונים. נרגעתי, אבל בכל זאת עלו המחשבות של- להוסיף סיבוב או שניים להליכה, לקצץ פה ושם.. אבל החלטתי שלא, אני לא מפילה את עצמי לשם שוב, והחלטתי שאני אקבל את עצמי, בלי קשר למספר הקלוריות. בסוף הסתבר שהיא צדקה בהשערה שלה
אח"כ אחותי פגשה אותי בעזריאלי, אכלנו פסטה ממש טעימה והסתובבנו קצת. היא קנתה לי ארנק חדש, נתנה לי כסף וחזרתי הביתה- בקיצור, היה יום... מאתגר
אבל אני שמחה עכשיו כי אני לומדת- להניח לדברים שכבר מחוץ לשליטה שלי, להכיר את הגוף שלי, לקבל אותו ואת עצמי ולהרשות לעצמי להנות.