מתגעגעת.
עומס והרבה לחץ וחרדה,
גם מדברים טובים שמגיעים באומץ.
פעם הייתי מוצאת ממה לנשום, מאיפה לקחת כוח.
היום אני מנסה רק לא להפסיק כדי לא לראות מה קורה, איך אני חיה ועושה דברים וכמה זה מיותר. לא מסתכלת.
דברים טובים שמגיעים באומץ...
אני מבינה בהחלט איך זה יכול להיות מפחיד...
עם זאת, נשמע בעיקר שזה משהו טוב ומיוחד שקורה לך.
האם את יכולה לנשום משם? האם את יכולה לקחת כוח מכך שהבאת אלייך את אותם דברים טובים?
