מה זו אהבה?
אני לא יודע מה גורם לי לכתוב את זה. היום מישהי (וממש לא סתם מישהי) אמרה לי שאני מאוהב חזק, ואני ממש מקרין את זה החוצה. אני לא יודע איך אני עושה את זה, אבל זה בטוח לא משהו רע. אני מצטער מראש על הדביקות, אבל אני מבטיח כמה נקודות של אור במהלך ההודעה! אהבה בישראל 2002. מה זה בכלל? יש כזה דבר? זו שאלה קשה נכון? מה זו אהבה... האמת שהיא נורא קלה. כי למרות כל מה שכולנו חושבים היא ממש נמצאת מסביבנו. כל שעה, כל דקה, כל שניה, כל יום. כל שבוע, כל חודש, כל שנה. כל השנה. זה למשל, כששנינו ממש עייפים, אבל בכל זאת לא מפסיקים להתנשק. כי אנחנו יודעים שמחר כבר לא נוכל להתראות לעוד שבוע. או למשל שפתאום באמצע הרכבת של 20:28 מתל אביב לראש העין חיילת עוברת בין האנשים שעדיין ישנים לפני התחנה האחרונה ומעירה את כולם. או שאני אומר לה - ומה אם יקרה לנו משהו מחר, ועוד לא הספקנו להגיד אחד לשניה שאנחנו אוהבים? וכששנינו חייבים לקום מוקדם מוקדם מחר בבוקר לצבא. אבל עדיין יש לנו את החוצפה לשחק עד לשש בבוקר, להתנשק פעם אחרונה לפני שאני חייב לסוע. מבלי לישון יותר מחצי שעה שלמה. ואתם יודעים איך יודעים שזו אהבה? כי לא עייפים בכלל במהלך היום. אהבה זה להגיד לאנשים מתחתייך, לכו הביתה, היום אני נשאר עד מאוחר. או באמצע הלילה, אחרי סיוט, כשמחבקים אותך. ואומרים לך שזה רק חלום. למרות שסביר להניח שיותר מפחדים ממך. בצד השני. או להתסכל ברכבת על האימא העייפה הזו, שרואים שלא ישנה כבר כמה ימים, משחקת עם הילד היפהפה שלה. ולדעת שהכל שווה את זה. וגם להיות מסוגלים להיפגש עם האקסית להביא לה מתנה קטנה, לדבר ולהיפרד כמו חברים שלא התראו כבר הרבה מאוד זמן. זה לחכות לטלפון שלה. אהבה זו הצביטה הזו בבטן כשאתה רואה זוג מתנשק שם בפינה וחושב על מה שיש לך. או היה לך. או יהיה לך. אהבה זה גשם שיורד באמצע הנשיקה. וגשם. לקחת משקפת, לעלות למצפה הקרוב לבית ופשוט להתסכל על תווי השטח. המדינה שלנו מדהימה, אם יודעים איך להסתכל ומאיפה. אחת האהבות הכי גדולות שלי באופן אישי. זריחה ושקיעה. והאהבה הכי גדולה שיש בעולם, זה לחוות את כל מה שכתבתי פה במהלך 24 שעות. ולסיום, גם השנה, גם האהבה. מעיין. ארז.
אני לא יודע מה גורם לי לכתוב את זה. היום מישהי (וממש לא סתם מישהי) אמרה לי שאני מאוהב חזק, ואני ממש מקרין את זה החוצה. אני לא יודע איך אני עושה את זה, אבל זה בטוח לא משהו רע. אני מצטער מראש על הדביקות, אבל אני מבטיח כמה נקודות של אור במהלך ההודעה! אהבה בישראל 2002. מה זה בכלל? יש כזה דבר? זו שאלה קשה נכון? מה זו אהבה... האמת שהיא נורא קלה. כי למרות כל מה שכולנו חושבים היא ממש נמצאת מסביבנו. כל שעה, כל דקה, כל שניה, כל יום. כל שבוע, כל חודש, כל שנה. כל השנה. זה למשל, כששנינו ממש עייפים, אבל בכל זאת לא מפסיקים להתנשק. כי אנחנו יודעים שמחר כבר לא נוכל להתראות לעוד שבוע. או למשל שפתאום באמצע הרכבת של 20:28 מתל אביב לראש העין חיילת עוברת בין האנשים שעדיין ישנים לפני התחנה האחרונה ומעירה את כולם. או שאני אומר לה - ומה אם יקרה לנו משהו מחר, ועוד לא הספקנו להגיד אחד לשניה שאנחנו אוהבים? וכששנינו חייבים לקום מוקדם מוקדם מחר בבוקר לצבא. אבל עדיין יש לנו את החוצפה לשחק עד לשש בבוקר, להתנשק פעם אחרונה לפני שאני חייב לסוע. מבלי לישון יותר מחצי שעה שלמה. ואתם יודעים איך יודעים שזו אהבה? כי לא עייפים בכלל במהלך היום. אהבה זה להגיד לאנשים מתחתייך, לכו הביתה, היום אני נשאר עד מאוחר. או באמצע הלילה, אחרי סיוט, כשמחבקים אותך. ואומרים לך שזה רק חלום. למרות שסביר להניח שיותר מפחדים ממך. בצד השני. או להתסכל ברכבת על האימא העייפה הזו, שרואים שלא ישנה כבר כמה ימים, משחקת עם הילד היפהפה שלה. ולדעת שהכל שווה את זה. וגם להיות מסוגלים להיפגש עם האקסית להביא לה מתנה קטנה, לדבר ולהיפרד כמו חברים שלא התראו כבר הרבה מאוד זמן. זה לחכות לטלפון שלה. אהבה זו הצביטה הזו בבטן כשאתה רואה זוג מתנשק שם בפינה וחושב על מה שיש לך. או היה לך. או יהיה לך. אהבה זה גשם שיורד באמצע הנשיקה. וגשם. לקחת משקפת, לעלות למצפה הקרוב לבית ופשוט להתסכל על תווי השטח. המדינה שלנו מדהימה, אם יודעים איך להסתכל ומאיפה. אחת האהבות הכי גדולות שלי באופן אישי. זריחה ושקיעה. והאהבה הכי גדולה שיש בעולם, זה לחוות את כל מה שכתבתי פה במהלך 24 שעות. ולסיום, גם השנה, גם האהבה. מעיין. ארז.
