מה נ´יגיד לכם?
היו לי שבועיים זוועה. ביום ראשון לפני שבועיים נחתה בביתינו הקט בת של חברים טובים שלי מארה"ב. הגברת בת 19, אחרי שנה שלמה באוניברסיטה בה היתה עצמאית, הגיעה עם טיול מאורגן ל- 10 ימים בארץ שאחריהם היה לה זמן לעצמה. את ה"זמן לעצמה" עשתה אצלנו וגיליתי ילדה די מגעילה. לא בהתנהגות חלילה - דפקא זה היה בסדר, אבל - נו, איך להגיד בעדינות, ענייני ההגיינה היו ממנה והלאה. היא התרחצה אולי פעם בשלושה ימים, לא ציחצחה שיניים, השאירה שערות באמבטיה בכל מיני מקומות... איכס!!! לצערי, או לשמחתי, לא יכולתי להיות עמה במשך היום כי אני עובדת, וכך גם יתר בני המשפחה. התכנית המקורית היתה שהיא מתחילה להכיר את הסביבה בכוחות עצמה, נוסעת באוטובוסים ומתניידת לאן שבא לה לבד. בפועל למרבה הצער גילינו שמדובר בנערה חסרת כל חוש כוון באופן יוצא דופן. אי אפשר היה להסביר לה איך ומה, תמיד היתה הולכת לאיבוד, כך שעם כל הרצון הטוב היא הרגישה חסרת ביטחון לצאת את הבית. וכך יצא שרוב השבוע היתה בבית, אחה"צ היתי יוצאת עמה, בערב ביתי היתה מגיעה מהצבא ומקשקשת איתה קצת... ובסופי שבוע, תודה לאל יש לביתי חברים שלקחו את עצמם ונסעו לאילת. היום בשש בבוקר ביתי ואנוכי הסענו אותה לשדה התעופה לוודא שהיא מוצאת את השער הנכון וכו´. חזרנו הביתה והתחלנו לקרצף, לפתוח את החלונות ולאוורר, להחליף סדינים, לזרוק מגבות לכביסה אפילו שלא היינו בטוחים שהן מלוכלכות... כי מעבר לג´יפה בפועל היתה לנו ג´יפה בנשמה. תודה לאל זה נגמר. אין לי מושג איך אנשים חיים ככה - תהרגו אותי. ושלא תחשבו שאני איזו חולת ניקיון - בכלל לא! מי שחי עם כלב ומשלם לעוזרת פעם בשבועיים לא מתקרב בכלל לקטגוריה... אני גם לא מצפה שאורחים ינקו לי את הבית, ממש לא. אבל אני כן מצפה לא לעמוד במצב שאני צריכה לנקות אחר הזבלה שלהם! איייייייכס!! היה מזעזע!
היו לי שבועיים זוועה. ביום ראשון לפני שבועיים נחתה בביתינו הקט בת של חברים טובים שלי מארה"ב. הגברת בת 19, אחרי שנה שלמה באוניברסיטה בה היתה עצמאית, הגיעה עם טיול מאורגן ל- 10 ימים בארץ שאחריהם היה לה זמן לעצמה. את ה"זמן לעצמה" עשתה אצלנו וגיליתי ילדה די מגעילה. לא בהתנהגות חלילה - דפקא זה היה בסדר, אבל - נו, איך להגיד בעדינות, ענייני ההגיינה היו ממנה והלאה. היא התרחצה אולי פעם בשלושה ימים, לא ציחצחה שיניים, השאירה שערות באמבטיה בכל מיני מקומות... איכס!!! לצערי, או לשמחתי, לא יכולתי להיות עמה במשך היום כי אני עובדת, וכך גם יתר בני המשפחה. התכנית המקורית היתה שהיא מתחילה להכיר את הסביבה בכוחות עצמה, נוסעת באוטובוסים ומתניידת לאן שבא לה לבד. בפועל למרבה הצער גילינו שמדובר בנערה חסרת כל חוש כוון באופן יוצא דופן. אי אפשר היה להסביר לה איך ומה, תמיד היתה הולכת לאיבוד, כך שעם כל הרצון הטוב היא הרגישה חסרת ביטחון לצאת את הבית. וכך יצא שרוב השבוע היתה בבית, אחה"צ היתי יוצאת עמה, בערב ביתי היתה מגיעה מהצבא ומקשקשת איתה קצת... ובסופי שבוע, תודה לאל יש לביתי חברים שלקחו את עצמם ונסעו לאילת. היום בשש בבוקר ביתי ואנוכי הסענו אותה לשדה התעופה לוודא שהיא מוצאת את השער הנכון וכו´. חזרנו הביתה והתחלנו לקרצף, לפתוח את החלונות ולאוורר, להחליף סדינים, לזרוק מגבות לכביסה אפילו שלא היינו בטוחים שהן מלוכלכות... כי מעבר לג´יפה בפועל היתה לנו ג´יפה בנשמה. תודה לאל זה נגמר. אין לי מושג איך אנשים חיים ככה - תהרגו אותי. ושלא תחשבו שאני איזו חולת ניקיון - בכלל לא! מי שחי עם כלב ומשלם לעוזרת פעם בשבועיים לא מתקרב בכלל לקטגוריה... אני גם לא מצפה שאורחים ינקו לי את הבית, ממש לא. אבל אני כן מצפה לא לעמוד במצב שאני צריכה לנקות אחר הזבלה שלהם! איייייייכס!! היה מזעזע!