בהיה או ניתוק?
אם את אומרת שיש לך רצון לצאת מזה אך לא מצליחה, האם זה אומר שאת מודעת למה שקורה (בהכרה)? לי יש "בהיות" מוזרות או שמא הם באמת ניתוקים (וכן זה יכול לקרות תוך כדי שיחה)- אני בוהה, הכל נעשה עמום- שומעת את מי שלידי אך כאילו ממרחק רב ולא יכולה ממש להקשיב למה שנאמר(לפעמים שומעת בקושי שקוראים לי אבל לא יכולה להגיב), כל מה שהעין קולטת הופך מטושטש ומבולבל, לא מזהה מה רואה, חשה כאילו אני נעלמת למקום אחר לרגע ורוצה לצאת מזה אך לא יכולה. ואז פתאום הכל חוזר לפוקוס- השמיעה, הראייה...הכל ואני עייפה והראש כואב ואני מבולבלת. האם זה נשמע לכם כמו בהיה רגילה או ניתוק? בעבר חשבתי שזו בהיה רגילה (כי עדיין יכולתי לשמוע ולראות משהו), אבל בעלי אומר שלוקח לי כמה שניות טובות לחזור ובזמן הזה הילדים קוראים לי, נוגעים בי מנופפים בידיים לפני הפרצוף שלי- דבר לא מוציא אותי מזה עד שאני יוצאת מזה לבד. מה אתם חושבים? לידע כללי- יש לי גם התקפים אחרים הכוללים ניתוקים, אבל שם יש גם תזוזות בידיים, שרירי פנים, רגליים וכו' והם לפעמים מובילים לפרכוסים מלאים. הניתוקים האלה הם שונים- לא זוכרת מהם כלום- הכל שחור ונאמר לי שאני מאבדת הכרה ממש.