מה זה PDD .
- פותח הנושא יעל י
- פורסם בתאריך
FOR THE LD
New member
קישור ראשון
בבקשה:
בבקשה:
FOR THE LD
New member
קישור שני
בבקשה:
בבקשה:
FOR THE LD
New member
ואחרון חביב
בבקשה:
בבקשה:
הפרעה התפתחותית נרחבת
תחת הכותרת הנפלאה והמאוד פוליטקלי קורקט נכנסות המון הגדרות אחרות וגם אוטיזם ואספרגר בינהן (תסמונת אספרגר נקראת גם אוטיזם בתפקוד גבוה, ואם מדובר על תסמונת הרי שיש לה קווים מאוד ברורים וקריטריונים לאבחון על פי ה DSM4 ). יש חוקרים הרואים בADHD סוג של פידידי או אפילו הפרעה על פני ספקטרום אוטיזם (אבל זה קיצוני למדי - לפחות בעיני). ומתחת לPDD נכנסות גם כל מיני הפרעות שאין להם שם ואין הגדרה מדוייקת או עמידה בקריטריונים של ה DSM4.
תחת הכותרת הנפלאה והמאוד פוליטקלי קורקט נכנסות המון הגדרות אחרות וגם אוטיזם ואספרגר בינהן (תסמונת אספרגר נקראת גם אוטיזם בתפקוד גבוה, ואם מדובר על תסמונת הרי שיש לה קווים מאוד ברורים וקריטריונים לאבחון על פי ה DSM4 ). יש חוקרים הרואים בADHD סוג של פידידי או אפילו הפרעה על פני ספקטרום אוטיזם (אבל זה קיצוני למדי - לפחות בעיני). ומתחת לPDD נכנסות גם כל מיני הפרעות שאין להם שם ואין הגדרה מדוייקת או עמידה בקריטריונים של ה DSM4.
הסיפור שלנו: איך ADHD מתחפש לPDD
אז ככה: כבר מגיל צעיר מאוד, הילדון הראה סימנים מדאיגים. בגיל שנתיים בקושי אמר מילים בודדות, היה אדיש ולא הפגין כמעט היענות לתקשורת, קשר עין כמעט ולא קיים, התעניינות מופרזת בדברים עגולים ובאיך שהם מסתובבים, משחק לא פונקציונאלי, לא התעניין כל כך בחברת בני גילו. רופא הילדים אמר לחכות ובשניידר אמרו שלא מאבחנים אוטיזם לפני גיל 3 (זה היה אז). בגיל 3 הדיבור שלו היה אקוללי לגמרי (חזרה על מה שנאמר לו כמו הד), משחק חזרתי ולא מגוון (מסדר חפצים בשורות או בערימות), לרוב לא עונה כשקוראים לו, משמיע קולות משונים, תנועות מוזרות, קשר עין עדיין לקוי, לא משחק עם ילדים (מלבד ילד אחד מסוים וגם אז, ה"משחק" כלל ריצות ונפילות בליווי צווחות אינדיאניות), קשיים אדירים בגמילה... לפי כל הסימנים, הילד אוטיסט. פניתי לפסיכיאטרית ילדים, מומחית להפרעות תקשורת (=PDD, כלומר אוטיזם לגווניו השונים). היא נפגשה איתנו, עם הילד ובאה לתצפת בגן. מסקנתה הייתה, שבגלל שלילד יש דמיון מפותח ויכולת למשחקי "כאילו", הוא חסר את הליקוי הבסיסי של האוטיסטים. היא טענה, שלמרות שהתסמינים שלו "אוטיסטיים" למהדרין, נראה לה שזה יותר עניין של קשב לקוי ותנועתיות-יתר וכדאי לחכות ולראות. היום, אני מסירה בפניה את הכובע!!! מאז, בגיל 5, זכינו ל"אבחון" המזהיר של רופא ממכון להתפתחות הילד שטען כי הילד בהחלט PDD, שיש לו זיכרון לקוי (לילד יש זיכרון פנונמלי), שצריך להכניס אותו למעון הטיפולי בגהה, ש"הוא לא מבין מה שמדברים אליו" (בפניו של הילד! כאילו שהוא חפץ...) והשוס: "אין עדות להפרעת קשב" (!!!!). זאת, בנוסף לחוות הדעת של הפסיכולוגית של המכון שרמזה כי לילד יש הפרעה פסיכוטית (כי הוא "מדבר עם חפצים". גברת, על משחקים דמיוניים שמעת או שלא היית בשיעור הזה באוניברסיטה?) אל על פי כן ולמרות הכול - הרופא המכובד, הפסיכולוגית הגאונה והבעיות שעדיין היו (משחק רק עם חבר אחד, נוטה להתנתקויות, שפה תבניתית ודלה, משמיע קולות רמים בעת משחק, לרוב לא עונה לשמו, קשר עין לוקה בחסר-כלומר הוא "מטייל" הלוך ושוב כשהוא מדבר, ריצות חסרות תכלית, קפיצות ונפנופי ידיים, עושה "שטויות"), הרגשתי שזה לא אוטיזם. היו לו דמיון, קשב משותף (או בפשטות: יכולת "להחליף מבטים" על מנת לבחון את התגובה של האחר), מודעות עצמית, יכולת לשקר... עדיין הדהדו בראשי הדברים של הפסיכיאטרית שראתה אותו בגיל 3. ככה הגענו לאבחון הקשב, שכלל שאלונים לנו ולגננת, שיחה איתנו ועם הילד ובדיקת טובה. בדיקת הטובה הראתה ליקויים משמעותיים בכל הקטגוריות של הקשב, הרבה מתחת לממוצע. לעומת זאת, עם ריטלין, המדדים קפצו פי 4-6 ועברו בהרבה את הממוצע. הפתעה! היום, שבוע+יום עם הריטלין, כל המאפיינים ה"אוטיסטיים" נעלמים וחוזרים רק בערב, עם תפוגת הLA... נכון, יש גם קשיים שפתיים (דיבור איטי, קשיי שליפה), חברתיים (הוא פשוט לא "עמד בקצב" של הילדים ונטה להתנתק בעת משחק או לא לענות כשפונים אליו. אין לי סבלנות לראות איך יהיה בגן עם הריטלין. בבית זה נראה מעודד מאוד) וקצת קושי מוטורי. אני שומעת הרבה על ילדים צעירים שמאובחנים כלוקים ב-PDD (מקרים שנראים קלים בהרבה מאיפה שאנחנו היינו בגילאים הללו) ואני מאמינה שהרבה תלוי במאבחן. המקרה שלנו מעיד על כך שבקלות אפשר לבלבל בין PDD ל-AD/H/D, תלוי למי הולכים ומתי... אני נחרדת לחשוב מה היה קורה אלמלא הלכנו לאותה פסיכיאטרית בגיל 3, אלמלא הייתי חוקרת ובודקת ולא נתלית במה שאמרו הרופא והפסיכולוגית, אלמלא הייתי מגיעה לאבחון מעמיק של נושא הקשב... מן הסתם הייתי מאמינה שהילד "אוטיסט בתפקוד גבוה" ושהקשיים שלו נובעים מזה. הוא לא היה מקבל את העזרה המתאימה. אפשר רק לדמיין מה זה היה עושה למצב הרגשי שלו ולעתידו... ואסיים בקטע שאני אוהבת לצטט: "ככל שההתמחות של הרופא צרה יותר, כך גם האבחנה המתקבלת. פירוש הדבר הוא, שאם אתם סובלים מכאבים בחזה ופונים לקרדיולוג, סביר להניח שתצאו עם אבחנה של היצרות המסתם הדו-צניפי (מיטרלי) של הלב, או אולי תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס). אם תלכו להיוועץ בגסטרואנטרולוג, תקבלו אבחנה של צרבת. פנו לאורתופד ונחשו מה יאמר לכם. נכון: יש לכם דלקת במפרקי הצלעות (קוסטוכונדריטיס). אולי כדאי לפנות לנוירולוג? הוא בוודאי יקבע שאתם סובלים מלחץ על עצב כלשהו בחזה. כמובן, תמיד אפשר לפנות לפסיכיאטר ולגלות שהבעיה אינה בחזה, היא בראש שלכם."
למי שהגיע עד לכאן...
אז ככה: כבר מגיל צעיר מאוד, הילדון הראה סימנים מדאיגים. בגיל שנתיים בקושי אמר מילים בודדות, היה אדיש ולא הפגין כמעט היענות לתקשורת, קשר עין כמעט ולא קיים, התעניינות מופרזת בדברים עגולים ובאיך שהם מסתובבים, משחק לא פונקציונאלי, לא התעניין כל כך בחברת בני גילו. רופא הילדים אמר לחכות ובשניידר אמרו שלא מאבחנים אוטיזם לפני גיל 3 (זה היה אז). בגיל 3 הדיבור שלו היה אקוללי לגמרי (חזרה על מה שנאמר לו כמו הד), משחק חזרתי ולא מגוון (מסדר חפצים בשורות או בערימות), לרוב לא עונה כשקוראים לו, משמיע קולות משונים, תנועות מוזרות, קשר עין עדיין לקוי, לא משחק עם ילדים (מלבד ילד אחד מסוים וגם אז, ה"משחק" כלל ריצות ונפילות בליווי צווחות אינדיאניות), קשיים אדירים בגמילה... לפי כל הסימנים, הילד אוטיסט. פניתי לפסיכיאטרית ילדים, מומחית להפרעות תקשורת (=PDD, כלומר אוטיזם לגווניו השונים). היא נפגשה איתנו, עם הילד ובאה לתצפת בגן. מסקנתה הייתה, שבגלל שלילד יש דמיון מפותח ויכולת למשחקי "כאילו", הוא חסר את הליקוי הבסיסי של האוטיסטים. היא טענה, שלמרות שהתסמינים שלו "אוטיסטיים" למהדרין, נראה לה שזה יותר עניין של קשב לקוי ותנועתיות-יתר וכדאי לחכות ולראות. היום, אני מסירה בפניה את הכובע!!! מאז, בגיל 5, זכינו ל"אבחון" המזהיר של רופא ממכון להתפתחות הילד שטען כי הילד בהחלט PDD, שיש לו זיכרון לקוי (לילד יש זיכרון פנונמלי), שצריך להכניס אותו למעון הטיפולי בגהה, ש"הוא לא מבין מה שמדברים אליו" (בפניו של הילד! כאילו שהוא חפץ...) והשוס: "אין עדות להפרעת קשב" (!!!!). זאת, בנוסף לחוות הדעת של הפסיכולוגית של המכון שרמזה כי לילד יש הפרעה פסיכוטית (כי הוא "מדבר עם חפצים". גברת, על משחקים דמיוניים שמעת או שלא היית בשיעור הזה באוניברסיטה?) אל על פי כן ולמרות הכול - הרופא המכובד, הפסיכולוגית הגאונה והבעיות שעדיין היו (משחק רק עם חבר אחד, נוטה להתנתקויות, שפה תבניתית ודלה, משמיע קולות רמים בעת משחק, לרוב לא עונה לשמו, קשר עין לוקה בחסר-כלומר הוא "מטייל" הלוך ושוב כשהוא מדבר, ריצות חסרות תכלית, קפיצות ונפנופי ידיים, עושה "שטויות"), הרגשתי שזה לא אוטיזם. היו לו דמיון, קשב משותף (או בפשטות: יכולת "להחליף מבטים" על מנת לבחון את התגובה של האחר), מודעות עצמית, יכולת לשקר... עדיין הדהדו בראשי הדברים של הפסיכיאטרית שראתה אותו בגיל 3. ככה הגענו לאבחון הקשב, שכלל שאלונים לנו ולגננת, שיחה איתנו ועם הילד ובדיקת טובה. בדיקת הטובה הראתה ליקויים משמעותיים בכל הקטגוריות של הקשב, הרבה מתחת לממוצע. לעומת זאת, עם ריטלין, המדדים קפצו פי 4-6 ועברו בהרבה את הממוצע. הפתעה! היום, שבוע+יום עם הריטלין, כל המאפיינים ה"אוטיסטיים" נעלמים וחוזרים רק בערב, עם תפוגת הLA... נכון, יש גם קשיים שפתיים (דיבור איטי, קשיי שליפה), חברתיים (הוא פשוט לא "עמד בקצב" של הילדים ונטה להתנתק בעת משחק או לא לענות כשפונים אליו. אין לי סבלנות לראות איך יהיה בגן עם הריטלין. בבית זה נראה מעודד מאוד) וקצת קושי מוטורי. אני שומעת הרבה על ילדים צעירים שמאובחנים כלוקים ב-PDD (מקרים שנראים קלים בהרבה מאיפה שאנחנו היינו בגילאים הללו) ואני מאמינה שהרבה תלוי במאבחן. המקרה שלנו מעיד על כך שבקלות אפשר לבלבל בין PDD ל-AD/H/D, תלוי למי הולכים ומתי... אני נחרדת לחשוב מה היה קורה אלמלא הלכנו לאותה פסיכיאטרית בגיל 3, אלמלא הייתי חוקרת ובודקת ולא נתלית במה שאמרו הרופא והפסיכולוגית, אלמלא הייתי מגיעה לאבחון מעמיק של נושא הקשב... מן הסתם הייתי מאמינה שהילד "אוטיסט בתפקוד גבוה" ושהקשיים שלו נובעים מזה. הוא לא היה מקבל את העזרה המתאימה. אפשר רק לדמיין מה זה היה עושה למצב הרגשי שלו ולעתידו... ואסיים בקטע שאני אוהבת לצטט: "ככל שההתמחות של הרופא צרה יותר, כך גם האבחנה המתקבלת. פירוש הדבר הוא, שאם אתם סובלים מכאבים בחזה ופונים לקרדיולוג, סביר להניח שתצאו עם אבחנה של היצרות המסתם הדו-צניפי (מיטרלי) של הלב, או אולי תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס). אם תלכו להיוועץ בגסטרואנטרולוג, תקבלו אבחנה של צרבת. פנו לאורתופד ונחשו מה יאמר לכם. נכון: יש לכם דלקת במפרקי הצלעות (קוסטוכונדריטיס). אולי כדאי לפנות לנוירולוג? הוא בוודאי יקבע שאתם סובלים מלחץ על עצב כלשהו בחזה. כמובן, תמיד אפשר לפנות לפסיכיאטר ולגלות שהבעיה אינה בחזה, היא בראש שלכם."
סיפור מדהים!!!
כל הכבוד לך על הנחישות. אמנם לא היינו בקצה הזה, אבל בהחלט סבלנו מאבחונים שגויים שהטיפולים שנבעו מהם לא עזרו לילד בכלל. גם לי הייתה ההרגשה הזאת, שכל מומחה מאבחן רק את מה שהוא מכיר, ואנחנו סבלנו מכך שאף מומחה באילת בשנת 1993 לא ידע מה זאת הפרעת קשב ורכוז. כך נדדנו מריפוי בעיסוק לפסיכולוגית ילדים, לטיפול משפחתי ולטיפול זוגי, והילד נשאר אותודבר כל הזמן. המסקנה הנדושה היא ש: אין אין אין כמו תחושה של אמא!!! תודה על הסיפור המדהים שלך, מרמריסה. אני בטוחה שאם השיפור הוא כל כך דרמטי כבר אחרי שבוע אחד עם ריטלין, אזי עם התקדמות הטיפול הילד יראה שיפורים משמעותיים בהמשך. בהצלחה!!!
כל הכבוד לך על הנחישות. אמנם לא היינו בקצה הזה, אבל בהחלט סבלנו מאבחונים שגויים שהטיפולים שנבעו מהם לא עזרו לילד בכלל. גם לי הייתה ההרגשה הזאת, שכל מומחה מאבחן רק את מה שהוא מכיר, ואנחנו סבלנו מכך שאף מומחה באילת בשנת 1993 לא ידע מה זאת הפרעת קשב ורכוז. כך נדדנו מריפוי בעיסוק לפסיכולוגית ילדים, לטיפול משפחתי ולטיפול זוגי, והילד נשאר אותודבר כל הזמן. המסקנה הנדושה היא ש: אין אין אין כמו תחושה של אמא!!! תודה על הסיפור המדהים שלך, מרמריסה. אני בטוחה שאם השיפור הוא כל כך דרמטי כבר אחרי שבוע אחד עם ריטלין, אזי עם התקדמות הטיפול הילד יראה שיפורים משמעותיים בהמשך. בהצלחה!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.