מה לעשות?
שלום. יש לי משהו שיושב לי עמוק בלב. לחברתי יש יומן אישי מזה הרבה שנים, שאותו היא ביקשה בכל תוקף שאני לא אקרא, למרות שלא הסתירה את היומן ממני. היא אמרה לי שאם אקרא אותו היא תיפרד ממני. אבל אני אדם סקרן בטירוף, ולמרות בקשותיה לא הצלחתי להתאפק והצצתי לה ביומן. לא הספקתי לקרוא הרבה, אולי כמה קטעים בטרם הבנתי שעשיתי טעות קשה, ובגדתי באמון שלה, ושהאהבה שלה חשובה לי הרבה יותר מסתם סקרנות חולנית. התמלאתי בהרגשה נוראית, והבנתי גם שאני לעולם לא אחזור על הטעות הזו. אני אדם מאוד ישר, שמספר את כל אשר על ליבו, ולא מאמין בשקרים וסודות, ולכן גם היה לי קשה לקבל את העובדה שחברתי מנהלת יומן ולא מסכימה לי לקרוא בו. לאחרונה שאלה אם היא יכולה לסמוך עלי שלא אקרא את היומן, למרות שהוא לא מוסתר. אמרתי לה שכן. למרות שיש באימרה הזו גם שקר, תשובתי הייתה אמיתית וכנה כי כבר הבנתי שלא אחזור לעולם על אותה טעות. כעת יש לי דילמה קשה, שלא מפסיקה לייסר אותי: האם לא לספר לחברתי את אשר עשיתי, מתוך ידיעה שזו הייתה מעידה חד פעמית שלא תחזור, כשאני יודע שלמדתי לבד את הלקח שלי, אבל להרגיש שאני מסתיר ממנה את האמת? או לספר לה, להסביר לה שהבנתי שעשיתי טעות קשה, לבקש את סליחתה, ולהשיב את האמון, אך להסתכן בעובדה שאולי תעזוב אותי בגלל מה שעשיתי? אני ממש לא יכול לחשוב על לאבד אותה. היא הדבר הכי חשוב לי בחיים. עצה? למישהו יש חוויה דומה?
שלום. יש לי משהו שיושב לי עמוק בלב. לחברתי יש יומן אישי מזה הרבה שנים, שאותו היא ביקשה בכל תוקף שאני לא אקרא, למרות שלא הסתירה את היומן ממני. היא אמרה לי שאם אקרא אותו היא תיפרד ממני. אבל אני אדם סקרן בטירוף, ולמרות בקשותיה לא הצלחתי להתאפק והצצתי לה ביומן. לא הספקתי לקרוא הרבה, אולי כמה קטעים בטרם הבנתי שעשיתי טעות קשה, ובגדתי באמון שלה, ושהאהבה שלה חשובה לי הרבה יותר מסתם סקרנות חולנית. התמלאתי בהרגשה נוראית, והבנתי גם שאני לעולם לא אחזור על הטעות הזו. אני אדם מאוד ישר, שמספר את כל אשר על ליבו, ולא מאמין בשקרים וסודות, ולכן גם היה לי קשה לקבל את העובדה שחברתי מנהלת יומן ולא מסכימה לי לקרוא בו. לאחרונה שאלה אם היא יכולה לסמוך עלי שלא אקרא את היומן, למרות שהוא לא מוסתר. אמרתי לה שכן. למרות שיש באימרה הזו גם שקר, תשובתי הייתה אמיתית וכנה כי כבר הבנתי שלא אחזור לעולם על אותה טעות. כעת יש לי דילמה קשה, שלא מפסיקה לייסר אותי: האם לא לספר לחברתי את אשר עשיתי, מתוך ידיעה שזו הייתה מעידה חד פעמית שלא תחזור, כשאני יודע שלמדתי לבד את הלקח שלי, אבל להרגיש שאני מסתיר ממנה את האמת? או לספר לה, להסביר לה שהבנתי שעשיתי טעות קשה, לבקש את סליחתה, ולהשיב את האמון, אך להסתכן בעובדה שאולי תעזוב אותי בגלל מה שעשיתי? אני ממש לא יכול לחשוב על לאבד אותה. היא הדבר הכי חשוב לי בחיים. עצה? למישהו יש חוויה דומה?