מה מישה אומר על...
יום האיידס הבנלאומי. (בניגוד לשאר פינות הפורום, אם תבוא על מישה המוזה לכתוב את דעתו לגבי נושאים אחרים, ההומור בהודעה הינו מקרי בהחלט, לפחות במקרה זה). היום יום האיידס הבינלאומי. ואילולא היו משדרים את פילדלפיה בטלוויזיה גם יום זה היה עובר כאילו כלום. כמה מסיבות ענק בהן הקונדומים הם חינם, עוד אוסף של אלוני מידע מעוסים, שעל אף שהודפסו מחדש, הם זהים לאלו שחולקו בשנה שעברה. אולי אפילו כמה מרצים מעונבים שידברו על המכה שהונחתה על האונשות, הלא היא הHIV. אבל בסך הכל, איידס הוא דבר שישנו בכל ימות השנה, והוא נושף בעופי החברה כבר שנים. ועם הזרכור המכובד שינתן למחלה ביום הראשון לחודש האחרון, יש משהו לוקה. זה נכון לגבי הרבה ימים, שניתן להם איזשהו נושא חברתי בעל חשיבות, והמילה בינלאומי לסיום הכותרת החוצבת ללבבות אנוש(פרט ליום האם, כמובן). אז כולנו יודעים שחלקן של רשותות השידור ביום זה הוא שידור חוזר ונשנה של פילדלפיה, ואנחנו, חלקנו הוא לצפות ולייבב, ואז כבמטה קסם, הבנתנו בנושא תגדל ותתעצם. זאת המסורת, כמו סופגניות ולאטקס בחנוכה, זה מה שעושים ביום האיידס, רואים את טום הנקס נאבק באיידס, מזילים דמעה קטנה מקצה עין שמאל, שאת שלנו עשינו, לשנה הבאה בפילדלפיה המתוקנת והבנויה. זה מסורת סרק, זה ריטואל עקר, זה מעובד. כי מחר, כשטום ודנזל יחזרו למדפי הסרטים ברשתות השידור, עד השנה הבאה, ואלי מקביל וחברים ישובו לתפוס את מקומם במרקה, נשכח כולנו (או רובנו המכריע לכל הפחות) שיש מחלה, ונחזור לקטר על כוס קפה וסיגריה איך האוברדראפט הוא המפגע החברתי הכי אכזר שראתה האנושות. ומבלי לקחת מכבודו של האוברדראפט, מישה סבור שיש לפניו עוד כמה מפגעים. זה פסול בעיני מישה לתת לנושא כה טעון וכה משמעותי יום אחד, וככה להצדיק את העובדה ששכחנו אותו בשאר 364 הימים. זה פסול ביניו שאותו יום מסתכם באלוני מידע יבשים, קונדומים צבעוניים והסלוגן הבריאותי: "תהיו זהירים!". האיידס לא התחיל ולא נגמר בהופעתו קורעת הלב של טום הנקס. ועד כמה שהסרט איכותי, ויש לראותו שוב ושוב, ואם כבר אז וודאי שביום האיידס, אבל זה לא מספיק. איידס, לאילו מאיתנו ששפר מזלם ואינם חולים, או נושאים או מכירים מישהו שכן, הוא מן מפלצת בלתי נראית, חסרת צורה וצבע, שאין אנו תופסים את משמעותה. ולמרות האוסף הנדיב של מרצים מדופלמים שיטיבו להסביר לנו את פשרו של הנגיף, הנגיף, למישה לכל הפחות, נותר חסר פנים. ביום האיידס הבינלאומי, לעניות דעתו של מישה, יש ללכת ולקבל איזשהי תפיסה של איידס פרושו מה. כי מעבר ללידע את ההמון על הסכנה האורבת, צריך לחנך אותו מה היא בדיוק אותה סכנה, בפרוטרות. זה לא התפקיד לפילדלפיה, זה תפקיד לכל מי שקורא לעצמו מחנך, אם מורים או הורים, זה הינו הך. צריך לקבל מושג מסוים מה עובר על חולה איידס, להביא אותם להרצות, להכיר אותם, ללמוד מהם וללמוד לא לפחד מהם. המושג הזה, גם אם ינתן רק ביום הראשון לחודש האחרון, הוא ישאר בתודעה לשאר 364 הימים. זה נראה למישה עקר לחתום את היום בלראות את הסרט פילדלפיה, ללכת לישון ומחר נחזור לשגרה, בלי לראוץ או לחשוב על איידס עד בשנה הבאה. את מישה זה מקומם. פסוקו של מישה: לא זוכר מה רציתי לכתוב.
יום האיידס הבנלאומי. (בניגוד לשאר פינות הפורום, אם תבוא על מישה המוזה לכתוב את דעתו לגבי נושאים אחרים, ההומור בהודעה הינו מקרי בהחלט, לפחות במקרה זה). היום יום האיידס הבינלאומי. ואילולא היו משדרים את פילדלפיה בטלוויזיה גם יום זה היה עובר כאילו כלום. כמה מסיבות ענק בהן הקונדומים הם חינם, עוד אוסף של אלוני מידע מעוסים, שעל אף שהודפסו מחדש, הם זהים לאלו שחולקו בשנה שעברה. אולי אפילו כמה מרצים מעונבים שידברו על המכה שהונחתה על האונשות, הלא היא הHIV. אבל בסך הכל, איידס הוא דבר שישנו בכל ימות השנה, והוא נושף בעופי החברה כבר שנים. ועם הזרכור המכובד שינתן למחלה ביום הראשון לחודש האחרון, יש משהו לוקה. זה נכון לגבי הרבה ימים, שניתן להם איזשהו נושא חברתי בעל חשיבות, והמילה בינלאומי לסיום הכותרת החוצבת ללבבות אנוש(פרט ליום האם, כמובן). אז כולנו יודעים שחלקן של רשותות השידור ביום זה הוא שידור חוזר ונשנה של פילדלפיה, ואנחנו, חלקנו הוא לצפות ולייבב, ואז כבמטה קסם, הבנתנו בנושא תגדל ותתעצם. זאת המסורת, כמו סופגניות ולאטקס בחנוכה, זה מה שעושים ביום האיידס, רואים את טום הנקס נאבק באיידס, מזילים דמעה קטנה מקצה עין שמאל, שאת שלנו עשינו, לשנה הבאה בפילדלפיה המתוקנת והבנויה. זה מסורת סרק, זה ריטואל עקר, זה מעובד. כי מחר, כשטום ודנזל יחזרו למדפי הסרטים ברשתות השידור, עד השנה הבאה, ואלי מקביל וחברים ישובו לתפוס את מקומם במרקה, נשכח כולנו (או רובנו המכריע לכל הפחות) שיש מחלה, ונחזור לקטר על כוס קפה וסיגריה איך האוברדראפט הוא המפגע החברתי הכי אכזר שראתה האנושות. ומבלי לקחת מכבודו של האוברדראפט, מישה סבור שיש לפניו עוד כמה מפגעים. זה פסול בעיני מישה לתת לנושא כה טעון וכה משמעותי יום אחד, וככה להצדיק את העובדה ששכחנו אותו בשאר 364 הימים. זה פסול ביניו שאותו יום מסתכם באלוני מידע יבשים, קונדומים צבעוניים והסלוגן הבריאותי: "תהיו זהירים!". האיידס לא התחיל ולא נגמר בהופעתו קורעת הלב של טום הנקס. ועד כמה שהסרט איכותי, ויש לראותו שוב ושוב, ואם כבר אז וודאי שביום האיידס, אבל זה לא מספיק. איידס, לאילו מאיתנו ששפר מזלם ואינם חולים, או נושאים או מכירים מישהו שכן, הוא מן מפלצת בלתי נראית, חסרת צורה וצבע, שאין אנו תופסים את משמעותה. ולמרות האוסף הנדיב של מרצים מדופלמים שיטיבו להסביר לנו את פשרו של הנגיף, הנגיף, למישה לכל הפחות, נותר חסר פנים. ביום האיידס הבינלאומי, לעניות דעתו של מישה, יש ללכת ולקבל איזשהי תפיסה של איידס פרושו מה. כי מעבר ללידע את ההמון על הסכנה האורבת, צריך לחנך אותו מה היא בדיוק אותה סכנה, בפרוטרות. זה לא התפקיד לפילדלפיה, זה תפקיד לכל מי שקורא לעצמו מחנך, אם מורים או הורים, זה הינו הך. צריך לקבל מושג מסוים מה עובר על חולה איידס, להביא אותם להרצות, להכיר אותם, ללמוד מהם וללמוד לא לפחד מהם. המושג הזה, גם אם ינתן רק ביום הראשון לחודש האחרון, הוא ישאר בתודעה לשאר 364 הימים. זה נראה למישה עקר לחתום את היום בלראות את הסרט פילדלפיה, ללכת לישון ומחר נחזור לשגרה, בלי לראוץ או לחשוב על איידס עד בשנה הבאה. את מישה זה מקומם. פסוקו של מישה: לא זוכר מה רציתי לכתוב.