מה זה קמפו?
- פותח הנושא frodo1
- פורסם בתאריך
קמפו/קנפו קראטה
פרודו, זה סוג של קראטה. דרך אגב, קוראים לזה גם קמפו וגם קנפו. משהו שקשור עם התרגום של אותיות משפה לשפה. [ למה זה חשוב? כי אולי תכף כולם פה ישלחו אותך לחפש בגוגל, אז שתידע איך כותבים את זה - kempo וגם kenpo ] בארה"ב נפוץ מאוד "אמריקן קנפו-קראטה", ויש שם הרבה סניפים לבתי הספר של אד פרקר. מי זה, לעזאזל, אד פרקר, אתה שואל? במועדונים ובתחרויות שלו גילו את ברוס לי (בתחרות IKC). אם ראית את הסרט הביוגרפי על ברוס לי, אז אתה תזכור משם את הסצינה (שברוס בא לספר על השיטה שלו - JKD - וכולם רק רוצים לראות אותו מוכיח במכות שהיא עובדת).
פרודו, זה סוג של קראטה. דרך אגב, קוראים לזה גם קמפו וגם קנפו. משהו שקשור עם התרגום של אותיות משפה לשפה. [ למה זה חשוב? כי אולי תכף כולם פה ישלחו אותך לחפש בגוגל, אז שתידע איך כותבים את זה - kempo וגם kenpo ] בארה"ב נפוץ מאוד "אמריקן קנפו-קראטה", ויש שם הרבה סניפים לבתי הספר של אד פרקר. מי זה, לעזאזל, אד פרקר, אתה שואל? במועדונים ובתחרויות שלו גילו את ברוס לי (בתחרות IKC). אם ראית את הסרט הביוגרפי על ברוס לי, אז אתה תזכור משם את הסצינה (שברוס בא לספר על השיטה שלו - JKD - וכולם רק רוצים לראות אותו מוכיח במכות שהיא עובדת).
קמפו-ג'יטסו זה לא קרטה.
ראיתי קצת את השיטה של גדי, שמעתי אותו גם מדבר עליה ואני גם קצת יודע עליו. גדי בא קודם כל מג'ודו (בודוקאן, לכן שאלתי אם יונה נמצא בקשר איתו) ומג'ו-ג'יטסו. הקמפו-ג'יטסו (לפי ההסברים ששמעתי מגדי) מתמחה בעבודה מול כלי נשק (יש הרבה עבודה בידיים ריקות כנגד כלי נשק מודרניים: אקדחים, סכינים וכו').
ראיתי קצת את השיטה של גדי, שמעתי אותו גם מדבר עליה ואני גם קצת יודע עליו. גדי בא קודם כל מג'ודו (בודוקאן, לכן שאלתי אם יונה נמצא בקשר איתו) ומג'ו-ג'יטסו. הקמפו-ג'יטסו (לפי ההסברים ששמעתי מגדי) מתמחה בעבודה מול כלי נשק (יש הרבה עבודה בידיים ריקות כנגד כלי נשק מודרניים: אקדחים, סכינים וכו').
Tal The White
New member
קמפו
התרגום המילולי של קמפו הוא "חוק האגרוף", קמפו הוא תרגום ליפנית של "צ'ואן פה" בסינית. קמפו/צ'ואן פה הוא שם כולל לאומנויות לחימה שמשתמשות באגרופים ובעיטות, בין אם הן יפניות סיניות או אחרות, והמילה משתנית בהתאם לשפה שהאדם משתמש בה. מה שהיום נקרא קונג פו נקרא בעבר צ'ואן פה, וכשהיפנים שמעו על הקראטה הם קראו לו קראטה קמפו-ג'יטסו, או נהאטה קמפו-ג'יטסו. ספרו הראשון של פונאקושי נקרא "אוקינווה נו קמפו-ג'יטסו: קראטה" או בעברית: "הקמפו של אוקינווה: קראטה." הסיבה שקמפו לא היה אפילו בעבר נפוץ ביפן כמו שהוא בסין הוא שלסמוראי או אציל בשריון מלא קשה מאד לבעוט או לתת אגרופים, והרבה יותר קל ללפות או לזרוק את היריב שלו, מה שהוביל לפופולאריות של הג'וג'יטסו בקרב. בזמנים המודרניים כשהמערביים שמעו על הקמפו, הם לא הבינו את משמעות המילה, וחשבו שזהו שם של אומנות לחימה ספציפית, ואלו שלמדו סוגים של קמפו לא השתמשו בשם האמיתי של הסגנון אלא קראו לו פשוט קמפו. לעומת זאת, המילה קראטה קיבל את המשמעות של המילה קמפו, זאת אומרת כל סגנון של אומנות לחימה שמשלבת בעיטות ואגרופים (מי שרואה סירטי אומנויות לחימה אמריקאיים משנות השמונים ולפני יכול לראות שבתחרויות "קראטה" ישנם אנשים שמשתמשים באומנויות לחימה אחרות). דרך אגב, כשהיפנים ראו סגנונות קונג פו סיניים הם נתנו להם שמות יפניים. לכן אפילו היום אדם שמחפש לדוגמא בית-ספר לטאנג-לאנג צ'ואן (קונג-פו בסגנון גמל-שלמה) יצטרך לחפש את המקבילה היפנית: טורו-קן קמפו.
התרגום המילולי של קמפו הוא "חוק האגרוף", קמפו הוא תרגום ליפנית של "צ'ואן פה" בסינית. קמפו/צ'ואן פה הוא שם כולל לאומנויות לחימה שמשתמשות באגרופים ובעיטות, בין אם הן יפניות סיניות או אחרות, והמילה משתנית בהתאם לשפה שהאדם משתמש בה. מה שהיום נקרא קונג פו נקרא בעבר צ'ואן פה, וכשהיפנים שמעו על הקראטה הם קראו לו קראטה קמפו-ג'יטסו, או נהאטה קמפו-ג'יטסו. ספרו הראשון של פונאקושי נקרא "אוקינווה נו קמפו-ג'יטסו: קראטה" או בעברית: "הקמפו של אוקינווה: קראטה." הסיבה שקמפו לא היה אפילו בעבר נפוץ ביפן כמו שהוא בסין הוא שלסמוראי או אציל בשריון מלא קשה מאד לבעוט או לתת אגרופים, והרבה יותר קל ללפות או לזרוק את היריב שלו, מה שהוביל לפופולאריות של הג'וג'יטסו בקרב. בזמנים המודרניים כשהמערביים שמעו על הקמפו, הם לא הבינו את משמעות המילה, וחשבו שזהו שם של אומנות לחימה ספציפית, ואלו שלמדו סוגים של קמפו לא השתמשו בשם האמיתי של הסגנון אלא קראו לו פשוט קמפו. לעומת זאת, המילה קראטה קיבל את המשמעות של המילה קמפו, זאת אומרת כל סגנון של אומנות לחימה שמשלבת בעיטות ואגרופים (מי שרואה סירטי אומנויות לחימה אמריקאיים משנות השמונים ולפני יכול לראות שבתחרויות "קראטה" ישנם אנשים שמשתמשים באומנויות לחימה אחרות). דרך אגב, כשהיפנים ראו סגנונות קונג פו סיניים הם נתנו להם שמות יפניים. לכן אפילו היום אדם שמחפש לדוגמא בית-ספר לטאנג-לאנג צ'ואן (קונג-פו בסגנון גמל-שלמה) יצטרך לחפש את המקבילה היפנית: טורו-קן קמפו.
מה שראיתי...
בדוג'ו הקודם שלנו, היה חוג של טל סקורניק, נדמה לי האחיין של. מידי פעם יצא לי לראות קטע קטן (מאוד) של האימון שלהם, אם במקרה באתי לחפש משהו וכדומה. מה שראיתי היה בעיטות ואגרופים. הם עבדו עם שק ועם הכריות הענקיות האלו... מאוד פיסי, וגם טל עצמו בנוי כמו מישהו שעובד קשה מאוד על משקולות. לשיטה שלהם קוראים, כך נדמה לי, "גדי קנפו ג'צו". אין לי מושג יותר מזה.
בדוג'ו הקודם שלנו, היה חוג של טל סקורניק, נדמה לי האחיין של. מידי פעם יצא לי לראות קטע קטן (מאוד) של האימון שלהם, אם במקרה באתי לחפש משהו וכדומה. מה שראיתי היה בעיטות ואגרופים. הם עבדו עם שק ועם הכריות הענקיות האלו... מאוד פיסי, וגם טל עצמו בנוי כמו מישהו שעובד קשה מאוד על משקולות. לשיטה שלהם קוראים, כך נדמה לי, "גדי קנפו ג'צו". אין לי מושג יותר מזה.
מעט על הרקע של גדי סקורניק
מתוך אתר "ג'ודוקא", והספר על היסטוריית הג'ודו בישראל, שכתב עמוס גלעד: "בינתיים הגיעו במסגרת גלי העלייה הגדולים של שנות החמישים, שורה של צעירים שעסקו בארצות מוצאם בג'ודו ממש. אלה הקימו מועדונים להדרכת ג'ודו ולעיסוק בו בערים השונות. מרביתם באו מארצות הנתונות להשפעה צרפתית חזקה, והיו אמונים על הגרסה שפותחה ע"י קואישי בצרפת. על אלה נמנים רוז'ה מטודי בתל-אביב, מוריס סמג'ה בבאר-שבע, אמיל (חיים) ועקנין בחיפה ושרלי אויזרט באשדוד. מהולנד הגיע לרמת-חן יהודה וז-דיאז, בוגר מכללה לחנ"ג. בחיפה ובירושלים פעל נתן סימון, עולה מקונגו הבלגית (היום: זאיר), שהיה אמון כבר על אסכולת הקודוקאן (ר' הצעד השני, עמ' 41) ועבד בירושלים בשיתוף פעולה עם יפני מסגל האו"ם, קואדה (דאן 5) וזאב רבינא, שלמד ג'ודו כשלמד ארכיטקטורה בשוייץ. מעט מאוחר יותר הגיעו דניס הנובר ושלמה פייגה מדרום אפריקה למושב מולדת, ואדמונד בוזגלו לעפולה וחיפה. לפעילות בתל-אביב הצטרף בשלב זה גדי סקורניק |סהדגש|. חבורה זו של ג'ודוקא, שהפכו מאמנים בארץ בהעדר סמכות אחרת (רוז'ה מטודי ויהודה וז-דיאז היו חריגים, בהיותם מוסמכי-הדרכה כבר מארצות מוצאם), בנו את הדור הראשון של ג'ודוקא ישראלים."
מתוך אתר "ג'ודוקא", והספר על היסטוריית הג'ודו בישראל, שכתב עמוס גלעד: "בינתיים הגיעו במסגרת גלי העלייה הגדולים של שנות החמישים, שורה של צעירים שעסקו בארצות מוצאם בג'ודו ממש. אלה הקימו מועדונים להדרכת ג'ודו ולעיסוק בו בערים השונות. מרביתם באו מארצות הנתונות להשפעה צרפתית חזקה, והיו אמונים על הגרסה שפותחה ע"י קואישי בצרפת. על אלה נמנים רוז'ה מטודי בתל-אביב, מוריס סמג'ה בבאר-שבע, אמיל (חיים) ועקנין בחיפה ושרלי אויזרט באשדוד. מהולנד הגיע לרמת-חן יהודה וז-דיאז, בוגר מכללה לחנ"ג. בחיפה ובירושלים פעל נתן סימון, עולה מקונגו הבלגית (היום: זאיר), שהיה אמון כבר על אסכולת הקודוקאן (ר' הצעד השני, עמ' 41) ועבד בירושלים בשיתוף פעולה עם יפני מסגל האו"ם, קואדה (דאן 5) וזאב רבינא, שלמד ג'ודו כשלמד ארכיטקטורה בשוייץ. מעט מאוחר יותר הגיעו דניס הנובר ושלמה פייגה מדרום אפריקה למושב מולדת, ואדמונד בוזגלו לעפולה וחיפה. לפעילות בתל-אביב הצטרף בשלב זה גדי סקורניק |סהדגש|. חבורה זו של ג'ודוקא, שהפכו מאמנים בארץ בהעדר סמכות אחרת (רוז'ה מטודי ויהודה וז-דיאז היו חריגים, בהיותם מוסמכי-הדרכה כבר מארצות מוצאם), בנו את הדור הראשון של ג'ודוקא ישראלים."
ואם כבר, אז...
" מה שאיפיין תקופה זו היה, מחד, הגעתם של ראשוני החניכים הישראלים לעמדות ביצוע והשפעה. כאן מופיעים עמוס גרינשפן (בארגון ובהשפעה ספורט-פוליטית), יעקב אזולאי (ארגון), יורם הדר (תחילה מתחרה מצטיין, בהמשך מאמן מוכשר ושופט מחונן), יוסף לב (מאמן ומארגן, ומתמחה בספורט נכים ומוגבלים). בתקופה זו גם הבשילה מה שהייתה תרומתו האחרונה של פלדנקרייז לעולם הג'ודו: הוא המליץ בפני אחד החיילים שאבטחו את בן-גוריון בשדה בוקר לעסוק בג'ודו כדי להירפא ממחושי הגב שלו - וכך קיבל הג'ודו הישראלי את דני וקסמן, שהתאמן בקודוקאן וחזר כדאן 5 (ולאחרונה דורג כדאן 6 ע"י הקודוקאן) . בתקופה זו התחלנו גם למסד את כל הפרטים הדרושים לפעילות תקינה של איגוד ג'ודו"...
" מה שאיפיין תקופה זו היה, מחד, הגעתם של ראשוני החניכים הישראלים לעמדות ביצוע והשפעה. כאן מופיעים עמוס גרינשפן (בארגון ובהשפעה ספורט-פוליטית), יעקב אזולאי (ארגון), יורם הדר (תחילה מתחרה מצטיין, בהמשך מאמן מוכשר ושופט מחונן), יוסף לב (מאמן ומארגן, ומתמחה בספורט נכים ומוגבלים). בתקופה זו גם הבשילה מה שהייתה תרומתו האחרונה של פלדנקרייז לעולם הג'ודו: הוא המליץ בפני אחד החיילים שאבטחו את בן-גוריון בשדה בוקר לעסוק בג'ודו כדי להירפא ממחושי הגב שלו - וכך קיבל הג'ודו הישראלי את דני וקסמן, שהתאמן בקודוקאן וחזר כדאן 5 (ולאחרונה דורג כדאן 6 ע"י הקודוקאן) . בתקופה זו התחלנו גם למסד את כל הפרטים הדרושים לפעילות תקינה של איגוד ג'ודו"...
../images/Emo127.gif
אמת. התאמנתי אצל טל כשנה, לפני שנים אחדות. השיטה כוללת, למיטב ידיעתי, ולפחות כפי שהוצגו לי הדברים (או כפי שבחרתי להבין אותם), מרכיב של "מכות" (בעיטות ואגרופים, והגנות משניהם), מרכיב של ג'ודו (הפלות וריתוקים על הקרקע) ומרכיב של אייקידו (בריחים, חביקות וכו'). איני יודע מה מקור האגרופים והבעיטות, אבל למדתי בעבר גם קצת קרטה קיוקושינקאי, וזה בפירוש היה שונה. עבודת האגרופים בגדי קנפו-ג'יטסו נראית לי קצת פשוטה (דומה יחסית לאיגרוף, אולי), אבל בתחום הרגליים לשיטה יש מבחר לא קטן של תנועות להציע, כולל כמה בעיטות מופרכות (סלטה לפנים עם עקב גבוה שאמור להכנס באף. מומלץ !) באשר לטל, לא זכור לי שהוא התעסק במשקולות. אבל אולי אני לא יודע.
אמת. התאמנתי אצל טל כשנה, לפני שנים אחדות. השיטה כוללת, למיטב ידיעתי, ולפחות כפי שהוצגו לי הדברים (או כפי שבחרתי להבין אותם), מרכיב של "מכות" (בעיטות ואגרופים, והגנות משניהם), מרכיב של ג'ודו (הפלות וריתוקים על הקרקע) ומרכיב של אייקידו (בריחים, חביקות וכו'). איני יודע מה מקור האגרופים והבעיטות, אבל למדתי בעבר גם קצת קרטה קיוקושינקאי, וזה בפירוש היה שונה. עבודת האגרופים בגדי קנפו-ג'יטסו נראית לי קצת פשוטה (דומה יחסית לאיגרוף, אולי), אבל בתחום הרגליים לשיטה יש מבחר לא קטן של תנועות להציע, כולל כמה בעיטות מופרכות (סלטה לפנים עם עקב גבוה שאמור להכנס באף. מומלץ !) באשר לטל, לא זכור לי שהוא התעסק במשקולות. אבל אולי אני לא יודע.
קישור
ישנם אתרים הטוענים כי קמפו הינו - 功夫 כלומר תרגום למילים גונג פו . ישנם הטוענים כי קנפו הינו - 坎迫道 בהיגיה סינית "קאן פו דאו" . אינני יודע איך 功夫 נהגה ביפנית - אך אני מניח שאינו קמפו (יתקנו אותי דוברי היפנית) .כמו כן אינני יודע אם כלל קיים סגנון בשם 坎迫道 ואם בכלל נהגה כקנפו ביפנית . מחיפושי ברשת עולה כי כנראה (שוב ,אינני דובר יפנית) קמפו הינו קנפו או בסינית צ'ואן פה 拳法 .כמו שהוסבר ע"י טל הלבן .
ישנם אתרים הטוענים כי קמפו הינו - 功夫 כלומר תרגום למילים גונג פו . ישנם הטוענים כי קנפו הינו - 坎迫道 בהיגיה סינית "קאן פו דאו" . אינני יודע איך 功夫 נהגה ביפנית - אך אני מניח שאינו קמפו (יתקנו אותי דוברי היפנית) .כמו כן אינני יודע אם כלל קיים סגנון בשם 坎迫道 ואם בכלל נהגה כקנפו ביפנית . מחיפושי ברשת עולה כי כנראה (שוב ,אינני דובר יפנית) קמפו הינו קנפו או בסינית צ'ואן פה 拳法 .כמו שהוסבר ע"י טל הלבן .
לורנס איש ערב
New member
מס' משמעויות
1. דרך החרב - מס' אומנויות לחימה קלאסיות (אם אני לא טועה, למשל, MANIWA NEN RYU) השתמשו במושג כדי לתאר לחימה עם חרב. 2. דרך האגרוף - התעתיק היפני של המושג הסיני CHUAN FA. בא בעצם לתאר את שיטות האיגרוף הסיני השונות שמכונות בטעות במערב קונג פו/גונג פו וכו'. 3. אחד השמות שניתנו למה שמכונה לרוב במערב ג'ו-ג'וטסו, כשהכוונה בעיקר לשיטות לחימה בידיים ריקות שהיה בהן שימוש רב במכות, יותר מאשר שיטות אחרות שהתרכזו בעיקר בבריחים, חניקות, הטלות וכן הלאה. 4. בהקשר של סעיף 2 ראוי לציין את המושג SHORINJI KEMPO - אגרוף של מקדש שאולין. ישנן הרבה שיטות יפניות שטוענות שהן הגרסה היפנית לאיגרוף שאולין, האותנטיות של רבות מהן מוטלת בספק. מקווה שעזרתי לך, לורנס
1. דרך החרב - מס' אומנויות לחימה קלאסיות (אם אני לא טועה, למשל, MANIWA NEN RYU) השתמשו במושג כדי לתאר לחימה עם חרב. 2. דרך האגרוף - התעתיק היפני של המושג הסיני CHUAN FA. בא בעצם לתאר את שיטות האיגרוף הסיני השונות שמכונות בטעות במערב קונג פו/גונג פו וכו'. 3. אחד השמות שניתנו למה שמכונה לרוב במערב ג'ו-ג'וטסו, כשהכוונה בעיקר לשיטות לחימה בידיים ריקות שהיה בהן שימוש רב במכות, יותר מאשר שיטות אחרות שהתרכזו בעיקר בבריחים, חניקות, הטלות וכן הלאה. 4. בהקשר של סעיף 2 ראוי לציין את המושג SHORINJI KEMPO - אגרוף של מקדש שאולין. ישנן הרבה שיטות יפניות שטוענות שהן הגרסה היפנית לאיגרוף שאולין, האותנטיות של רבות מהן מוטלת בספק. מקווה שעזרתי לך, לורנס
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.