מה נהיה?

[סופת רעמים]

מה נהיה?

כולם בסדר? או שאני סתם דואגת בלי סיבה?

 

[רותם111]

הייתי בסקירת מערכות מאוחרת

והרופא לא הפסיק להסטלבט על האזניים של מייקי שלי שלי ונתן לי הרגשה שאני עומדת ללדת את דמבו הפיל המעופף

אני לא הצלחתי לראות שום דבר חריג בגודל של האזניים שלו אבל מה אני מבינה. הסיפור הוא שאני לא מצליחה בשום פנים ואופן לדמיין איך מייקי נראה

אני לא מצליחה לראות אותו לא בחלומות ולא כשאני מפעילה הגיון קר וידע משעורי ביולוגיה באוניברסיטה. אין לי שמץ של מושג וזה גורם לי להרגיש קצת אטומה ולא מחוברת. אני שמעתי מנשים שחלמו על העוברים שלהם וראו אותם בדיוק רב בחלום שהתברר אח"כ כזהה למציאות. לא מצליחה לנחש אפילו איך הוא יראה ואולי בגלל שאני לא מכירה את המשפחה של אבא לו ואבא שלו נראה שונה כל כך ממני. סתם דאגה מטופשת "צרות של עשירים" אבל הרבה יותר כיף להתעסק בדאגה הזאת מאשר לדאוג מאיפה יבוא הכסף לשכ"ד. שיהיה לכולכם שבוע של

ו

 

[חד הורי 39]

סליחה טעיתי

לרגע חשבתי שעלי את מדברת במיוחד לאור ההערה על האזניים הגדולות לידה קלה מ י י ק

 

[רותם111]

מונופול על אזניים גדולות

כנראה שאין לך

וכך גם לגבי השם מייקי

. כפי שבטח כבר הבנת, מייקי הוא שמו של העובר שלי. כשספרתי להוריי שאני רוצה ששמו האמצעי של התינוק יהיה מיכאל ע"ש סבא שלי ז"ל אז הוריי התחילו לכנות את העובר בשם מייקי וזה נדבק יופי. אני עדיין בחיפושים אחר שם ראשון הולם. כרגע השמות על הפרק הם: שון, רון, בר, הוד ושרון. שם המשפחה שלי ארוך מאוד ואם נוסיף לו את שם אביו ואת השם האמצעי + שם פרטי ארוך הוא יכרע תחת העומס. אז, הנה, גמרתי לקשקש להלילה. לילה טוב

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo24.gif ../images/Emo4.gif ההסתגרות הזאת מזכירה לי

את התקופה בה אני הגעתי לפורום. כך זה היה, בדיוק!!! נכנסת ו... n a d a אין הודעות, אין חדשות. כל אחד מסתגר בתוך חייו/ה. נראה, שאצל כולם מתהווים עכיו דברים או שהסטטוס קוו קיים, שגרתי, משעמם אבל בטוח ולכן, אין הרבה מה לומר עליו

אצלי למשל, הדברים בהתהוות. יצאתי מתחושת השקיעה, ונרתמתי לסייע בהרמת החוגים שלי ובכלל, לסייע בהרמת המתנ"ס. אני מציעה הצעות, ו´מבשלת´ רעיונות ודוחפת כמה שמרגישה בטוח לדחוף חוץ מזה, יהונתן החל חוגים ושמח איתם מאוד. ביום שלישי היה בקרמיקה ו... התלהב בשישי החל את החוג לכדורגל ו... נדלק! ואתמול הוא היה בחוג לשעשועי כימיה אלא מה? - הם לא פירסמו גילאים ואני הופעתי עם יהונתן ועם עוד פצפון בכיתה א´ מתברר שזה מיועד לכיתות ג´-ו´, ויש בעיה של ביטוח לא התווכחתי איתה אתמול, כי זה חוג שלישי, כי יהונתן רק התחיל את השעור וכי חשוב היה לי לראות עד כמה יהונתן רוצה את החוג, במיוחד אם זה בלי החבר שלו... יהונתן נמשך מאוד ולניסויים עם חומרים,אז שעשועי מדע - שמיועד לגילו,ושעוסק באופטיקה, בפיזיקה ומעט בכימיה ללא אש - יעניין אותו פחות. נכון, יכולתי להפעיל עליו את קסמי ולשכנע אותו שהוא בעצם יהנה יותר ממשהו אחר. אבל למה לשקר לילד? למה למנוע ממנו משהו שהוא מאוד רוצה, או להוריד ממנו את ההתלהבות למה שמעניין אותו? - זו הרי בדיוק הסיבה שבגללה הוא בחינוך ביתי, כי זה מה שכל הזמן נעשה במערכת. במקום ללמד את הילדים את מה שהם רוצים, מלמדים אותם את מה ש´צריך´ על פי תכנית הלימודים. אז... שוב אני נקראת להשתמש ביצירתיות שלי ולהצליח להכניס את יהונתן למרות החוקים

חבל יהיה לי לפספס הזדמנות, רק בגלל עיתוי. ואיזה חוגים לוקחים הילדים שלכם? ואתם? אתם מרשים לעצמכם משהו? אני ´מתה´ לקחת קרמיקה, אבל... אין כסף!!!

ו... תתעוררו חבר´ה!!! הפורום נכנס לסטגנציה (קיבעון) אולי נארגן כאן מסיבה?

מסיבת תחפושות?

מסיבת הימורים?

שירה בציבור?

או סתם משתה?

יאללה, שסופה תפסיק לדאוג כל כך וכדי שהיא לא תהיה לבד מחכות לכם כאן כדי לחגוג

 

[סופת רעמים]

סופה פולניה

אז היא דואגת ותמשיך לדאוג אפילו אם לכולם יהיו כוכבים בעיניים והכל יהיה ורוד. אבל אני לא לבד, יש לי אתכם אפילו אם אתם שותקים. וחוצמזה שאני מתחילה להגיע לי לכל מיני מסקנות בחיים שאולי הייתי צריכה להגיע אליהן מזמן. כמו למשל שאני כנראה צריכה לנתק את הקשר עם המשפחה שלי. נשמע דרסטי, אני יודעת, אבל אני חושבת שהגעתי למסקנה שהם רק גוררים אותי למטה, שאני נותנת להם לערער אותי ולהרוס אותי, ושלא משנה כמה הכוונות שלהם טובות אני לעולם לא אקבל את אישורם ולעולם לא אהיה חלק מהמשפחה הזאת בכל מקרה. אז למה להתאמץ בכלל? יש לי חברה שניתקה קשר עם הוריה לפני שנים על בסיס מאוד דומה והיא מאוד מאושרת עם זה. היא מספרת שברגע שהיא חתכה את הקשר היא הפסיקה את מעגל האלימות והכוחניות וכבר לא נתנה להם יותר כוח לערער אותה. בקיצור אני לא יודעת אם אני רוצה לעשות צעד דרסטי כזה מה שבטוח שאני אנסה לצמצם את הקשר ולנתק את הקשר הרגשי, כדי שהמילים שלהם לא ישפיעו עליי כל כך. וחוצמזה עבר עליי סופשבוע מוזר, בשבת הרגשתי רע ביותר ופשוט היתה לי בחילה זוועתית מהבוקר עד הערב, ואתמול היה יום מקסים לחלוטין ונסעתי עם כמה חברים לפארק ליד האגם וביקרנו במפל המהמם שיש פה בעיר ובכלל היה ממש נחמד. והשבוע הוא שבוע ההחלטות. אני מחכה לתשובה מאיזה מקום עבודה פוטנציאלי ויש לי עוד ראיון עבודה מחר. ואם עד סוף השבוע שום דבר לא ייסגר, אני חוזרת הביתה, צריך רק למצוא איך ולאן. נשיקות לכולם, ונאווה ספרי לנו על תוצאות העניין עם החוג לכימיה. (גם אני רוצה חוגים כאלה!!) ואגב מסיבות ומשתים וכדומה, בקרוב מאוד כאן Halloween - "ליל כל הקדושים", ואני צריכה לחשוב על תחפושת נשיקות, אני.

 

[קורין1]

סופת רעמים.....

את לא חייבת לנתק את הקשר עם משפחתך..... גם אני עברתי משהו דומה כשהחלטתי להתגרש בפעם השניה, הם התנגדו בכל תוקף, עד לפני כמה שניםהרגשתי שהמשפחה שלי מנהלת לי את החיים, אני יודעת שהם רוצים לטובתי, אבל בם לא צריכים להתערב, הם יכולים לייעץ ואני המחליטה העיקרית, בכל אופן כשהתגרשתי בפעם השניה חצי שנה לא דיברתי איתם, היה לי מאוד קשה, הגשתי דחויה... הרגשתי שלא מבינים אותי, הסולחה היתה כשאחותי הקטנה התחתנה, אחרי שעברתי רחוק הוכחתי להם שאני מסתתדרת בלעדיהם וכך הם כבר לא מתערבים, צריך להיות ברורים, לומר "אני מבינה את הצורך שלכם לעזור, אבל אני מחליטה, ואם אני עושה טעות זו הטעות שלי ואני אלמד לחיות איתה, הריי מטעויות לומדים לא?" וזו דעתי בהצלחה

 

[רק אביגיל]

יקירתי

בהצלחה בשבוע ההחלטות

למרות שלקבל החלטה להתנתק ממשפחה היא קצת עצובה. אני בטוחה שין משפחות ששוחרות להרע ליקיריהן. תפיסת עולם שונה - זה קיים ומקובל אך האם הקרע צריך להגיע עד ניתוק מוחלט? מה שבאמת את צריכה להשתדל זה שמילים פוגעות מבחינתך , לא ישפיעו כל ך חזק. ותני לעוד קצת מים לעבור באוקיינוס ......

ורעיון לתחפושת : תמרור - זהירות ילדים בדרך

 

[קורין1]

הבן הגדול שלי כבר לא מעוניין בחוגים

אומר שהוא גדול מדיי לזה, הבן הקטן שלי בחוג קרמיקה וחוג הוטרינר הצעיר... שניי החוגים מתאים מאוד לאישיות המקסימה שלו. באהבה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

מה עושים בחוג הוטרינר הצעיר?

וחוץ מזה, מה זה גדול? מה זה קטן? אחותי הקטנה היא הת 35 ונישאת לגובה של 1.80 גם היא כבר לא הולכת לחוגים

 

[קורין1]

הוטרינר הצעיר......

זה חוג מקסים שבו מטפלים בחיות קטנות בעיקר חיות בית, בודקים אותם כמו וטרינרים קטנים, בודקים דופק, אוזיים חלקים בגוף, ולומדים על חיות מזוית ראיה אחרת. (חוץ מניתוחים כמובן). ויש לנו ארבעה חתולים שלשניים מהם אנחנו מפשים בית חם. הגדול בן 14 הקטן בן 8 באהבה