מה כואב יותר?

מהו טיפול טוב

שלום לך אורח
אכן שאלה גדולה ומורכבת, בעיקר משום שטיפול שטוב לאחד- לא בהכרח טוב לאחר. ואפילו לאותו אדם- טיפול בתקופה מסויימת יכול להיות טוב, ואותו מטפל באותה שיטה- לא בהכרח יתאים בתקופה /בעיה אחרת.. בנוסף- לא סיפרת למה בעצם פנית לטיפול. לא תמיד יש סיבה מוגדרת כמו סימפטום שרוצים להיפטר ממנו, לעתים יש הרגשה כללית ש"החיים לא מספיק טובים" . אם לא הגעת עם עניין מוגדר שדרכו אפשר למדוד שהטיפול עובד- שאלת ההצלחה נעשית מורכבת יותר, וגם החיפוש המשותף בטיפול איך להבין אותך ולשפר את הרגשתך- יהיה מורכב יותר. במצב כזה יידרש מטפל מאד מנוסה ומעמיק, וזמן ממושך. מעניין לדעת מה אמרו המטפלים בעקבות אכזבתך, איך כל אחד מהם הגיב לתחושתך ש"אצלי זה לא עובד"?
אני לא מאמינה שיש אנשים ש"אצלם זה לא עובד" בכלל, לעתים מגלים בטיפול שיש נטיה או טמפרמנט בסיסי שקשה לשנות מהיסוד, ואפשר רק לרכך או להקל (כמו נטיה דכאונית או חרדתית) ועדיין זו עזרה להבין ולקבל את עצמי ככזה, ולרכך את הנטיה. לעתים יש קושי רב להתקשר רגשית למטפל/ת, ואז העבודה (במיוחד אם אין סימפטום מוגדר) רדודה ויש קושי "לתת תנופה".
אם תרצה לשתף יותר בשאלות כמו למה פנית, כמה זמן היית בטיפול, מתי החלטת לעזוב והאם שיתפת את המטפלים באכזבתך- אוכל אולי להרחיב את התשובה ולדייק אותה עבורך.
 

סף40

New member
מה כואב יותר?

האם הכאב הפיזי גובר על הכאב הנפשי?
או שמא הכאב הנפשי גובר על הפיזי?
ומה קורה שיש גם מזה וגם מזה...........?
האם כבני אדם יש לנו את היכולת להתמודד עם כל הכאב
עם כל הסבל
עם כל הייסורים
שנקרים בדרכינו במהלך חיינו?
מה הגבול?
מה היכולת?
אלו כלים קיבלנו במהלך חיינו להתמודד.....

האם לא פשוט יותר להיעלם............?????
 
התמודדות עם כאב פיזי ונפשי

שלום לך סף 40 יקרה
את חוזרת על השאלות הקשות ונדמה שאת לא מחפשת באמת תשובה אלא משהו אחר, אולי לא להשאר לבד עם הכאב, אולי חיזוק ניצוץ התקווה, או עידוד כלשהו.
אנשים כאן מגיבים אליך בחום, אבל נראה לי שלעוצמות הסבל איתו את מתמודדת נדרש סיוע עוטף ויסודי יותר, כמו שטיפול טוב יכול לתת. אני זוכרת שיש לך הסתייגויות וחוסר אמון בכך, ובכל זאת- את לא חושבת שזה כיוון עם סיכוי טוב יותר מאשר להציף שוב ושוב את "הפתרון הסופי" שבו לא תהיה קיימת מישהי כדי ליהנות מהשלווה?
 

אופירA

New member
מנהל
ממש לא פשוט יותר להיעלם

מעבר להיגיון, שלא את בחרת להיברא ולהפציע לעולם, וממילא המיתה - סיום הבריאה הזו - אינו נתון בידייך ואינו שלך -
את באמת חושבת שאפשרי פשוט להיעלם? לוחצים על איזה כפתור בפשטות וחסל?
אני מבינה למה הסבל מביא לתחושת הרצון להיעלם. אבל רצון אינו בהכרח דבר מעשי. לא כל רצון.
האם זה פשוט בעינייך לקחת את הסיכון הכה גדול להפוך לחלק מהסטטיסטיקה של אלו שלא הצליחו להתאבד אבל כן הצליחו להוסיף על צרותיהם גם נכות פיזית מגבילה ומייסרת? בדקי סטטיסטית כמה הצליחו וכמה לא הצליחו, וכמה מאלו שלא הצליחו למות כן הצליחו להישאר בחיים עם צרות צרורות נוספות על מה שנגזר עליהם בסבל הנפשי והפיזי. אם תעשי זאת, לא תיוותר בידייך שום שאלה בנוגע לפשטות של הנושא.

בנוגע לסבל, אכן, הוא בלתי נתפס, ואני מרגישה את זה מאוד בתקופה ארוכה וקשה זו של חוסר מענה תרופתי לדיכאון ותשישות עמוקים אצלי. וההתמשכות של הסבל נוראה יותר, כי הנפש מאבדת בנוסף גם את הכוחות לנסות להיפטר ממנו.

אבל ההיסטוריה בהחלט מראה שלבני האדם יש יכולת להתמודד עם ייסורים ללא גבול נראה לעין, ואת הכלים להתמודד כל אחד מאיתנו חייב לחפש מה נכון בשביל עצמו.
בדרך הייסורים הארוכה של חיי, קיבלתי מנוף מיטיב מאוד בחקירה ובידיעה מה תכלית הייסורים שאין ביכולתי לשלוט עליהם, ומה בידיי ומה לא בידיי. ועוד כמה מנופים קטנים מסוג זה, שאמנם לא מונעים את ייסורי הטביעה במים, אבל מקטינים מאוד את עומק הטביעה, כך שאפשר יותר מהר להרים את הראש מעל המים הסוערים ולנשום לשנייה. הם גם ממזערים את הבהלה, שגורמת לך לעשות את כל התנועות הבלתי יעילות בזמן הטביעה, שכל תועלתן הן שהן מטביעות אותך יותר בוודאות, ובנוסף הן מטביעות את המציל.

כך שהבשורה שלי אינה בנוגע לסילוק הסבל, אבל היא בהחלט נוגעת בכלי העזרה וההתמודדות.
 
למעלה