מה יש לי? עזרה!!!!
טוב שמי ירדן, בן 22 משוחרר לפני חצי שנה מהצבא, הומוסקסואל (אם זה רלוונטי בצורה כלשהי) ויש לי בעיה... אני אדם אובססיבי באופי שלי ואני מכיר את זה לא רק מהתחום שאותו אשטח בפניכם עוד רגע אלא בגלל שמאז ומתמיד היו לי בעיות כמו זאת.
"חלמתי" לפני הצבא להיות טייס לא התקבלתי אפילו לשלבים הראשונים, בסופו של דבר התגייסתי לחיל השריון וחוויתי שירות לא משמעותי . היה שירות קשה ולדעתי מיותר (למרות שרבים יחלקו עלי, שהשירות שלי תרם מאוד לאזרחים במדינה במסגרת ההגנה על הגבולות) אך אני לא מרגיש שמיציתי טיפה מהיכולת שלי. עכשיו אני חצי שנה אחרי השחרור, שאני רוצה עדיין להיות טייס בחיל האוויר. וזה כל כך מטומטם, כי בדרך נורמלית אין אפשרות לעשות את זה. אבל הכנסתי את עצמי למצב שאני חושב, אני חייב להיות טייס כי מדובר באדם "אדיר", בעל סמל סטטוס אדיר, עם איכויות, עם עבודה בלתי שגרתית, בעלת סיכון לא מבוטל, עבודה מאתגרת. ככה אני מאלץ את עצמי תמיד להיות, "הכי טוב", הכי מרשים, למרות שרוב הפעמים זה לא יוצא ככה. יש לי הרבה איכויות, אני אדם אינטיליגנט, לא הכי חד, אבל אדם בעל יכולת דיבור טובה, יכולת הבנה ועוד הרבה דברים (לצד הרבה דברים שאני לא טוב בהם).
עכשיו אני מסתכל על כל האנשים הסופר איכותיים, אנשים שהגיעו לשלבים האחרונים של קורס הטיס ונפלו ועברו ליחידה אחרת בחיל האוויר ומשרתים שם בשמחה, אנשים איכותיים בצבא ומשכילים שגם הם שמחים בחלקם, באזרחות, ומרביתם לא טייסים, אז מה הקטע שלי? מה אני רוצה מעצמי? למה אני לא יכול להשלים עם זה שאם אני לא טייס, לא אומר שאני לא איכותי וטוב. זה ממש מבאס אותי. למה אני לא מסוגל להיות שמח ומאושר בחלקי? למה אני כזה קשה עם עצמי? למה אני מעציב את עצמי ומתסכל את עצמי ככה? וזה לא רק עם עניין הטיס... אלא עם עניין המראה שלי.
אני עובד בתחנת דלק, ומגיעים המון אנשי קבע, וביניהם טייסים... אתמול הגיע טייס הכי חתיך שראיתי בחיים שלי ושאלתי את עצמי... פאק! למה לי לא יכול להיות בן זוג כזה? אגב מעולם לא הייתי בזוגיות. ואני בן 22. אני מרגיש שזה ממש חסר לי, ואני ממש רוצה שיהיה לי אדם איכותי וכזה חתיך- שזה ניראה לי כמו משימה בלתי אפשרית להשגה.
בקיצור החיים לא טובים... הם גם לא הכי מדכאים. אבל אני בהחלט מרגיש DUKHA שזה אי נחת.
תודה אם הקדשתם את זמנכם לקרוא את החפירה שלי. מודה לכם,
ירדן.
טוב שמי ירדן, בן 22 משוחרר לפני חצי שנה מהצבא, הומוסקסואל (אם זה רלוונטי בצורה כלשהי) ויש לי בעיה... אני אדם אובססיבי באופי שלי ואני מכיר את זה לא רק מהתחום שאותו אשטח בפניכם עוד רגע אלא בגלל שמאז ומתמיד היו לי בעיות כמו זאת.
"חלמתי" לפני הצבא להיות טייס לא התקבלתי אפילו לשלבים הראשונים, בסופו של דבר התגייסתי לחיל השריון וחוויתי שירות לא משמעותי . היה שירות קשה ולדעתי מיותר (למרות שרבים יחלקו עלי, שהשירות שלי תרם מאוד לאזרחים במדינה במסגרת ההגנה על הגבולות) אך אני לא מרגיש שמיציתי טיפה מהיכולת שלי. עכשיו אני חצי שנה אחרי השחרור, שאני רוצה עדיין להיות טייס בחיל האוויר. וזה כל כך מטומטם, כי בדרך נורמלית אין אפשרות לעשות את זה. אבל הכנסתי את עצמי למצב שאני חושב, אני חייב להיות טייס כי מדובר באדם "אדיר", בעל סמל סטטוס אדיר, עם איכויות, עם עבודה בלתי שגרתית, בעלת סיכון לא מבוטל, עבודה מאתגרת. ככה אני מאלץ את עצמי תמיד להיות, "הכי טוב", הכי מרשים, למרות שרוב הפעמים זה לא יוצא ככה. יש לי הרבה איכויות, אני אדם אינטיליגנט, לא הכי חד, אבל אדם בעל יכולת דיבור טובה, יכולת הבנה ועוד הרבה דברים (לצד הרבה דברים שאני לא טוב בהם).
עכשיו אני מסתכל על כל האנשים הסופר איכותיים, אנשים שהגיעו לשלבים האחרונים של קורס הטיס ונפלו ועברו ליחידה אחרת בחיל האוויר ומשרתים שם בשמחה, אנשים איכותיים בצבא ומשכילים שגם הם שמחים בחלקם, באזרחות, ומרביתם לא טייסים, אז מה הקטע שלי? מה אני רוצה מעצמי? למה אני לא יכול להשלים עם זה שאם אני לא טייס, לא אומר שאני לא איכותי וטוב. זה ממש מבאס אותי. למה אני לא מסוגל להיות שמח ומאושר בחלקי? למה אני כזה קשה עם עצמי? למה אני מעציב את עצמי ומתסכל את עצמי ככה? וזה לא רק עם עניין הטיס... אלא עם עניין המראה שלי.
אני עובד בתחנת דלק, ומגיעים המון אנשי קבע, וביניהם טייסים... אתמול הגיע טייס הכי חתיך שראיתי בחיים שלי ושאלתי את עצמי... פאק! למה לי לא יכול להיות בן זוג כזה? אגב מעולם לא הייתי בזוגיות. ואני בן 22. אני מרגיש שזה ממש חסר לי, ואני ממש רוצה שיהיה לי אדם איכותי וכזה חתיך- שזה ניראה לי כמו משימה בלתי אפשרית להשגה.
בקיצור החיים לא טובים... הם גם לא הכי מדכאים. אבל אני בהחלט מרגיש DUKHA שזה אי נחת.
תודה אם הקדשתם את זמנכם לקרוא את החפירה שלי. מודה לכם,
ירדן.