חחחחח
אין לי בעיה עם הקולגות שלי וגם לא עם הבוס (למרות שהוא מרחף שלפעמים זה מביא תעצבים) שלי. בדרך כלל לקוחות חוצפנים שחושבים שהכל מגיע להם מביאים לי תסעיף. החברה שאני עובדת בה, זה המקום הכי לא אידיאלי לחסוך הרבה (הרבה) כסף, כי בימים שאין הרבה עבודה הם מתקמצנים בעובדים ואז יש יותר ימי חופש. אבל אני מסתדרת עם זה כי מממש נוח לי ככה (אחרי המון זמן שעבדתי מאוד קשה (בקיבוץ שלי) + צבא + ש"ש + תיכון זאת סוג של עבודה שיש בה קצת מנוחה (יש ימים שאני עובדת במשמרת שנייה, אז אני ישנה עד שעות מאוחרות). דגמה ללקוחות שאני הכי שונאת: "המממהרים". קבלו: אני עם לקוחה, עוזרת לה (מראה לה בגדים, מתאימה לה מכנסיים לחולצה ללחצאית לנעליים וכד') מדברת איתה, פתאום נכנסת לקוחה לחנות ניגשת אליי מבקשת עזרה. שלחתי לה את האחמ"שית שהייתה איתי שתעזור לה, אבל היא הייתה צריכה ללכת לעשות חשבון ללקוחה אחרת בקופה. אז הלקוחה אומרת לי: את יכולה להראות לי איפה הבדגים במידה 8? אני: כן, אני עם לקוחה אז כשאני אתפנה אני אעזור לך. היא: אני ממש ממהרת את יכולה להראות לי איפה המדף ואני אוציא לבד? (והיא אמרה את זה בטון ממש ממש לא יפה) אני: (חושבת לעצמי בראש- זובי היא תוציא לבד, היא תעשה מלא בלאגן והיא לא תסדר כאן אח"כ) אמרתי לך, אני עם לקוחה אני אסיים איתה ואני אוציא לך מהמדף. (ואני הכי סבלנית בעולם, בחיים אני לא צועקת או מדברת לא יפה ללקוחות). אז היא התעצבנה עשתה שואו כזה לקחה תתיק שלה ובדרך החוצה היא אמרה לאחמשית שלי שתגיד למנהל שהיא לא קיבלה עזרה או משהו כזה. מה שטוב אצלנו שבמקרים כאלה הבוס שלנו הכי מגבה אותנו בעולם כי הוא יודע בדיוק מה זה הלקוח החוצפן ואם יצא לי מתישהו שבכיתי מלקוח, תמיד הוא בא ותמך ואמר שאין ממה להתרגש ואמר לי דברים שהייתי צריכה לענות לה במקום לשמור בבטן ולבכות.
). סופסוף קצת הפסקה ממלצרות, זה באמת דיי נמאס, ואני שחוקה לגמרי
, ממלצרת מעל לשנה (בשבילי זה המון!). הדבר היחידי שיהיה לי קשה זה לעבור מאכול של מסעדה לאוכל של צבא
נקווה שיהיה בסיידר.