מה יגידו הפולניות...

[מורה כפרית]

צלקות, זה חלק מהחיים.

אם היית אומרת שבכל משפחה יש ילד שמת בתאונה, או ילד נכה לצמיתות, אז הייתי אומרת שאת צודקת, והשיטה שלהם נכשלה. צלקות, מגיעות בדרך כלל מחוויה שמלמדת אותך להזהר להבא. כמו שאני הבנתי את עיקרון הרצף, הטענה היא לא שלילדים יש אינסטינקט, אלא שכשהאחריות היא עליהם- הם לומדים להזהר. וכמו שהיא אומרת נכון, אף אחד לא יכול לשמור על ילד, כמו ילד זהיר... אני רואה את זה מעולה אצל הבן הגדול שלי, אבל בגלל שהוא רק אחד, אני לא יכולה להגיד אם הוא זהיר בגלל שהבית שלנו לא "child proof" במונחים של "בטרם" (שהם בעיני סופר מוגזמים ובפרוש, מי שמקפיד על כל הכללים שלהם, לדעתי מגדל ילדים שלומדים שאין צורך להזהר מכלום וזה כן מסוכן) או בגלל שזה האופי שלו בלי קשר לזה.

 

[מורה כפרית]

וסתם להבהרה

אני לא נותנת לתינוק להסתובב עם דברים בפה. לא השתכנעתי מהמאמר של יונת שרון, הוא קיצוני מפחידני ולא מבוסס בעיני. כעיקרון הכלל שאני נוקטת זה כן לשמור על הילדים מדברים שיכולים לעשות להם נזק רציני וקבוע או חס וחלילה מוות בעקבות טעות אחת. אז כמו שאני לא נותנת לילד לרוץ לכביש פעם אחת כדי שילמד להזהר ממכוניות, אני לא נותנת לשחק בפה עם דברים שיכולים לחנוק. ( בקטע הזה דווקא כן משתמשת בכלל של רופאי ילדים, אולי מטעם בטרם אפילו, שלא נותנים לילד לשים בפה דברים שיכולים להכנס לתוך קופסת פילם, אגב זה כלל מאוד אנכרוניסטי, נראה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד זוכר מה הגודל של קופסה כזו) אבל דברים כמו סגירת פטנט למגרות, שער ילדים בכניסה למטבח, וספוגים על פינות השולחן, אין אצלי, ולא יהיו.

 

[velvet green]

גם לי לא חסרות צלקות

(יש לי אוסף די מרשים אפילו..) אבל אני מתכוונת לדברים יותר רציניים. אבל כמו שאומרים יש חוויות שמלמדות אותך להזהר להבא ויש חוויות שמלמדות את אמא.. באמת השאלה היא כיצד למצוא את שביל הזהב בין ללמד את הילד להזהר בעצמו לבין לספק לו סביבה מספיק בטוחה במה שכן בשליטתנו. זה חייב להיות מותאם גיל. אצלנו למשל יש המון זרעים עצמות אבנים חוטי מתכת כלי עבודה ומה רק לא..(משמשים לתכשיטנות) עד לפני שלושה חודשים בערך לא היתה לי בעיה לעבוד בסלון כשהכל מפוזר בכל מקום והבן שלי (עכשיו שנתיים וארבעה חודשים) משחק עם מה שהוא רוצה תוך כדי. מגיל קטן זה סביבו ואני יודעת שאין לו שום סיבה בעולם לנסות להכניס את זה לפה כי הוא פשוט יודע שלא מכניסים לפה וזהו כמו עם המטבעות שאיתם הוא אוהב לשחק מגיל ממש קטן (אבל אחרי שנה וקצת). הקטן בן שבעה חודשים כבר הולך מסביב לרהיטים מגיע לכל חור ומנסה לטעום כל דבר. אז אני לא עובדת בסלון עכשיו ואם כן אז בצורה הכי בטיחותית ומחוץ להישג ידו עד שיגדל קצת ויפנים שלא מכניסים כל דבר לפה. ואם אני אראה אותו מכניס לפה משהו שהוא לא אמור ברור שאני אוציא לו את זה בלי שום רגשות אשם או חשש או פילוסופיה (ולא אני גם לא אסתמך על זה שאני מע"ר בכיר כי ממש לא בא לי ליישם את הפרוטוקול של חנק מגוף זר על הבן שלי). הבכור יודע נניח שלילדים אסור לחתוך לבד בסכין כי זה מסוכן. מותר רק עם אמא ביחד. בפטיש שלי בכלל אסור וכנ"ל עוד דברים בסגנון. יש דברים שאסור בכלל ויש דברים שמותר רק עם אמא. (נניח אסור לקפוץ במדרגות כלפי מטה. מותר לקפוץ בשתי המדרגות האחרונות עם יד). זה נכון שזו גם שאלה של גישה נניח בן דוד שלי בגיל 6 עדיין לא נותנים לו לאכול עם סכין בכלל ואני חושבת שילד בגיל שלוש יכול בכיף לחתוך אוכל (לא סטייק כמובן אלא משהו רך) לבד בסכין קהה תוך השגחה. אז לא נראה לי שאפשר לחשוד בי בגוננות יתר אני פשוט חושבת שהחיים מספקים מספיק הזדמנויות אחרות ללמידה על זהירות וסכנה וחווית העולם. לא חושבת שצריך להתגרות במזל או לבחון את יכולות הבליעה של התינוק בשביל זה.

 

[מורה כפרית]

גם אני לא בקטע של בחינת יכולת הבליעה

ע"ע הודעת ההבהרה שלי. אבל בגדול אני חושבת שהנטיה היא ככל שהזמן עובר לייצר סביבה עוד יותר ויותר בטוחה באופן מלאכותי והם פוגשים את הסכנות והדברים שצריך להזהר מהם אחרי שהמסר שזהירות היא אחריות של ההורים - כבר הופנם.

 

[velvet green]

בעיני עד גיל מסוים זהירות היא

באמת אחריות של ההורים.

 

[מורה כפרית]

אני מניחה שלא נסכים על זה.

אבל אני חושבת שכשההורה משדר שזהירות היא האחריות שלו, הילד מקבל את המסר שזו לא אחריות שלו. נראה לי שההפנמה של זה נשארת. אני לא מאמינה בזה שיום אחד הם יהיו מספיק בוגרים כדי להיות זהירים, לדעתי הם צריכים ללמוד את זה מהתחלה. יש דברים שאני לא לוקחת בהם סיכון, כי אני לא אוכל לחיות עם התוצאות. אבל בכל מקום שאני אוכל לחיות עם התוצאות - מעבירה את האחריות אליהם.

 

[שוב שולה]

יש צלקות ויש צלקות

כשהבן שלי היה קטנטן הוא אושפז במחלקת כירוגית ילדים בסורוקה. באמת לא נעים להגיד אבל רוב הילדים שם היו בדואים שנפצעו בתאונות בקרבת ביתם ולא מעט פציעות ראש היו שם. כשהתארחנו לא מזמן אצל משפחה ערבייה הילדים שם מסתובבים חופשי על הכביש , ילדים בני 4 הולכים למכולת לבד. ולמרות זאת , הבחנתי שאין להם חוש זהירות כשבאה מכונית והיא כמעט דרסה אחד מהם כשיצאה ברוורס באחת מהפעמים. אני לא יודעת מה היה פעם בשבטים אבל אני מניחה (על סמך עדויות בחברות שבטיות קצת יותר קרובות לזמננו כמו האתיופים שעלו ארצה) שהמוות היה קצת יותר חלק אינטגרלי מהחיים. כמעט בכל משפחה מת תינוק אחד לפחות - בלידה או אחריה. מתו יותר ממחלות ומפציעות וגם מאלימות. תסתכלו איך פה המדינה מתרגשת מאלימות (כביכול) כלפי זוג תאומים ומוות של אחד מהם.

 

[john111]

גם לי הפריע

המזון לכלבים הרבה יותר מהאבנים. מזון לכלבים זה באמת הדרק של הדרק. כל השאריות של תעשית הבשר. לא משהו שהייתי רוצה שהילדה שלי תאכל. אבנים? בכיף.

 

[regvuv1]

לפחות אחד שלא אכפת לו מהאבנים...

הוא לא אוכל את האוכל של הכלב, כי אין לו שיניים. כמו שכתבתי - הוא מכניס לפה, ממשש עם הלשון ומוציא.ודרך אגב, למי שדואג לבריאות הכלב - חצי ממזונו הוא שאריות שלנו (לא גלוטן כמובן)

 

[אמא של תהלולי]

מוכר

מזמן לא מתרגשת מזה.... אוכל של כלבים אני לא מרשה, אבל בעיקר כי זה לא כשר ודוחה אותי נורא. וגם כי הם אוכלים אוכל עגול וחלק וזה די דומה לגולות אז זה אני לא מרשה. אבנים הן לא חלקות, גולות כן והאוכל של הכלבים שלי כן

 

[רוןבלב1]

הזכרת לי את הגולות

אני גם מהמפלגה של הלא-פולנים, אין לי בעיה שיכניסו הכל לפה חוץ מקקי, סיגריות, ודומיהן. אבל יש חפצים לא מגעילים שאני מנעתי מהבן שלי לשים בפה - למשל גולות או דומותיהן, שזה משהו שקשה מאוד לשלוט עליו בפה (גם למבוגר, ד"א). לא נתתי גם לשים נגיד סיכה קטנה או דברים חדים וקטנים. בנוסף, כמו שכתבו פה למעלה, אני נזהר במיוחד אם הילד במצב שמזמין תאונה, למשל בין הרבה ילדים שמתרוצצים מסביבו, אז אם הוא מכניס לפה משהו קטן שהוא לא מכיר, וסביבו ילדים מתרוצצים שיכולים להתקל בו ולגרום לחפץ להיבלע בטעות בפה - אני אולי אוציא את החפץ מהפה שלו (אבקש אותו) או ארחיק אותו מהילדים, או משהו אחר להקטין את הסיכון.

 

[ayala26]

הבן שלי כן משחק עם סיכות

אבל הוא יודע שלא מכניסים אותן לפה כי בשביל זה יש כרית סיכות! גם אני נותנת לבני להכניס אבנים לפה ולחוש אותן עם הלשון ומשתגעת שחמותי פשוט דוחפת לו את האצבעות לפה כדי להוציא לו!! כשמבקשים ממנו להוציא הוא מוציא אז גם אם ממש רוצים שהוא יוציא אין צורך לדחוף לו אצבעות לגרון. ביקשתי מבן זוגי שיעיר לאמא שלו שלא דוחפים ידיים לפה של ילדים בטח לא ידיים שהחזיקו לפני כמה דקות סיגריה (וכמה דקות לפני כן ורבע שעה לפני כן ו...)

 

[regvuv1]

האוכל של הכלב שלי לא עגול

והוא בחתיכות גדולות יחסית...

גולות העלמנו מהבית לעת עתה

 

[נדנד3]

אז יש לי שאלה לגבי זה כי גם אני מתלבטת בנושא

הבת שלי בת עוד מעט שנה מכניסה כל דבר אפשרי לפה. יום אחד שישבתי איתה בחדר משחקים היא קילפה מדבקה (מהסוג שהוא קצת קשיח אם אתן מבינות למה אני מתכוונת), המדבקה היתה בגודל של מטבע של 2 שקלים והכניסה לפה...לא הוצאתי כי רציתי לראות מה קורה....היא לעסה ולעסה ולעסה ממש כמו מסטיק....עברה ככה חצי שעה והיא אפילו לא חשבה להוציא אותה מהפה....באיזשהוא שלה שרציתי ללכת להכין אוכל ושהיא תשחק קצת לידי הוצאתי לה את זה כי מאד חששתי שהיא חלילה תבלע את זה ואם אני לא אשים לב לשניה היא תחנק. באופן כללי קצת רקע אני שמה לב שהיא מכניסה כל דבר אפשרי לפה (מאד הגיוני לגיל) ומבחינתה ללעוס אותו לנצח....ואם אני מנסה להוציא אותו גם אחרי שהיא לעסה אותו הרבה זמן זה ממש אבל ממש מעצבן אותה!!! אני פשוט לא רואה איך היא מוציאה דברים החוצה ולכן במקרה הפרטי שלי אני קצת חוששת מהנושא של הכנסת חפצים קטנים לפה... אשמח לתובנות

 

[kita1000]

זה ממש תלוי בילד

דווקא הראשונה שלנו נולדה עם "כושר שימור עצמי" מצויין. אפשר היה לסמוך עליה שלא תרד במדרגה שמפחידה אותה מגיל מאוד מאוד מוקדם (7-8 חודשים). אפשר היה לסמוך עליה שלא תבלע דברים. אבל הבנדיט הקטן רץ לעבר כל סכנה... ולכן אני מרחיקה אותו מכל מה שיכול להרוג אותו בטעות. הוא *כל* הזמן חוטף מכות (ככה זה ילדים שעומדים ב6 וחצי חודשים אני מניחה...) אבל הוא פשוט לא רגיש ולא מפחד. אני לא מאפשרת לו להכניס דברים לפה בגודל מסוכן. פשוט לא סומכת עליו.

 

[הילדה רובין הוד]

בדיוק מה שחשבתי

הגדול שלי חשדן מטבעו, בודק הכל, זהיר מאוד כשהוא בשלבי למידה (לא שהוא לא משתולל אח"כ, אבל בשלבים הראשוניים הוא זהיר. למד מאוד מהר לרדת מדרגות, כשפחד קרא לנו, היה מסוגל לחקור דברים בפה בזהירות וכו'. הקטן? מתאבד. אין לו פחד והססנות ב-כ-ל-ל. אני בפירוש לא יכולה לסמך עליו ליד מקומות גבוהים (כמו בדוגמא עם הבור בעקרון הרצף), או עם חפצים קטנים בפה.

 

[shlomitit]

אבל אם כבר עושים את זה

אז לא עדיף עם אוכל באמת? אני נותנת לבן ה-11 חודשים שלי תפוח ומלפפון ביד. מלפפונים הוא ממש אוכל, ותפוח בעיקר מגרד עם השיניים וכמעט ולא מכניס למערכת. כשהוא רואה אותי מכינה אחד מהשניים האלה הוא יוצא מגדרו מהתרגשות, בעיקר מהתפוח. וכמובן, תמיד בהשגחה. בעניין דברים בגינה - גם אני לא מההיסטריות, אבל יש דברים שאת באמת לא רוצה שיכניס. האם את יודעת איזה שיח רעיל ואיזה לא? אצלנו למשל יש פירות של אזדרכת על הארץ, וזה רעל. ואני מודה שגם אני הזדעזעתי מהאוכל של הכלבים.

 

[lilth]

לא (כלומר לא רק)

אם תקראי את המאמר של יונת שרון, תראי שהיא אומרת שאם מונעים כל דבר שאינו אוכל להכנס לפה, הן לומדים שמה שבפה אפשר/צריך לבלוע. ואז אם בטעות הם מכניסים משהו אחר לפה, ואי אפשר הרי להשגיח כל הזמן 100% מהזמן בעיקר כשהם כבר ניידים, הידע שלהם הוא שיש לבלוע את זה ואז יש הרבה יותר סכנת חנק.

 

[שונצו]

אבל יש כמה סייגים בענין

יש למשל דברים רעילים שאוי ואבוי שייכנסו לפה.

 

[lilth]

ברור, גם גולות