מה לעשות?

inbal76

New member
מה לעשות?

איפה להתחיל? אני אנסה לתמצת את הסיפור הארוך: עשיתי תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה. אז ניסיתי למצוא עבודה, אבל בועת ההיי טק כבר התפוצצה ולבוגרים חסרי ניסיון זה נהיה כמעט בלתי אפשרי. אחרי כמה חודשים שישבתי בבית הבנתי שעלי להתפשר והלכתי לעבוד ב"עבודה זמנית, עד שאמצא משהו בהיי טק". בפועל הפסקתי לחפש עבודה אחרת ונשארתי למעלה משנה בעבודה ה"זמנית". סבלתי בה מאוד מהרבה בחינות. בסוף התפטרתי, למרות שכולם טחנו לי את המנטרה הידועה: "לא עוזבים לפני שמוצאים עבודה אחרת". לא יכולתי יותר. נקודה. הכוונה שלי היתה להשקיע את כל מרצי במציאת עבודה אמיתית במקצוע שלמדתי. אלא שכאן הבעיה. שתי בעיות עיקריות בעצם: א. אני לא חושבת שאמצא. (מסיבות שונות. אולי אפרט בהמשך.) ב. אני כבר לא בטוחה בכלל שזה מה שאני רוצה. בתקופה האחרונה התחלתי להבין שאני רוצה משהו אחר. משהו עם יותר "נשמה". משהו שאני אוהב באמת לעשות. מקום שאני אוהב באמת לעבוד בו. שאני לא אעבוד רק בשביל הכסף ואשנא לקום בבוקר לעבודה. אבל איך מוצאים כזה דבר? יש לי גם כל מיני מגבלות, ולא כל דבר יתאים לי. איך יודעים מה מתאים לי? איפה מוצאים עבודה מסוג אחר? ואיך לא מרגישים אשמה על בזבוז 5 שנים וכסף על התואר שעשיתי? האם יש מקומות טובים שמספקים הכוונה מסוג זה (ולא יקחו לי 1000 שקל מבלי להבטיח תוצאות)? אני כבר 3 חודשים יושבת בבית, מאוד מתוסכלת ואכולת רגשות אשמה על זה שאני לא עובדת ועל זה שאני אפילו בקושי מחפשת עבודה. תודה רבה לכל מי שקרא את כל זה, ואשמח לשמוע אם למישהו יש עצה בשבילי. מיואשת.
 
שתי שאלות והמלצה אחת

שלום ענבל תגידי, כתבת למי שהחליטה לעשות הסבה לעו"ס שאת מקנאת בה, ורציתי לשאול שתי שאלות, ראשית מהי בדיוק חוויית הקינאה אצלך, איך זה מורגש, מה עוד זה אומר ? זה עושה סוג של שיחה פנימית ? אז מה התכנים של השיחה הזאת. ודבר שני, גם הוא לגבי הרגש, את חותמת "מיואשת" יכולה לומר עוד כמה מלים בעניין ? וכדי להמשיך ולתת לך חומר למחשבה רציתי להפנות אותך למאמר שעוסק בשאלה שהבאת זה הכל בינתיים אמיר
 

inbal76

New member
מנסה לענות

ראשית כל, תודה רבה על תגובתך! הקינאה - איך להסביר? אני אומרת לעצמי "הלוואי שהייתי במקום שהיא נמצאת", כלומר שהיא יודעת כבר מה היא רוצה ומתאים לה, ואיך להגיע לשם, ועשתה את ההחלטות הנחוצות, והתחילה את הדרך למקום שבו יהיה לה טוב יותר. הקינאה היא בעיקר על זה שהיא יודעת את הכיוון. אני לא, וזה מה שמתסכל אותי ומפחיד אותי - מה אם אני לא אמצא אותו? ומה אם אני לא יכולה להרשות לעצמי את הזמן שזה אולי יקח למצוא אותו? האם זה עושה שיחה פנימית? השיחה הפנימית אני חושבת שאכן התחילה אצלי מקינאה באנשים שעשו שינוי כזה, או באופן כללי באנשים שאוהבים את העבודה שלהם באמת. וממחשבות של "אני לא רוצה להיות אומללה כל החיים בעבודה, ולהיות שמחה רק בערב ובסוף שבוע. אני לא רוצה לקום כל בוקר בבאסה לעבודה שאני שונאת ולספור את הדקות עד שהולכים הביתה". אלא שהשיחה הזאת די נתקעה, כי אני לא יודעת לאיזה כיוון לפנות. במה אני כן יכולה לעבוד שאני גם מתאימה וגם מתאים לי? זאת השאלה שאין לי תשובה עליה. אני קצת מיואשת כי אני לא רואה את האור בקצה המנהרה. כי אני חושבת על זה כבר זמן מה ולא מגיעה לתשובות. ואולי אין? אני חוששת מאוד שבסופו של דבר אני גם לא אמצא לי כיוון מתאים יותר, וגם לא אמצא עבודה בכיוון הקודם (קרי: היי טק), ובסופו של דבר הכסף יגמר ואהיה חייבת שוב להתפשר על עבודה "זמנית", שאני גם שונאת וגם המשכורת נמוכה. אני קוראת את המאמר שהבאת ומנסה לחשוב על ההצעות שבו. שוב תודה!
 

חלום2

New member
עינבל

קראתי והסתכלתי על עצמי, עלי לפני ביצוע ההחלטה. גם אני בעבר הייתי מסתכלת בקנאה באנשים שאהבו את עבודתם, ובעיקר ש י ד ע ו במה הם רוצים לעסוק. אבל, וזהו האבל הגדול, השינוי הזה לא בא פתאום, הוא מחלחל שנים. שנים אני לא ידעתי במה אני רוצה לעסוק, מה יעשה לי את. אני למדתי שלושה תארים שונים, עבדתי בכמה עבודות "שונות" אך כולן בתחום ההיי-טק (מה שהחזיק אותי זה בעיקר השכר , הקטע הכלכלי). אבל במבט לאחור אני י ו ד ע ת שכל מה שעברתי, הייתי חייבת לעבור בכדי לבצע בסופו של דבר את ההחלטה. אני לא מסתכלת על דבר כאל בזבוז. מכל מקום למדתי משהו, לקחתי לי משהו לחיים, התנסיתי והגעתי הלום. אני גם לא מאמינה בקיצורי דרכים, כך שאני יודעת שזו הדרך שהייתי צריכה לעבור, והחוויות שעברתי בהן בעצם הבשילו אצלי את ההחלטה, את החיבור אל עצמי- החיבור שחיפשתי שנים על גבי שנים ולא ידעתי אך למצוא , הייתי ממש מתוסכלת. לכן אני רוצה לחזק אותך, לפי דעתי את נמצאת באותה הדרך. כשמתחילים לשאול , שם מתחיל השינוי ואט אט, כל אחד בקצב שלו, מגיע לאן שהוא מגיע. עצם זה שאת שואלת , זה כבר ההתחלה תהני מהחיפוש, ומכל מה שאת עוברת כי בסוף תראי כמוני שהכל היה לטובה, ובעצם הדרך להגיע לאותו מקום, לא פחות חשובה. בהצלחה חלום
 
תקשורת

זה שכולנו בני אנוש, עם רגשות והיגיון לא אומר שמה שאני חושב ומרגיש מתאים לאחר, העבודה הגדולה והחשובה ביותר שאדם יכול להציע לזולת כדי לעזור לו לצמוח במקום של קושי זה לא ללמד אותו אלא רק להקשיב לו. הניסיון שלך, שלך הוא, הלקחים שלך - שלך הם. הזמן שלקח לך - לקח לך. אם היית יכולה לומר לעינבל מה את מרגישה כלפי מה שהיא מביאה יכול להיות שזה היה עוזר לה לשמוע ברור יותר את עצמה, את הקולות הפנימיים אצל עצמה. מקווה שאני ברור אמיר
 

inbal76

New member
אני מבינה מה את אומרת.

זה קצת מתסכל שאולי אין "דרכי קיצור", למרות שהנטיה הטבעית היא לחפש אותן, אבל כנראה שזה נכון. ותודה על העידוד!
 
עוד צעד

אני מרגיש את החוויה שלך יותר ברור עכשיו, אני יכול לדמיין איך טלטלת המחשבות יכולה לזרוק אותך מצד לצד והכל יחד יוצר מערבולת שיכולה להיות קשה. ספקות חובטים ברצון להיות "שם", פחד מנכר בכל מחשבה של עשיית צעד, מנהל הכספים מנטרל כל רגע של אומץ ורצון לקנות אפילו ספר קטן. כמי שהיה "שם", ב"שם" שלו, ו"שם" עם אחרים בדרך הזאת אני רוצה לומר לך שני דברים. * האימון החשוב ביותר עוסק בהקשבה ללב * אין קיצורי דרך וכל מחשבה קשה והרגשה שלילית הם ציון דרך שדורש את העבודה שלך. אלה חלקים של עצמך, את כמו שאת, אין לך אלא ללמוד לשוחח עם החלקים האלה שיחה חדשה. נסי למצוא בכל דרך אדם מתאים לשיחה בכנות החדה ביותר שאת יכולה למצוא, כנות רגשית, עושה בהירות רגשית ובהירות כזאת לומדת להסתכל לפחד בעיניים. מאמר על עבודה ופחדים - כאן תמשיכי כי אין מכאן דרך חזרה אמיר
 

inbal76

New member
בקשר ל"הקשבה ללב"

מה עושים אם יודעים להקשיב ללב, אבל כל הדברים ששומעים אותו מבקש אינם נראים ברי-הגשמה, מכל מיני אילוצי מציאות? או שלא יודעים איך לתרגם את הרצונות של הלב למעשים? ושוב תודה על עזרתך!
 
החלטות הן תמיד נכונות ../images/Emo24.gif

אין דבר כזה בחיים: "החלטות לא נכונות". כל מה שאנחנו עושים- תמיד נכון לאותו הרגע, גם אם לא ראינו זאת באותו זמן. בהחלט לא ביזבזת 5 שנים. אולי תסתכלי על זה אחרת? איפה היית לפני 5 שנים? איפה את היום? (מבחינת הצמיחה הפנימית האמיתית שלך, ולא בראייה של "מה כולם מצפים ממני להיות"...) התואר הזה קידם אותך להרבה מקומות שאת עדיין לא רואה כרגע, ולעוד יותר מקומות שאת עדיין לא מוכנה להכיר בהם. וברשותך, נחזור למציאות. תזכרי שאי אפשר לעשות את כל השינויים בבת אחת - זה תהליך הדרגתי שצריך את הזמן שלו. מה עושים? מפרקים את הבעיה למרכיבים קטנים שקל יותר להתמודד איתם. הרי לא תצליחי בבת אחת גם למצוא את התחום בו את רוצה לעבוד, גם למצוא את מקום העבודה האידאלי, גם את השמחה, גם להמשיך לצמוח ולהתפתח, וגם וגם... אז מתייעלים: 1. מחליטים על הדרך 2. מתחילים תהליך צמיחה אישי (תיכף אני אסביר). 3. מוצאים עבודה "השרדותית" לבינתיים - פשרה לא אידאלית אבל כזו שלא סובלים בה יותר מדי, אבל מהצד השני היא מאפשרת לנו גם לשרוד כלכלית וחברתית ומשפחתית וגם משאירה לנו זמן וכוחות לתהליך החיפוש והצמיחה האישית. 4. מכאן כבר יהיו לך יותר אנרגיות לצמוח הלאה... מה זה תהליך צמיחה אישי? זה כל מה שעוזר לנו לצאת "מהבור" ולראות את החלון שדרכו מגיע האור. לקבוצות בהקשר הזה, יש כוח אדיר - בעיקר כי את לא לבד בתהליך. כהמלצה אישית, הדרך הזולה ביותר שאני חושב עליה כרגע - קני את הספר "דרך האומן בעבודתו" של גוליה קמרון - תקראי אותו, ואם תעשי את כל התרגילים בדרך - סביר להניח שתתחילי את התהליך. בהצלחה
 

inbal76

New member
תודה!

על העידוד והעיצות. אני צריכה לחשוב עליהן. ואני אחפש את הספר שהמלצת עליו
 
למעלה