light of mine
New member
מה לא ברור כאן?
בשיטוטי באינטרנט בעבר, ובחיפוש בלתי נלאה אחר זוגיות בזמנו, התחלתי לכתוב בפורום חביב במיוחד (דאז) בפורטל מתחרה כלשהו. בפורום ההוא, פגשתי את האקס (הטרי מאד). לא ממש הפסקתי לכתוב שם, אך הכתיבה פחתה במשך הזמן. לאחר הפרידה הלא כואבת בשבוע שעבר, התחלתי לכתוב על דרכי החדשה בתור מישהי שטוב לה עם עצמה בכל מצב, אחת אשר לא מחכה שזוגיות תממש אותה. התגובות לא היו משהו. אתמול בלילה כתבתי על השבת הקסומה שעברה עלי, והדברים הנפלאים שחוויתי (ללא בנזוג, ואפילו רוב היום לבד לגמרי). הציטוט הראשון הוא מה שכתבתי. הציטוט השני זאת התגובה היחידה שקיבלתי. לא שיש לי שאלה בעניין... אבל מעניין אותי לדעת... למה כל כך הרבה אנשים מפחדים מהרעיון של להיות מאושרים לבד? זה לא שאני לא רוצה זוגיות. וזה לא שאני מנסה לשכנע את עצמי כמה החיים שלי נפלאים ללא בנזוג (הם באמת נפלאים ללא הבנזוג האחרון, אני חייבת להודות...
). אבל התגובה גרמה למה שכתבתי להראות.... פטתי. ואני... אני חושבת שיש משהו פטתי בחיפוש תמידי של בנזוג שימלא את החיים שלי. הייתי שם. זה לא עושה טוב לנשמה. מפחיד אותי לחשוב שאנו חיים בחברה אשר מבטלת את האפשרות להגשמה עצמית ללא זוגיות, ללא ילדים. מפחיד אותי לחשוב שאנו חיים בחברה אשר טוענת שאם אני לא בזוגיות, גם הגרועה ביותר, חיי אומללים וחסרי תוכן. קראו והפנימו. מה שנכתב: "אך אך... איזה יום יפה היה היום. יקיצה מאוחרת עד מאד, כוס תה, אורחת בוקר כמו שצריך (שתי ביצות עין, טוסט, ירקות). טיול רגלי עם אחותי והכלבה. שיטוט ללא מטרה בשמורת טבע מקסימה שגיליתי, היום, שנמצאת 10 דקות הליכה ברגל מהבית שלי. ריח פרחים, זמזום דבורים, ציוץ ציפורים. "איזה פרח זה?, אחותי שואלת אותי, ואני לא יודעת, וזה בסדר, כי מה שבאמת חשוב שזה פרח יפה. ויש המון כאלו. שדות חרושים עם חיטה גבוהה, ירוקה עדיין. כלבים מכל המושב באים ומצטרפים לטיול... פעם זה בא, פעם זאת, רצים עם הכלבה שלנו, משחקים, נובחים מאושר. הכלבה שלנו, באיזשהו שלב, מתחילה לשבת בתוך שלוליות בוציות במיוחד, זכר לגשם של אתמול. שעה של הליכה בשבילים קטנים, דרך שדות, השמש מלטפת, הריח משכר. בבית, תה חם. מוזיקה נפלאה. פינוק עם חתולים, קריאת ספר. ארוחת ערב, מרק בטטות וגזר שאפילו יותר טוב ממה שהיה כשעשיתי אותו ביום רביעי. קוראים עוד קצת. ריקוד חסר תכלית לחלוטין לדייב מת'יוז - ככה סתם. כי התחשק. הורדת פונטים חדשים ויפים למחשב. כתיבת המנטרה היומית, ותלייתה ליד המיטה. הרגשה של התחלה חדשה, של רעננות, של שלמות. היום מה היה? היום היה דייט עם עצמי. וממליצה בחום לכולם אחד כזה...." ומה שנענה (ע"י בחורה אחת שבאופן מאד סימבולי קראה לעצמה בת 61) "ב 8:34 הדלקתי את הבוילר ,ב 9:55 עשיתי מקלחת נפלאה ,בצהרים עשיתי טיול מופלא לשלולית החורף שיש כמה דקות הליכה מביתי ,ברגע התנגן וואלס וינאי מופלא בערוץ האידיש ברדיו , בצהרים קראתי בעיתון המופלא קוסמופוליטן את הכתבה המהוללת על יום האהבה , אחה"צ שמתי בושם, צפיתי בטלויזיה בסרט מדהים על שדות פורחים ויערות עד ירוקים, קראתי רומן רומנטי על נסיך אנגלי ונסיכה שהתחתנו וחיו בטירה באושר ועושר לנצח ונולדו להם 3 ילדים בלונדינים מקסימים, לפני השינה שוב שיכנעתי את עצמי כמה החיים שלי טובים ונהדרים ככה ואז נרדמתי כמו תינוק לשינה נפלאה ומקסימה." עצוב.
light
בשיטוטי באינטרנט בעבר, ובחיפוש בלתי נלאה אחר זוגיות בזמנו, התחלתי לכתוב בפורום חביב במיוחד (דאז) בפורטל מתחרה כלשהו. בפורום ההוא, פגשתי את האקס (הטרי מאד). לא ממש הפסקתי לכתוב שם, אך הכתיבה פחתה במשך הזמן. לאחר הפרידה הלא כואבת בשבוע שעבר, התחלתי לכתוב על דרכי החדשה בתור מישהי שטוב לה עם עצמה בכל מצב, אחת אשר לא מחכה שזוגיות תממש אותה. התגובות לא היו משהו. אתמול בלילה כתבתי על השבת הקסומה שעברה עלי, והדברים הנפלאים שחוויתי (ללא בנזוג, ואפילו רוב היום לבד לגמרי). הציטוט הראשון הוא מה שכתבתי. הציטוט השני זאת התגובה היחידה שקיבלתי. לא שיש לי שאלה בעניין... אבל מעניין אותי לדעת... למה כל כך הרבה אנשים מפחדים מהרעיון של להיות מאושרים לבד? זה לא שאני לא רוצה זוגיות. וזה לא שאני מנסה לשכנע את עצמי כמה החיים שלי נפלאים ללא בנזוג (הם באמת נפלאים ללא הבנזוג האחרון, אני חייבת להודות...