הנה כמה מילים שהמצאתי הרגע, בַּמקום:
1) "דָשְׁאָן" - קרוב ל"סטלן". כינוי לאדם שכל היום שוכב על הדשא ומעשן גראס ("גראס" = עשב / דשא). דוגמא: "אח! איזה חיים טובים יש לו. לא לומד... לא עובד... כלום. כל היום חי לו כמו איזה דשאן". 2) "פְּסִיקִי" - אחד שמעכב את כולם, כי הוא מתעכב על כל פסיק ובעצם על כל הדברים הכי לא חשובים. דוגמא: "נו? בוא נסיים כבר ונראה למדריך את מה שעשינו. אין זמן עכשיו להיות פסיקי". 3) "סָדָר" - אחד לא פראיי'ר, שכל הזמן מצליח "לסדר" אחרים ברוב מומחיוּת וכישרון. דגמא: "בוא'נה, עוד פעם הצליח להביא להם בהפוכה, איציק הסדר הזה. הם אף - פעם לא לומדים לקח". 4) "קִילוֹרָב" - כינוי שתלמידי ישיבה מעניקים בשיחותיהם לרב אהוב, שנראה רזה במיוחד, כאילו שוקל רק קילוֹ אחד. בהשאלה: רעיון פילוסופי מעמיק שמוגש בצורה ברורה ושווה לכל נפש, כאילו דברי רבנים וחכמים נצטמקו לכדי מקסימום קילו אחד. דוגמא: "אתה בא לשיעור? עזוב. הוא לא חופר או משהו. זה כול'ה יהיה בקילורב".
