אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מה משמעות הביטוי
- פותח הנושא tararaven
- פורסם בתאריך
עופר בן אברהם
Member
לעסוק ולטרוח הרבה בדבר
על-פי אבן-שושן: ישב על האָבְנַיִם (בהשאלה): עסק וטרח הרבה בדבר. אָבְנַיִם: (1) גלגל יוצרים, האופַן שהקדר יוצר בו כלי חרס. (2) שולחן עבודה, סדנה.
על-פי אבן-שושן: ישב על האָבְנַיִם (בהשאלה): עסק וטרח הרבה בדבר. אָבְנַיִם: (1) גלגל יוצרים, האופַן שהקדר יוצר בו כלי חרס. (2) שולחן עבודה, סדנה.
זה היה מנהג קדום
כדי שהמיילדות תוכלנה להגיע במהירות ממקום למקום נהגו לרכוש להן אובניים, עליהם רכבו לבתי היולדות... אגב, יש קשר מטאפורי בין אבנים ולידה, או יחסי אישות, שניתן לראותו במספר מקומות. יעקוב גולל את האבן מעל פי הבאר ( הבאר מהווה מטאפורה לאשה, אך על כך לא כעת) כהכנה לנישואיו עם רחל. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. ניתן לראות כאן את משחק המילים בא-נא/איבנה. הלידה מהווה בניין. גם בשמות א´ משחקים סביב בנייה ולידה (בן-אבניים; בת-בתים): טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים . כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. וההמשך הוא בפרק ב´ א וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ובדברים כד קישור בין נישואין ועבודת הריחיים ה כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה--לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח. ו לֹא-יַחֲבֹל רֵחַיִם, וָרָכֶב: כִּי-נֶפֶשׁ, הוּא חֹבֵל. גם חז"ל השתמשו בביטוי הבלתי-פמינסטי "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה" כמטאפורה לחיי הנישואין. ולסיום הפתעה: על הפסוק מקוהלת ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק אמרו חז"ל במדרש קהלת רבה א (ה) עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כנוס אבנים בשעה שאשתך טמאה זה למדתי השבת מפי דר´ רחל רייך. עדכאן פסוקו של יום.
כדי שהמיילדות תוכלנה להגיע במהירות ממקום למקום נהגו לרכוש להן אובניים, עליהם רכבו לבתי היולדות... אגב, יש קשר מטאפורי בין אבנים ולידה, או יחסי אישות, שניתן לראותו במספר מקומות. יעקוב גולל את האבן מעל פי הבאר ( הבאר מהווה מטאפורה לאשה, אך על כך לא כעת) כהכנה לנישואיו עם רחל. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. ניתן לראות כאן את משחק המילים בא-נא/איבנה. הלידה מהווה בניין. גם בשמות א´ משחקים סביב בנייה ולידה (בן-אבניים; בת-בתים): טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים . כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. וההמשך הוא בפרק ב´ א וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ובדברים כד קישור בין נישואין ועבודת הריחיים ה כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה--לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח. ו לֹא-יַחֲבֹל רֵחַיִם, וָרָכֶב: כִּי-נֶפֶשׁ, הוּא חֹבֵל. גם חז"ל השתמשו בביטוי הבלתי-פמינסטי "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה" כמטאפורה לחיי הנישואין. ולסיום הפתעה: על הפסוק מקוהלת ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק אמרו חז"ל במדרש קהלת רבה א (ה) עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כנוס אבנים בשעה שאשתך טמאה זה למדתי השבת מפי דר´ רחל רייך. עדכאן פסוקו של יום.
תודה על שהחכמתנו
אבל כמה דברים כאן לא מדוייקים לענ"ד: "ריחיים בצווארו" זו הפרנסה, לא האישה, כמובן. והמובן: אדם שיש עליו עול פרנסה, אינו יכול ללמוד תורה כראוי (חז"ל לא חשבו כנראה על הפטנט של ´כוילל´ ושהאישה עובדת...). לגבי הפסוק ´לא יחבול רחים ורכב´, אנו נכנסים לבעיה פרשנית עתיקה, ואין כאן המקום לדון בה. ראו ראב"ע במקום, חזקוני (נ"ל) ודעת מקרא. ואכן, האישה נקרא ´בית´ בלשון חז"ל (´ביתו זו אשתו´, הביטוי ´דביתהו´, ´אל תקרי כבת אלא כבית´ - במשמעות אשתו). אגב, לאור זה, מהי המשמעות של הפסוק הסתום ´מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל´?
אבל כמה דברים כאן לא מדוייקים לענ"ד: "ריחיים בצווארו" זו הפרנסה, לא האישה, כמובן. והמובן: אדם שיש עליו עול פרנסה, אינו יכול ללמוד תורה כראוי (חז"ל לא חשבו כנראה על הפטנט של ´כוילל´ ושהאישה עובדת...). לגבי הפסוק ´לא יחבול רחים ורכב´, אנו נכנסים לבעיה פרשנית עתיקה, ואין כאן המקום לדון בה. ראו ראב"ע במקום, חזקוני (נ"ל) ודעת מקרא. ואכן, האישה נקרא ´בית´ בלשון חז"ל (´ביתו זו אשתו´, הביטוי ´דביתהו´, ´אל תקרי כבת אלא כבית´ - במשמעות אשתו). אגב, לאור זה, מהי המשמעות של הפסוק הסתום ´מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל´?
shellyland
New member
../images/Emo51.gif מוגג ../images/Emo9.gif
תודה לכולכם ועוד דבר
אלכסנדר פן, המשורר העברי האהוב עליי כתב:"מנת-חלקך תאלמי.." ולא כנאמר.. אבל תודה לכולכם החכמנו מאוד, ולשאלת מי ששאל- נתקלתי בביטוי בספר הלימוד לפסיכומטרי, ודרך אגב אני מאוד אשמח אם מישהו יירשם לבחינה וייכשל בכוונה על מנת להעלות את רף ציון שלי! 500 ש"ח בלבד.
אלכסנדר פן, המשורר העברי האהוב עליי כתב:"מנת-חלקך תאלמי.." ולא כנאמר.. אבל תודה לכולכם החכמנו מאוד, ולשאלת מי ששאל- נתקלתי בביטוי בספר הלימוד לפסיכומטרי, ודרך אגב אני מאוד אשמח אם מישהו יירשם לבחינה וייכשל בכוונה על מנת להעלות את רף ציון שלי! 500 ש"ח בלבד.
shellyland
New member
רגע! רגע! לא כותבים כזה דבר ובורחים
מה היה הניסוח המדוייק של פן? האם הטעות היא שלי (מוגג, אתה רואה איך אני לא זורקת אחריות?) או של צביקה פיק?
מה היה הניסוח המדוייק של פן? האם הטעות היא שלי (מוגג, אתה רואה איך אני לא זורקת אחריות?) או של צביקה פיק?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.