Nicky5551991
New member
מה יש לי ?!
אני חיילת בת 20, משתחררת עוד חודש וקצת... אני לא יודעת מה עובר עליי לאחרונה... איבדתי קשר עם כל החברים שלי...אני בקושי מתראה או מדברת עם מישהו גם משמשפחה התנתקתי.. אני כל היום סגורה בתוך עצמי יושבת במחשב, אוכלת, ורואה סרטים.. וזה מסתכמים כל הלו"ז היומי שלי.. אני נגעלת מעצמי, ובעיקר כואב לי הלב על עצמי!!! מה נהייה ממני? בחורה חברותית, מלאת שמחת חיים ומרץ, בעלת חיי חברה וחיי לילה, יוצאת, מבלה, מועדונים, מסיבות, טיולים, החיים שלי היו מלאים, היה בהם שפע! הייתי כל הזמן עסוקה, כל הזמן עשיתי משהו ולא זרקתי את הזמן לפח...ניצלתי כל רגע... ופתאום נהיה לי הרצון הדפוק הזה להיות לבד, עם עצמי...להתבודד!! בהתחלה אהבתי את זה ונהנתי והיה לי הכי כיף ככה "זמן איכות עם עצמי"...אבל עם הזמן התחלתי לרחם על עצמי והבנתי שזה לא בריא לי...אלו חיים אפלים, משעממים, חסרי משמעות\ מטרה...אין יותר בשביל מה לקום בבוקר... רק יושבת, אוכלת סרטים וזללת! בושה!! גועל נפש! משמינה, זורקת לפח זמן יקר, נובלת, מתנהגת ממש כמו גרושה זקנה בת 50 !!! וכל פעם שאני אומרת לעצמי- מחר אני מתחילה דף חדש וסופסוף עושה משהו עם עצמי.. זה לא יוצא כי אני קמה ואומרת לעצמי "טוב אין לי כוח, קודם ארוחת בוקר...ואז נראה..."וככה זה נמתח עד הלילה! ואז בערב חברים שלי קוראים לי לצאת ולי משום מה אין כוח ואני ממציאה תירוצים וממשיכה להיות דבוקה לכיסא של המחשב... (חשוב לציין שמדובר בשבוע החופשי בבית- אני עושה שבוע שבוע בצבא...)... בקיצור! אין משהו משמעותי שקרה לי לאחרונה... אני מנסה למצוא סיבה לכך שאני בורחת ככה מהמציאות אבל לא מוצאתת לפחות משהו אחד הבנתי בעצמי- שזה סוג של בריחה מהמציאות, השאלה למה!! אני לא יודעת! לא חסר לי כלום ובוא זמנית חסר לי הכל... משהו מוזר! אין מה שיניע אותי, אין לי חשק לכלום! אין לי רצון לכלום, איןן מוטיבציה..... מרגישה בעיקר ריקנות !!! מרגישה מבולבלת ואבודה...ונראה לי שבלבלתי גם אותכם ואין לכם מושג איך לעזור לי.. חשוב לציין גם שהיו לי כל כך הרבה הזדמנויות בחצי שנה האחרונה לקשרים רומנטיים...אבל דחיתי את כולם התחמקתי ואיבדתי פשוט פספסתי והחמצתי הזדמנויות גדולות וגברים טובים! אפילו חשק ליחסי מין אין לי!!! כלום! באלי רק להיות עם עצמי כל הזמן! זה כבר חצי שנה ככה.. אני גם סובלת מהעדר וסת כבר 8 חודשים, אני לא יודעת אם זה קשור... וגם את זה אני די מזניחה כמו סתומה (למרות שבצבא גם אם לא הייתי מזניחה את זה, אין הרבה מה לעשות ועדיף להשאיר את זה לאזרחות).. עוד חודש וקצת אני משתחררת, אני עם רגל אחת בחוץ וממש ממש מתרגשת ומצפה לזה בקוצר רוח אבל מצד שני- האם במצב שלי החופש הזה הוא טוב לי? החופש הזה רק דרדר אותי !!! אני חייבת לעשות עם עצמי משהו דחוף...אני מרגישה שאני שוקעת, טובעת, נעלמת!!!!!!!!!!! אני מיואשת ואובדת עצות!
אני חיילת בת 20, משתחררת עוד חודש וקצת... אני לא יודעת מה עובר עליי לאחרונה... איבדתי קשר עם כל החברים שלי...אני בקושי מתראה או מדברת עם מישהו גם משמשפחה התנתקתי.. אני כל היום סגורה בתוך עצמי יושבת במחשב, אוכלת, ורואה סרטים.. וזה מסתכמים כל הלו"ז היומי שלי.. אני נגעלת מעצמי, ובעיקר כואב לי הלב על עצמי!!! מה נהייה ממני? בחורה חברותית, מלאת שמחת חיים ומרץ, בעלת חיי חברה וחיי לילה, יוצאת, מבלה, מועדונים, מסיבות, טיולים, החיים שלי היו מלאים, היה בהם שפע! הייתי כל הזמן עסוקה, כל הזמן עשיתי משהו ולא זרקתי את הזמן לפח...ניצלתי כל רגע... ופתאום נהיה לי הרצון הדפוק הזה להיות לבד, עם עצמי...להתבודד!! בהתחלה אהבתי את זה ונהנתי והיה לי הכי כיף ככה "זמן איכות עם עצמי"...אבל עם הזמן התחלתי לרחם על עצמי והבנתי שזה לא בריא לי...אלו חיים אפלים, משעממים, חסרי משמעות\ מטרה...אין יותר בשביל מה לקום בבוקר... רק יושבת, אוכלת סרטים וזללת! בושה!! גועל נפש! משמינה, זורקת לפח זמן יקר, נובלת, מתנהגת ממש כמו גרושה זקנה בת 50 !!! וכל פעם שאני אומרת לעצמי- מחר אני מתחילה דף חדש וסופסוף עושה משהו עם עצמי.. זה לא יוצא כי אני קמה ואומרת לעצמי "טוב אין לי כוח, קודם ארוחת בוקר...ואז נראה..."וככה זה נמתח עד הלילה! ואז בערב חברים שלי קוראים לי לצאת ולי משום מה אין כוח ואני ממציאה תירוצים וממשיכה להיות דבוקה לכיסא של המחשב... (חשוב לציין שמדובר בשבוע החופשי בבית- אני עושה שבוע שבוע בצבא...)... בקיצור! אין משהו משמעותי שקרה לי לאחרונה... אני מנסה למצוא סיבה לכך שאני בורחת ככה מהמציאות אבל לא מוצאתת לפחות משהו אחד הבנתי בעצמי- שזה סוג של בריחה מהמציאות, השאלה למה!! אני לא יודעת! לא חסר לי כלום ובוא זמנית חסר לי הכל... משהו מוזר! אין מה שיניע אותי, אין לי חשק לכלום! אין לי רצון לכלום, איןן מוטיבציה..... מרגישה בעיקר ריקנות !!! מרגישה מבולבלת ואבודה...ונראה לי שבלבלתי גם אותכם ואין לכם מושג איך לעזור לי.. חשוב לציין גם שהיו לי כל כך הרבה הזדמנויות בחצי שנה האחרונה לקשרים רומנטיים...אבל דחיתי את כולם התחמקתי ואיבדתי פשוט פספסתי והחמצתי הזדמנויות גדולות וגברים טובים! אפילו חשק ליחסי מין אין לי!!! כלום! באלי רק להיות עם עצמי כל הזמן! זה כבר חצי שנה ככה.. אני גם סובלת מהעדר וסת כבר 8 חודשים, אני לא יודעת אם זה קשור... וגם את זה אני די מזניחה כמו סתומה (למרות שבצבא גם אם לא הייתי מזניחה את זה, אין הרבה מה לעשות ועדיף להשאיר את זה לאזרחות).. עוד חודש וקצת אני משתחררת, אני עם רגל אחת בחוץ וממש ממש מתרגשת ומצפה לזה בקוצר רוח אבל מצד שני- האם במצב שלי החופש הזה הוא טוב לי? החופש הזה רק דרדר אותי !!! אני חייבת לעשות עם עצמי משהו דחוף...אני מרגישה שאני שוקעת, טובעת, נעלמת!!!!!!!!!!! אני מיואשת ואובדת עצות!
