ברור שתפקיד ההורה הו להורות את
הדרך הנכונה, אבל השאלה שיש פה היא איך לעשות זאת בצורה שתעבוד הכי טוב. ולדעתי הרחקה היא לא הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרה, כי ברגע הסוכריות יורחקו, הן יהפכו למשהו בלתי מושג, שהילד יתפוס בתור משהו הרבה יותר טוב ממה שזה באמת. ולראיה - ההורים שלי גידלו אותי בצורה הכי ליברלית, שמותר לי לעשות הכול, בכל גיל, כולל לעשן, אלכוהול, סקס, סמים, להסתובב עם ילדים גדולים יותר, לבחור לבד את החברים שלי ואת האוכל שלי וכו'. מעבר לזה שהייתה לי זכות הבחירה הסופית בהכול, הם תמיד הביעו את דעתם לגבי מה תהיה בחירה מוצלחת, ובעצמם שימשו דוגמא בכך שהם חיו לפי אותן בחירות מוצלחות. והיום אני בת 20, ספורטאית, שלא נגעה בסיגריה מעולם, שותה אלכוהול רק באירועים ולא בהגזמה, לא נגעתי מעולם בסמים... צריך להמשיך? גם אחי גדל ככה, וגם הוא חי חיים שכל אמא פולניה הייתה רוצה. רב האנשים למשל שעישנו ראשונים בחבר'ה שלי - היו אלה שההורים אסרו את זה לגמרי. הם הביעו הכי הרבה סקרנות. ואנחנו לא רוצים להגביר את הסקרנות של הילד לסוכריות... אז לא נרחיק אותן ממנו בבת אחת.