תעודת ביטוח על זוגיות
תעודת ביטוח רכוש לא מבטיחה את שלמות הנכסים, תעודת ביטוח חיים לא מבטיחה את שלמות החיים ואילו היתה פוליסה המבטחת זוגיות היא לא היתה מבטיחה את שלמות הזוגיות. לכל היותר ביטוח ייתן לך פיצוי כספי במידה והנכס המבוטח (הזוגיות, במקרה התיאורטי הזה) ייפגע או יחדל להיות. שאיפתו של כל מבוטח היא שהאירוע בגינו תמומש הפוליסה לא יתרחש ולכן, גם אילו היתה לך פוליסת ביטוח על זוגיות, הרי שהיית נדרשת להשקיע בתחזוקתה השוטפת של הזוגיות לאורך זמן כדי למנוע את מימוש הפוליסה. לגבי נישואין, הפוליסה הינה הכתובה או הסכם ממון. לגבי העמקת הזוגיות למשהו מחייב כמו בניית משפחה, צריך שיהיו רצון, מודעות והסכמה לכך משני הצדדים. כל הסכם שנערך תחת לחץ לוקה מראש בפרצות כי ניתן לערער על תוקפו בשל כך. הערעור על התוקף יכול להיות גלוי - אחרי שנה האיש יבוא וירצה להתגרש - או סמוי, על ידי הכנסת כעסים, התמרמרות ונקמנות. אומר לך דבר נוסף, שלעיתים גם בנישואין שנקבעו מתוך התלהבות והתאהבות מהירה לאחר הכרות קצרה ישנם את אותם אלמנטים, מתוך תחושה של "הייתי מאוהבת ומסונוורת וחבל שהתחתנתי איתו" (נכון גם בלשון זכר). אני מניח שאת לא רוצה שבעלך לעתיד, מי שלא יהיה, יתחתן איתך מתוך רחמים או בהרגשת חוסר ברירה. לדעתי, אם את משוכנעת בכך שראוי ונכון להכניס את הזוגיות הטובה שלך למוסד , את צריכה להחליט עם עצמך מהם גבולות התיזמון שלך בלבד, גבולות שאם תהיה חריגה מהם את תחתכי ותחפשי לך בן זוג אחר, שחושב ומרגיש כמוך באותו עניין. אל תאיימי על בן זוגך שכך תעשי אלא ברגע האמת אימרי לו שכך את עושה - ועשי זאת. אם את רואה את עצמך היום מסוגלת לכך, בחני אם אהבתך אליו היא אהבה כנה או שמא הוא מהווה רק כלי ל"מימוש עצמי" שלך. התשובה שתקבלי בבחינה זו תשכנע אותך אם אכן כדאי לך לעשות כך או אחרת. מכל מקום, בדרך לחתונה ממוסדת ו"מבוטחת", ישנן כמה אופציות נוספות (שגם אותן ניתן "לבטח") שכדאי לך לבחון לגבי חיים ביחד, בניית בית משותף ויצירת הורות משותפת מבלי להנשא כדת וכדין ברבנות. כדאי לך לדבר עם בן זוגך על כל הרצונות שלך ושלו (וגם על כל החששות והפחדים), על הקצב המתאים לשניכם יחד ועל כל האופציות, לפני שאת מגבשת החלטה משמעותית לחסל זוגיות טובה ואוהבת כפי שאת מתארת. בהצלחה.
) אנינמצאת בקשר כשנתיים וחצי (גרים יחד בחצי שנה האחרונה. עד לא ממזמן הקשר שלנו היה נפלא ואנחנו היינו מאושרים יחד. אבל... לי בוער להתחתן ולבחור- לא! הוא כל הזמן אומר לי להיות סבלנית ושההצעה תגיע, למרות שבפועל זה לא.. אני מדברת איתו על זה כבר כחצי שדנה וה"עוד מעט" שלו זהו משהו נטול פרופורציות של זמן. אני יודעת שלחץ לא יעזור, אבל גם כשאני מאוד משתדלת שלא ללחוץ - אני שקופה והוא מבחין. לאחרונה זה גובה ממני ממש מחיר כבד- אני בדיכאון, מתקשה להתרכז בלימודים, עייפה וחסרת כוחות באופן כללי והתוצאה- הזוגיות הטובה שהייתה לנו נפגעת. הכל מתוח כל הזמן ובעצם, בסופו של דבר זה מתרכז לצורך שלו (הלגיטימי) בזמן והעלבון שלי שאפילו אחרי כל כך הרבה זמןוהרבה אהבה הוא לא עושה את הצעד המיוחל. מה לעשות?!