מסורתיים
בישראל, מסורתיים או שומרי מסורת הוא כינוי לזרם מרכזי בחברה הישראלית שמאפיין אנשים שאינם נחשבים דתיים אך גם אינם חילוניים. המסורתיים מקיימים מצוות אחדות ומנהגים שונים הנחשבים סמלי מסורת מובהקים, בלי להאמין בהכרח או לחוש חובת קיומם אלא מתוך הזדהות ותחושת השתייכות לעם היהודי, ומתוך המחשבה שיש לשמר ערכי מסורת כדי לשמור על קיומו של העם. המסורתיים אינם זרם מוגדר, ואין להם מסגרת הקובעת בדיוק מה חובותיהם וזכויותיהם. יחסם לדת קשור בנטיית ליבם וברצון להיות חלק מהמסגרת היהודית הכוללת בלי להיצמד לחובות המוטלות מכוח תקנות ומצוות. למרות זאת אפשר לייחס לרובם, שמירה על כמה מנהגים הנחשבים מרכיבים חשובים ביהדות. כמו: שמירה על כשרות - המסורתיים יקפידו שלא לאכול בשר חזיר או פירות ים לא כשרים, ואף יפרידו במטבחם את מאכלי בשר וחלב. קידוש - ארוחת ליל שבת סביב השולחן עם המשפחה, ואמירת הקידוש על כוס יין. מזוזה - מסורתיים רבים נוהגים לנשק מזוזה בכניסה לבית. ביקור בבית כנסת - מסורתיים רבים מגיעים לתפילות בבית הכנסת בעיקר בימי החגים החשובים כמו ראש השנה ויום הכיפורים. יש כאלה הבאים אף בשבתות רגילות במשך כל השנה. הגבר המסורתי אינו חובש כיפה, ונראה חילוני. יש כאלה המחזיקים כיפה בכיס המכנסיים או במכונית, מתוך מחשבה שהם יכולים לעשות בה שימוש במקרה הצורך - הגעה לבית כנסת, ביקור באירוע בעל צביון דתי, וכדומה. בנוסף לאלה, יש מסורתיים המקפידים לחנך את ילדיהם בעיקר בגיל הרך, במסגרת דתית או מסורתית, ויש אחרים הנוהגים להניח תפילין, או לבקר אצל מקובלים ורבנים ידועים לקבל מהם עצה לחיים. הכול תלוי בעוצמת הרצון הפנימי של המסורתי להקפיד על מה שנראה לו כחשוב. הפניה אל הדרך המסורתית קשורה בין הייתר גם ליחסם של ישראלים רבים אל המימסד הדתי ואל מה שנראה בעיניהם כשמרני, מיושן ואינו תואם את החיים בעידן המודרני. המסורתיים נמצאים בין אורח החיים החילוני לבין הדתי, אך מספרם המדויק אינו ניתן לכימות. למעשה מרבית הסטטיסטיקות הנובעות מסקרים ומחקרים, מציגים נתונים המתבססים על תשובותיהם של הנשאלים להגדרת מעמדם. בנתונים אלה, המסורתי הוא בדרך כלל מי שמגדיר עצמו ככזה.