מה יהיה הסוף?
היום לפני הצהריים, התקשר אליי בן זוגה של אמי והוא טען שזו היתה יוזמתו ולא בשליחותה של אמי. הוא שאל מה יהיה איתי ואם אמי - ניסיתי להסביר לו את עמדתי בכל הסיטואציה הסבוכה שנקלעתי אליה וגיליתי ממנו הבנה שהייתי מייחלת מאמא שלי. בן זוגה הבין שההתפרצות האחרונה ביני לבין אמי היתה בלתי נמנעת והבין שהיה לי הרבה "מטען" כלפיה כי הוא שם לב שבתקופה האחרונה ההתנהגות שלה כלפיי לא היתה מקובלת, אבל הוא טען שבינתיים הילדים שלי מפסידים סבתא. אמרתי לו שמבחינתי מי שמפסיד זו רק אמא שלי ואם היא לא מוכנה לשנות עצמה אפילו קצת, לא בשבילי, אלא בשבילם אז ההפסד הוא שלה בלבד. בן זוגה אמר שלא אפחד לומר לה בארבע עיניים את כל מה שיש לי לומר, אמרתי לר שניסיתי לעשות זאת כבר כמה פעמים והיא תמיד בוחרת להיפגע והמסקנה שלי שדיעותיי לא מספיק חשובות לה כדי לקבל אותי כמו שאני. מצד אחד שמחתי שהוא התקשר ושיכולתי לומר את שעל לבי גם אם זה לא ישירות אל אמי, מצד שני שוב כואב לי שאמא שלי לא רואה לנכון פעם אחת לשים בצד את הגאווה והכבוד שלה ולהתקשר אליי בעצמה - אני יודעת שחלקכן יאמרו שהיא לא חייבת לעשות זאת ואולי אני זאת שצריכה להתקשר אליה ובסופו של דבר נראה שזה מה שיקרה. בכל אופן, בראש כבר מתרוצצות לי מחשבות על איך אני מסיימת את הפרשה הזו והאם כדאי לי לקחת צעד אחד קדימה וליזום פגישה כדי ללבן את הדברים. נחייה ונראה,
pimon
היום לפני הצהריים, התקשר אליי בן זוגה של אמי והוא טען שזו היתה יוזמתו ולא בשליחותה של אמי. הוא שאל מה יהיה איתי ואם אמי - ניסיתי להסביר לו את עמדתי בכל הסיטואציה הסבוכה שנקלעתי אליה וגיליתי ממנו הבנה שהייתי מייחלת מאמא שלי. בן זוגה הבין שההתפרצות האחרונה ביני לבין אמי היתה בלתי נמנעת והבין שהיה לי הרבה "מטען" כלפיה כי הוא שם לב שבתקופה האחרונה ההתנהגות שלה כלפיי לא היתה מקובלת, אבל הוא טען שבינתיים הילדים שלי מפסידים סבתא. אמרתי לו שמבחינתי מי שמפסיד זו רק אמא שלי ואם היא לא מוכנה לשנות עצמה אפילו קצת, לא בשבילי, אלא בשבילם אז ההפסד הוא שלה בלבד. בן זוגה אמר שלא אפחד לומר לה בארבע עיניים את כל מה שיש לי לומר, אמרתי לר שניסיתי לעשות זאת כבר כמה פעמים והיא תמיד בוחרת להיפגע והמסקנה שלי שדיעותיי לא מספיק חשובות לה כדי לקבל אותי כמו שאני. מצד אחד שמחתי שהוא התקשר ושיכולתי לומר את שעל לבי גם אם זה לא ישירות אל אמי, מצד שני שוב כואב לי שאמא שלי לא רואה לנכון פעם אחת לשים בצד את הגאווה והכבוד שלה ולהתקשר אליי בעצמה - אני יודעת שחלקכן יאמרו שהיא לא חייבת לעשות זאת ואולי אני זאת שצריכה להתקשר אליה ובסופו של דבר נראה שזה מה שיקרה. בכל אופן, בראש כבר מתרוצצות לי מחשבות על איך אני מסיימת את הפרשה הזו והאם כדאי לי לקחת צעד אחד קדימה וליזום פגישה כדי ללבן את הדברים. נחייה ונראה,
