העתקתי את פרק מג
שיחות הר"ן פרק מג (מוקלד ללא הגהה!) על ידי מרה שחורה ועצבות אינם יודעים משמו. ואמר בדרך צחות, שהמת כששואלין אותו שיאמר שמו הוא שוכח את שמו כמובא. וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאוד על כן אינו יודע משמו. והכלל שצריך לזהר מאוד מאוד להיות בשמחה תמיד. ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהיינו שהוא חס ושלום רחוק מהשם יתברך אף על פי כן יש לו לשמוח מאוד שלא עשהו גוי. וכבר מבואר שעל ידי ענייני מעשיו אשר אינם כראוי נגדו יתברך, על זה צריכין לייחד שעה ביום להתבודד ולשבר ליבו לפניו יתברך כמבואר במקום אחר. וגם אותה השעה אסור שיהיה לו עצבות -רק לב נשבר, אבל שאר כל היום יהיה רק בשמחה. גם על ידי שמחה יכולין להחיות אדם אחר. כי יש בני אדם שיש להם יסורים גדולים ונוראים רחמנא לצלן ואי אפשר להם לספר מה שבליבם. והם היו רוצים לספר אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח עמו את כל אשר עם לבבם. והם הולכים מלאים יסורים ודאגות, וכשבא אדם עם פנים שוחקות יכול להחיות אותם ממש, ולהחיות אדם אינו דבר ריק רק הוא דבר גדול מאוד. וכמו שמובא בגמרא (תענית כב.) מהני תרי בדחי שזכו למה שזכו על ידי שהיו משמחים בני אדם.