בבקשה תקראי(למרות שזה ארוך)
אני קוראת את ההודעה שלך,ומזהה את עצמי לפני חצי שנה...חיה עם ההורים של החבר, מרגישה כבולה,לא חופשייה,נטולת פרטיות ומקום בטוח שהוא רק שלי ושל בן זוגי...היינו בזוגיות ארוכה,וכל הזמן דיברנו על מעבר לדירה...אבל הוא "פחד", כי האופי שלי היה כל כך בעייתי,כל הזמן הייתי לא מרוצה,כל הזמן עצובה,לא מחייכת, לא הענקתי לו את הביטחון שהוא היה זקוק לו על מנת לעבור לגור איתי ולהתחייב... יום בהיר אחד,אחרי תקופה לא מבוטלת של תחושת נחיתות ושנאה עצמית...פשוט עזבתי,אותו,ואת ההורים,ואת ההבטחות לעתיד ורוד...הלכתי יקירתי,הרשי לי לומר לך,כל מה שהוא מאכיל אותך-בולשייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייט בלתי אפשרי לבנות מערכת יחסים,בין אם אתם גרים יחד,או אצל ההורים,או בקופסאת קרטון מעמדת נחיתות של אחד מבני הזוג...את כרגע,בחורה מקסימה,צעירה,יפה,מלאת תקוות לעתיד נמצאת בתחושה שאת זו שלא מתאימה...את זו שצריכים לבחור אותה ולהחליט אם היא"ראויה" להתמסדות ולביטחון... חסר לו ביטחון איתך? סליחה? מה לגבי העובדה שעזבת את ביתך,את העיר שלך ועברת בשבילו,ורק בשבילו לגור בתנאים שלא נוחים לך,והכנסת את עצמך מרצון למצב של חוסר נוחות,רק על מנת לאפשר לו להרגיש טוב ובטוח יותר... מה לגבי זה שאת מטרידה את המוח הצעיר והיפה שלך במגוון הדרכים האפשריות לשיפור בשבילו?רק בשבילו שלו יהיה טוב... אם עצם העובדה שביטלת את עצמך בפניו וויתרת על דברים עקרוניים בחיים של בחורה כמו פרטיות,אינטימיות ושלווה לא מספקת לו את הביטחון הדרוש...אז שילך לעזעזל... ואת יודעת מה?את בטח קוראת את ההודעה הזו וחושבת לעצמך שזה לא נכון, שבאמת יש לך אופי דפוק, שאת באמת תמיד לא מרוצה,ולא מחייכת וכו'...אז תפסיקי-כי תאמיני לי,שאת יודעת לחייך,ולצחוק,ולהינות מהחיים...וזה בלתי אנושי לשים אדם בתנאים שלא טובים לו נפשית ואז לצפות ממנו להיות 100% שמח ומאושר-הוא מצפה ממך להיות מזויפת. לאף אחד בחיים,ולא משנה כמה את אוהבת אותו,אין את הזכות לבחון אותך בזכוכית מגדלת ולהחליט האם את מתאימה לו או לא... לפי מה שאת כותבת את יודעת לאהוב,ולהיות נאמנה,ואכפת לך מהבחור שלצדך יותר ממה שאכפת לך ממך-והוא צריך להעריץ ולהעריך אותך על זה ולא לחפש בנרות עוד סיבות מטומטמות שיכסו את חוסר הביטחון שלו(שכלל לא תלוי בך אגב). את נמצאת במצב לא בריא לך,הרגלת אדם לכך שהוא יכול לעצב אותך כאוות נפשו ואת לא תערערי על כך... אהבה זה חשוב,זה הדבר הכי יקר וטוב בעולם...היא יכולה להרים אותך,אבל יכולה גם לשבור אותך... אני לא אגיד לך מה לעשות, כי זו החלטה שלך בלבד,אבל אני יודעת לגבי עצמי...שאיך שיצאתי מהמצב הזה,פתאום גיליתי כמה שאני אוהבת לצחוק,ולהינות,ולחייך,ולרקוד וכמה שאני נהנית לחיות...זה לא בהכרח אופי,זה לפעמים רק נסיבות... אם תצטרכי עידוד,הקשבה או עצה..שלחי מסר