מה לעשות עם הקנאה

מה לעשות עם הקנאה

לא מתאים לי תמיד שמחתי בשמחת אחרים והכל היה בסדר. לא קינאתי במי שהיה לו מה שלי אין כי ידעתי שלכל אחד יש את החיים והגורל המיוחדים משלו, ובכל זאת, כעת אני נתקפת קנאה נוראית. ולא יודעת מה לעשות מרוב יאוש.לפני מספר שנים נישאתי בגיל 40 ואין לי ילדים משלי. לבעלי 3 ילדים מנישואין קודמים, והוא "דלוק" במיוחד על שתי בנותיו שהן בגיל העשרה, מקסימות חמודות ומליאות חיים. אני מסתדרת איתן היטב הן מאוד נחמדות, תמיד אהבתי ילדים ולא חשבתי שתהיה לי איזו בעייה עם ילדי בעלי. ואולם לרוע המזל תוקפת אותי קנאה חזקה ביחס של בעלי כלפיהן, נראה לי כאילו הן האהובות שלו ולא אני... היחס שלו אליהן חם ואף רומנטי, והוא מוקסם ומאוהב בהן, הוא קורא להן אהובות שלי, ונורא רוצה להתקרב לגעת לחבק ולנשק אותן. מותר לו, הלוא הן בנותיו, ובכל זאת אני חשה נורא, כי כלפי יחסו קר ואדיש, הוא רגיל אלי, ומתייחס באופן ענייני ותכליתי ויוצא שכאילו כל אנרגית האהבה שרציתי לקבל מופנית אליהן ולא אלי. איתי הוא מסרב בתוקף ליחסים של רומנטיקה אינו מסכים לצאת, לא רוצה לבזבז זמן, תמיד נורא עסוק ואין לו זמן אלי, כשהוא מדבר אלי הוא עושה עוד שניים שלושה דברים..כי חבל לו על זמנו..אני חשה שאני במקום אחרון ולא מקבלת יחס מיוחד כפי שאני חשה שמגיע לי, וחשה נורא כל מוצ"ש כשהוא נוסע לפגישה עם אהובותיו הקטנות והחמודות והלגיטימיות וממני מתעלם. אני נשארת לבד בבית כי אין לי לאן לצאת, וחשה מאוד אומללה ונואשת. טלי.
 

עילית33

New member
היי טלי...../images/Emo141.gif../images/Emo39.gif

לפי מה שאת מספרת אין ממש מה לעשות עם הקינאה- הקינאה כבודה במקומה מונח. השאלה היא מנין באה הקינאה הזו? לדעתי יש חוסר איזון משווע בין מה שבעלך כפי הנראה מסוגל להעניק לבין מה שהוא מעניק לך תכל´ס בשטח. אני חושבת שהבעיה היא לא הקינאה כמו המצב שאותו את מתארת של חוסר שימת לב ועניין לצרכייך שלך בזוגיות וחוסר העניין שלו לספק אותם. אם אכן את מרגישה כאילו שאת במקום אחרון, שכל שיחה שלו איתך היא "בזבוז זמן" שהשקעה מינימלית בפינוק או מתן יחס הוא עבורו נטל...הרי שיש כאן הרבה מעבר לסתם קינאה. אילו היית מקבלת ממנו את הצרכים שאת מחפשת וזקוקה להם בזוגיות כמו , בטוחני שלא הייתה לך בעיה עם היחס החם שלו כלפי בנותיו. נראה לי שחייבת לבוא שיחת הבהרה ביניכם- שבה את מעלה מחדש את צרכייך ואת העובדה שאת מרגגישה נזנחת ובודדה ונלקחת "כמובן מאליו". לאחר השיחה ייתכן שתלמדי דברים חדשים על עצמך, עליו או על הזוגיות. בהצלחה
 
אולימפיאדה

טלי שלום להבדיל מאולימפיאדה, את ההרגשה שלנו באיזה מקום אנחנו נמצאים רק אנחנו קובעים. שימי לב שאני אומר "ההרגשה שלנו". כי זה מה שקובע. כל עוד את קשורה בחבל (דימוי בלבד - חבל רגשי) שקצהו בידי אדם אחר והוא קובע עבורך, הרי שלעולם לא תהיי במקום הראשון. גם אם אותו אדם יחליט שאת זו שבמקום הראשון עבורו, עדיין זו החלטתו ומקומך תלוי בו. כשהוא יוצא, את נשארת לבד. כאילו שחיי החברה שלך תלויים גם הם בו. שני את סדר העדיפויות שלך. שימי את עצמך במקום הראשון. את במו ידיך. בלי קשר אליו. טפחי את עצמך, מצאי עיסוק לשעות בהן הוא פוגש את בנותיו. התחילי לצאת וליצור קשרים (אני לא מתכוון לקשרים רומנטיים). הרשמי לחוג בנושא שמענין אותך ברידג´, ריקודי עם, התעמלות, מקרמה, ספרות יוון העתיקה, משהו שונה). צאי מהאומללות של המקום האחרון במו ידיך. הביטי בראי ואמרי לעצמך שאת שוה בזכות עצמך, לא בזכות אישור מבעלך או כל אדם אחר, כולל הדודות הפולניות שמדברות אולי מאחורי הגב. טבע האדם שהוא מתרגל לדבר הקבוע ורואה בו מובן מאליו, גם אם מדובר באדם אחר. שחיקה נפוצה אצל זוג נשוי (כמה זמן את נשואה, אגב?). לגבי הבנות, אותן הוא רואה פעם בשבוע, בנות שעוברות שינוי משבוע לשבוע, אין ספק שיתיחס אליהן כאילו הן במקום הראשון, לפחות במוצאי שבת.
 

עילית33

New member
אתה משהו!../images/Emo106.gif|../images/Emo39.gif

פשוט אוהבת לקרוא את התשבות שלך.
 

צפוני

New member
אין לך מה לעשות עם הקנאה

היא במקום וטבעית, אחרת היית אטומה. הבעיה האמיתית היא הזוגיות שבה את חשה את שחשה. ובזה את צריכה להתמקד - לא לקבל זאת !!! לשאוף לתיקון רצוי עם אישך, ואם לא ניתן אז לכי למקום אחר, שללא ספק יהיה טוב יותר מהמקום בו את נמצאת.
 

פלסטיק

New member
קשה קנאה כשכול

אבל בחרת מישהן לא מתאימות לקנאה אין קשר בין מה שהן מקבלות למה שאת חסר
 
פרח ירוק יקרה

תמיד שמחתי בשמחת אחרים..ככה מתחילה נובלה של עגנון. או דומיו. אנא למענך עשי הפרדה בין התסכול שלך מהקשר עם בעלך, התחושה של האומללות,ההתעלמות וכו. לבין היחס החם של האבא לבנותיו. אין כמות של אנרגיות אהבה, מה זה כל הכמות מופנת לבנותיו? את כועסת עליו. את עצובה בנישואים שלך. אבל היחס (הלא טוב )אליך לא בא על חשבון היחס (הטוב) לילדות. את צריכה רק לשמוח שלאיש יש יכולות להיות חם ואוהב ,נוגע ומתקרב. ואיפה זה איתך? וככה זה היה כל השנים גם לפני שנישאתם? ואם לא-האם חל שינוי? ולמה? דיברתם על התחושות שלך?
 
נובילה של עגנון?

"צריכה לשמוח"? אנא ממך, אודה לך אם לא תנסי לומר לי מה עלי להרגיש ומה עלי להפריד ממה.., קשה לי מאוד להמחיש לך את מה שעובר עלי, ולך אולי קשה להבין, אני מבינה שקשה לך להבין, רק אל תביני לא נכון. אולי בא לקרוא מה שכתבתי בפורום "יעוץ פסיכולוגי" בימים אלו, שם יש פירוט הסיפור שלי ושל מה שעובר עלי ולמה התכוונתי... בברכה, טלי
 
אני לא בוחנת כליות ולב-רק יכולה

לקרוא מה שנכתב, לחבר לנסיון החיים שלי ולנסות לענות . לא אמרתי לך-הפרדי ממנו, כי אני קטונתי מלתת עצות בנושא, בהעדר כל היכרות או מידע אחר. אני רק "חשה "מהאמירה שלך, ממה שאת כתבת איזושהי קינאה של אשה באשה שאינה קנאה של אשה בילדה. הלכתי לקרוא את הנכתב בפורום הייעוץ. ואכן קטונתי מלהבין את המורכבות הקשה של חייך. רק צר לי עלייך. וזוגיות ,גם אם היא מתחילה בגיל 40 אינה ראויה למנת היסורים(עם היתרונות שגם קיימים) כמו שאת מתארת. אלא אם בחרת להעניש את עצמך ואז תחשבי -למה.
 

adam33

New member
האמת גם לי

עמד לומר לך ת ע ז ב י אבל חשבתי קצת ואני חושב שזה הדבר שהכי קל לומר את יודעת למה? כי אף אחד לא בנעליך ואת הרי אוהבת אותו אז מה עושים? תתחילי להשקיע תנסי לשתף את הבנות תתחילי להציע להן גם דברים שלכאורה לא הית חושבת בחיים לעשות איתן אם הן נתקלות בקושי ובבקשה לעזרה תהיי הראשונה לעזור להן לעולם לא תוכלי לנתק את האהבה שלו אליהן אבל תוכלי מצד אחר יותר להיות איתן ואיתו וגם לגרום לו לעשות את ההפרדה בינן לבינך לפחות בזמנים מסוימים אל תראי לו שיש לך משהו נגדן תתחילי לתת לו להרגיש טוב שאת קיימת תתיעצי איתן שאת רוצה להפתיע אותו תתני לו להבין שאת זאת היוזמת דברים ביחד ולחוד איתן אני מאמין שאם את רוצה להמשיך את היחסים תראי לו ולהן שאת לא אישה ואימא של חברות אלא את הידידה הכי טובה שלהן וגם שלו לפי דעתי הן עדיין לא בוטחות בך שקמי את המצב בידך הדבר אני מאמין שהוא גם בסופו של דבר יפנים שיש גבול למאמצים שלך ושהם אינם קלים.
 
לאדם שלום,

תודה על התייחסותך, קשה לאדם שלא עבר את זה להבין את המצב הלא קל בו אני נתונה. ועל כך נאמר "אל תדון אדם עד שתהיה במקומו". לכן, אקווה שלא תנסו לחשוב שביכולתכם באמת לשפוט זאת עד שלא תעברו זאת בעצמכם. אין לי שום דבר נגד אהבת אב לבנותיו, אין דבר יותר נפלא מזה בעיני, מעולם גם לא היתה לי שום בעיה עם בנותיו, יחסי אליהן טוב וחברי, וכך גם יחסן אלי,אני חוזרת שוב אין לי כל בעייה איתן, בעייתי היא עצם יחסו וליתר דיוק חוסר יחסו של בעלי אלי, שנובע מבעייה ממשית שלו לתת לי את החום והאהבה, וממש תוך כדי כך שהוא קר ולא מסוגל להתייחס אלי, למעט יחס קשה, קשה לי מאוד להמחיש מצב זה של הרעבה רגשית מצד אחד, ותוך כדי כך הוא כאילו בחר להקדיש את החום שיש כן יש בו לבנותיו היקרות שיהיו בריאות ושכבודן במקומן מונח, אך אין לי שום אפשרות לשנות מצב קשה(עבורי)זה, הוא ממש לא מאפשר.
 
למעלה