הקריאה בעברית. כאשר אות אהו"י מוספת למילה והיא לא מנוקדת, היא נחשבת אם קריאה. הצורך בהוספתן נובע מכך שבעברית העתיקה לא היה נהוג לנגד. לכן כָּתַב וכִּתֶב נכתבו כתב. ההנחה הראשונית של ממציאים הכתב הייתה שהסופרים (היחידים שהתעסקו בזה בזמנו) הינם אינטילגנטים מספיק, ובקיאים בשפה ויכולים לקרוא ללא נקוד. כאשר התברר שהעברית כבר לא ממש שפה מדוברת (אלא ארמית) ואנשים טועים ועושים פדיחות, חשבו רבותינו איך לפתור את הבעיה. על מנת לעזור לקוראים, הם המציאו שתי שיטות הראשונה אמות הקריאה והשניה ניקוד. היום אנחנו מעדיפים את השיטה הראשונה. פשוט כותבים "כיתב" במקום כתב (=כִּתֶב). אמות קריאה בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94
לא התכוונתי שזה יישמע כאילו מתחתי ביקורת. לא רציתי להקפיץ את ההודעה בגלל תיקון פעוט כזה, והטקסט שכתבתי היה כל מה שנכנס בשורת הכותרת
בעיקרון יש כללים קבועים לניקוד הבניינים, אך כמו בכל דבר גם כאן יש יוצאי דופן (אָמַר לעומת קָרָא למשל). אתה יכול לעיין בלוח פעלים ולראות כיצד מנקדים כל פועל אפשרי, אך בינתיים שמותיהם המנוקדים של הבניינים יספקו אותך