מה נגיד ומה נאמר או: מה נגיד ומה נומר?

[איילית אלמונית]

מה נגיד ומה נאמר או: מה נגיד ומה נומר?

שוב שלום, האם נכון לכתוב נאמר או נומר? מצד אחד "נאמר" "נקרא" יותר טוב, אבל אני תמיד כותבת "לומר" וכשאני רואה רבים שכותבים "לאמר" - זה תמיד צורם לי. אם כך, מה הצורה הנכונה - נאמר/נומר, לומר/לאמר? כי יש גם לֵאֵמֹר (אם כך אכן מנקדים, בכל אופן המשלב גבוה יותר).. בקיצור בלאגן. מודה מראש למשיבים.

 

[לשונאי10]

התשובה בגוף השאלה:

יש לכתוב: נאמר, יאמר... אבל: לומר, צורה חז"לית. לאמר היא צורה מקראית שבאה לפרט את מה שנאמר קודם ("ויאמר ה' אל משה לֵאמֹר...").

 

[איילית אלמונית]

אם כך נאמר, יאמר ולומר. תודה רבה (-:

 

[לשונאי10]

אכן!

 

[חוכך בדעתו 2]

שימי נא לב, בעניין לאמור:

1. ה-א' שבה היא א' נחה, כלומר א' שלא מבטאים אותה לכן הדרך שבה יש לבטא את 'לאמור' היא LEMOR ולא LE'EMOR, ובהתאם לכך ניקודה של לאמור הוא לֵאמֹר ולא לֵאֵמֹר. 2. בכתיב חסר ניקוד אין בכלל צורת כתיבה כזו: לאמר (כשמתכוונים למלה LEMOR), הצורה הנכונה היא לאמור (כלומר עם ו' בין ה-מ' ל-ר').

 

[sailor]

זה שאתה לא ס"ט ולא ירושלמי

לא אומר שההגיה שלך דוקא היא הנכונה.

 

[חוכך בדעתו 2]

זה שאתה לא תושב הגליל

לא אומר שלא צריך להגות זבּובּים. ושמא תמצא איזה הודי דובר אנגלית קלוקלת אך עברית מסולתת, ותוסיף אותו לרשימת הס"ט והירושלמים? מה עניין פה למוזרות הגייה, שאתה תוקע כאן? כדי להוכיח מה? אם אתה רוצה להפגין את ידיעותיך בעניין מאתיים-מאַתיים, מדוע אתה צריך לעשות זאת על גבּי? כלך ולך!

 

[עלה אדום]

חוכך, התגובה שלך קצת העציבה אותי

פתאום ה"זבּוּבּים" הזה שצץ משום מקום מזמזם ונתקע לי בראש. תאר לך כמה פניני לשון נפלאים, כמה עושר השפה העברית מפסידה, רק משום שמישהו "מטיל מרותו השמרנית" וחונק וריאנטים מקומיים, עדתיים, עגתיים - בשם התקן האחיד הקדוש. התקן הזה גם חונק. חוכך, גם אני הוספתי על גבּך נטל שאולי אינך חפץ בו. אני מקווה שלא תגרשני בבושת פנים.

 

[חוכך בדעתו 2]

אל נא, עלה, אל נא תיעצבי אל לבך.

עצבונך - עצבוני. ולגופם של עצביי: 1. ה"זבּוּבּים" לא צצו משום מקום, אלא התעופפו ובאו להם ישר מן הגליל. ............................. האות בית הדגושה היתה סימן הזיהוי הבולט ביותר של הניב הגלילי. המשפט "הזבובים מסתובבים בחלב" (או בגרסה אחרת "שבעים ושבעה זבובים מסתובבים בחלב) נהפך לבדיחה מוכרת ביישוב ובישראל הצעירה בכלל. "היו כאלה שלעגו לצורת הדיבור הזו. היו מלעיגים עלינו ואומרים ?זבובים לבנים מסתובבים'", אומר קלר. "אבל אנחנו, במושבות, לא התייחסנו לזה. לא היה לנו זמן להתייחס. עבדנו". ................................ מטרת הזעקתם של זבּובּי הגליל והעלאתם מן האוב הייתה להדגים את אזוטריוּת ההגיה שבה השתמש sailor כדי לנגחני - וכדי להבליט את האי-רלוונטיות שלהם להודעתי. ובכלל, אותו sailor מנקר בכבדי זה עידן ועידנים, ומדי פעם נשרפים לי הפיוזים - מל'שות, אני רק בן אדם. צר לי, אך בכל זאת קיים בעולמנו העניין של המשלב, והוא אינו קשור ליצירתיות. כאשר אתה משרבב לתוך משפט פקידותי־יומיומי צורה ארכאית, שלגמרי אינה בשימוש בימינו, איני רואה בזה יצירתיות. זהו פשוט חוסר מודעות לַאי-התאמה המשלבית, הא ותו לא. ונראה לי כי מן הראוי דווקא לא לתת מכשול בפני עיוור, ולהסב את תשומת לבו של השואל לטעות.

 

[מוגג]

להעלות באוב

לא "מן האוב"...

 

[חוכך בדעתו 2]

תודה. פישלתי. החלפתי שור בחמור - את 'תהום הנש

ייה' ב'אוב'.

 

[עלה אדום]

מוגג, למה אתה קופייץ

לא באמת נראה לך שחוכך מייחס לזבּוּבּים כוחות מאגיים או מזמין זבּוּבּים לסיאנס אפלולי. אשר על כן אתה יכול להניח שלפניך אוב במשמעותו הנוספת כפי שמציע אב"ש: נאד, נבל-עור. בהחלט יכול להיות שכמה זבּוּבּים גליליים נתקעו בתוך אוב ישן עד שבא החוכך והעלה אותם מן האוב וגאלם.

 

[חוכך בדעתו 2]

תסתלבטי עליי. סחתיין. אפפיני בחריוני זבובים

עד חָרמה.

 

[עלה אדום]

שבת שלום ומבורך גם לך! ../images/Emo140.gif

 

[sailor]

יופי של נומר

(נומר ביידיש = מספר

 

[איילית אלמונית]

תודה ../images/Emo9.gif