מה התכלית?

[אדון גועל]

מה התכלית?

 

[lightflake]

מה שתחליט!

התכלית של מה? הפורום? המדיטציה? החיים? היקום?

 

[אדון גועל]

לא שאלת לגבי ההחלטות שלי

אותן אני כבר מכיר


אני קורא כאן מחשבות רבות של אנשים על רוחניות, על דרך רוחנית, על תודעה, על שיכלול/שיפור/התעצמות התודעה

הכל בסדר

אבל מה התכלית?

 

[ינוקא1]

חופש.

יש דומם , צומח , חי , אדם.

לדומם , אין כלל חופש הוא פאסיבי לגמרי.
לצומח יש יותר חופש - לאן יצמח וכדומה.
לבעל חי יש יותר חופש.
ולאדם יש יותר חופש.

המטרה היא להעלות כל הזמן את דרגת החופש שלנו , או במילים אחרות - להסיר מעלינו כמה שיותר את המגבלות הטבעיות ולפתוח בפנינו כמה שיותר אפשרויות חדשות.

וכמו כן יש חופש "חיצוני" ויש חופש "פנימי" :

החופש החיצוני :
זה כמו פתיחת האפשרויות המושגת דרך ההתקדמות הטכנולוגית , זה החופש המושג על ידי כסף רב (שגם פותח בפנינו אפשרויות רבות) , ושאר דברים חיצוניים שאינם כרוכים בשינוי עצמינו.

החופש הפנימי זה האפשרות להשתחרר מיצריך ותשוקותיך , וטבעך הגשמי.
כי גם אדם עם חופש חיצוני , כסף רב , טכנולוגיה מתקדמת וכו' וכו' יכול להיות אדם עם חסרונות באופיו שיובילו אותו לסופו.
(למשל , ראיתי כמה אנשים עשירים ומוכשרים מאוד , שהפסידו את כספם בהימורים , או שהטכנולוגיה יכולה להוביל את בני האדם כולם אל סופם עם כמה פצצות אטום , אם לא יתגברו על טבעם הגשמי למלחמות ושנאה , ועוד ועוד).
עדיין יהיה לנו גוף , אך הוא יהיה שלנו רק כמו שהבגד שלנו , ולא נתפוס אותו כ"עצמינו".

ובסופו של דבר רק החופש הפנימי זה חופש האמיתי.
חופש חיצוני ללא חופש פנימי איננו חופש כלל , הוא שעבוד גדול יותר.
התפתחות רוחנית אמיתית שואפת להביא אותנו לחופש פנימי.
וזה נעשה בראש ובראשונה על ידי השחרור מכבלי האגו.

ניתן להגדיר את התכלית גם כן בלהתדמות לאלהים , להויה.
שם נמצא החופש המוחלט.

 

[צחי שוחט]

1. חיוך 2.לא לחזור לכאן יותר

 

[lightflake]

זה היה משחק מילים מתבקש לא?

מבחינתי התכלית היא לחזור ולראות את המציאות כפי שהיא

 

[צחי שוחט]

וכשאתה רואה אותה כפי שהיא...אז

ונגיד שמגיעים לנקודה שרואים את המציאות כפי שהיא - זה בטוח שאכן כן?
המבחן הסופי לתרגול נמצא בגלגול הבא..... שהוא לא בא. אולי

. בטח שלא

. או פשוט התמזגות עם התודעה האין סופית\דאו\אלוהים וכו'. לא בטוח שזה לא משעמם.
אז עד שרואים את המציאות כפי שהיא שיהיה

.
עדיין לא הבנתי מי עובד על מי

.

 

[lightflake]

אף אחד לא עובד על אף אחד

אפשר לומר שהמוחלט רצה לחוות חוויות ובשביל כך היה צריך לשכוח את עצמו, אחרת אלוהים לא היה חווה מהו פחד, כעס, תשוקה וכו...
אז הכל בסדר, פשוט כשהחוויות מגיעות לידי מיצוי מתחילה התעוררות
זה תהליך טבעי

בקשר לשאלה הראשונה אז כן, כשזו אמת זו אמת, אין בה ספק שיכול להשפיע עליה, אם עולה ספק, אז הוא נראה כמה שהוא - מחשבה שעולה בתוך האמת, הוא לא משנה אותה כמו שאף השתקפות בראי לא משנה את הראי.

 

[למואל א]

הגלגול הבא זה למישהו אחר

בין אם כאן עזבת את העולם "מואר" או לא.
אם כבר אז התכלית האישית של כל יצור חי זה ההתמזגות עם "אלהים" דרך הנאה ולא דרך כאב. שזה כולל גם את החיים כאן וגם את ההמשך עד שנולד מישהו אחר.
לפי מה שקראתי ברוב המסורות, עוד לפני שחשבו על גלגולים, כשהחלה להיות לאדם מחשבה מופשטת, אז אחרי המוות הפיזי הניחו שה"תודעה" נשארת נוכחת לזמן קצר ואח"כ נעלמת אל האין/לא נודע.
בנצרות זה כבר הרבה יותר ציורי, מדובר על לימבו-שהיית ילד רע אז אלהים מעניש אותך כדי לטהר אותך שתוכל אח"כ להגיע לגן עדן ניצחי. דאגלס הארדינג אחד המורים הרוחניים הגדולים של דורנו, גם דיבר על כך שאחרי המוות אתה בעצם חוזר למוחלט, אבל הוא הודה שגם לפי מה שידוע לנו, אז ככל הנראה יש זמן כלשהו שהתודעה שלך עדיין נשארת כאן, וזה כן קשור לרמת המודעות שלך, כי מי שקשור ל"אני" אז מאוד קשה לו לקבל את זה, והמעבר שלו לאינסוף מאוד קשה, והפוך כמובן.
ורוב המקרים של המוות קליני שאנשים אכן זוכרים אז גם מתוארים תהליכים דומים, אלא שהם בסופו של דבר הם משום מה לא יכלו לחזור להתמזג עם המוחלט, והיו צריכים לחזור לכאן, וזה דווקא לאנשים מערביים שגדלו על הנצרות, ואחרי החוויה הזו לרוב זנחו אותה, מה שמחזק את הטענות הקודמות.
אה וגם ביהדות כשיושבים שבעה זה כביכול כדי לעזור לנשמה שהבנאדם עדיין לא מבין שהוא ממש מת, וגם בספר המתים הטיבטי מתואר דבר דומה

עוד משהו משמעותי שזה לא משנה ה"זמן" שאתה בין החיים להתמזגות עם המוחלט, הרי יכול להיות שלאנשים כאן זה יראה דקה ובעצם מבחינת המודעות של מי שמת הוא עובר חוויות של כמה אלפי שנים (לטוב ולרע) זה גם משהו שמתואר בחוויות מוות קליני ובכלל בחלומות, שהזמן הוא משהו מאוד לא fixed אז אין לי מושג כמה זמן נמצאים במצב ביניים או אם הוא קיים בכלל. פשוט הדעה של נפרדות מתמשכת בעולמות רוחניים למשך עוד ועוד שנות אור כמו שגורסים הבהאים וכל מיני ספיריטואליסטים נראה לי לא סביר, אבל אולי הם צודקים וגם בסופו של דבר זה לא משנה כי גם אצלם מדובר על כך שבסופו של דבר אתה מתמזג עם המוחלט - ולעומת הדבר הזה, בסופו של דבר לא משנה אם חיית כאן מיליארד שנים בעולמות שונים או מאה שנה.

כל זה מביא אותי למסקנה שאכן הפחד מהמוות הוא לא ראציונאלי וכמו כן האכזבה מחוסר הישגים והשאיפה להוכיח את עצמי לאחרים, אבל זה שאני יודע שהדבר לא הגיוני, לא מונע ממני תמיד לסבול מזה

 

[צחי שוחט]

נאו, אולי לא שמת לב

...

כתבתי הגלגול הבא...שהוא לא בא. כלומר אין עוד גלגולים, וההמשך של זה, אותו לא ציינתי ואתה דווקא כן - התמזגות עם האין סוף\אלוהים\דאו.

 

[למואל א]

והבן היטב: הטענה הנפוצה שאתה הצגת

היא שיש גלגולים שוב ושוב עד שאותה "נשמה" או אותו זרם תודעה (שהבודהיסטים טוענים שההבדל מהותי אבל בתכלס' זה לא משנה) מגיע להארה ואז הגלגולים מפסיקים.
אין "עוד" גלגולים, זה גם לפי התפיסה של ראמש בלסקר, הוא מסביר בהרחבה למה זה לא באמת הגיוני לפי האדוויטה, או כאמור חסר משמעות

מה שאני הצגתי, זו התפיסה שאין משמעות לגלגולים כאלו בין אם הגעת להארה ובין אם לא.
זה בעצם כמו להגיד אין גלגולים בכלל.

גם לפי הגורסים שיש גלגולים, מה שמסבירים זה שבין גלגול לגלגול יש תקופה משמעותית, ואח"כ נולד מישהו אחר..
עכשיו, ההבדל בין התודעה שלך כאן בתור צחי לבין התודעה שלך בחלום, וכשהיית צחי ברחם, ולאחר המוות הפיזי, הוא לא ממש הבדל משמעותי, בסיכומו של דבר:אתה מתגשם בתודעה בעולם המוגבל לתקופה כזו או כזו ואח"כ חוזר למוחלט.
החזרה למוחלט, יש האומרים (גם עקב החוויות במוות קליני ובמדיטציות שונות, וגם מכתבים עתיקים) שזה תענוג ניצחי, ויש את הטענה שאין שום אני שנהנה או סובל וזה מצב שונה שלנו קשה לתפוס אותו כמשהו טוב מלבד חידלון ויאוש.
צריך להכניס למח שהרצון בהנאות הוא חלק מהאשליה ושייך רק למישור הנפרדות במישור של המוחלט אין צורך בהנאה וסיפוק כי פשוט הדברים מושלמים כפי שהם, זה לא חידלון ויאוש אלא הארה אבל כאמור קל להבין בשכל, קשה להפנים.

אז כמו שאני יכול לתרום את גופי למדע או להשתלה, או שאני יכול להביא המון ילדים שימשיכו את הגנים שלי, או לעשות דברים שאולי יזכרו עוד אלף שנה, זה לא חשוב לתוחלת החיים של למואל, ככה גם לא חשוב ללמואל אם אחרי מותו יוולד מישהו אחר עם תכונות דומות וכמה זכרונות שלו.
אז מלבד כך שאין הוכחות לגלגולים, אין לזה משמעות מעשית, גם מטפלים בשחזור גלגולים טוענים שזה לא משנה כ"כ אם הזכרונות אמיתיים או לא, העיקר שזה עוזר לטיפול ולחיים של הבנאדם כאן

 

[צחי שוחט]

בוקר טוב למואל.

נכנסנו פה למקום שלדעתי מכיל הרבה רבדים, שלפעמים לא יושבים לפי סדר הגיוני.
אני חייב לציין שכל ענייני בגלגול נשמות, אינו נובע מקריאת ספר זה או אחר. אני לומד זאת דרך העשייה שלי.
חוץ מהכותרת, "גילגול נשמות" את ה"מידע" שאבתי מחוויות של אנשים, מתקשרים - לאו דווקא מקצועיים, טיפולים שאני עושה, ומושגים מעולמות פילוסופיים שונים. את הכל חיברתי לעצמי בלבד, לתפישת החיים של ולמה שנכון לי.
אנסה לעשות סדר ולהציג את העניין לפי איך שאני רואה אותו וחווה אותו. מקווה להצליח:

1. נגיד שאכן יש גלגול נשמות. בהחלט יתכן שלא. אני יוצא מנקודת הנחה שיש.
2. נשמה היא טיפה\ניצוץ מהחומר האלוהי\המוחלט\הוו-ג'י, שמקבל ביטוי בגוף וחי על פני כדור הארץ המקרה שלנו.
3. נשמה במקורה היא נקייה, טהורה, צחורה, נעימה לחלוטין. היא כמו נהר של לבן חלב.
4. כשאותה טיפה מקורית יורדת מהשמיים לחיים כאן, היא מתחילה להתלכלך באבק העולם. אז למה לה לרדת? המוחלט הגדול, רוצה לקבל ביטוי. כמו ללכת למסע רגלי. מתלכלכים בדרך, נפצעים וכו'.
5. משנגמרו החיים, הנשמה עולה למעלה לשמיים ועוברת שטיפה. את הלכלוך שלא יורד היא תביא איתה לגלגול הבא.
6.בינתיים היא מחכה בשמיים במה שנקרא האלוהים - רוחות כל בני האדם מעל החיים כאן. יש להפריד בין אלוהים, לאלוהי.
אלוהים הוא חלק מהאלוהי. אלוהים הוא הניצוץ המשותף לכל הקיים בכדור הזה. האלוהי הוא המוחלט האין סופי. האלוהים הוא הקיום כאן, שהכי קרוב לאלוהי.
7. בגלגול הבא יש לנשמה הזדמנות, לתקן\לנקות, את הלכלוכים מהגלגול הקודם. כך היא "תחסוך בשטיפה" הבאה. כלומר כאן נכנס נושא התיקון.
8. אני מבין שיש את נושא ההארה, אבל אני מתייחס לתיקון. נשמה שלמדה את הביטוי האלוהי שלה, תקנה את כל תחלואיה, ויצאה נקייה לגמרי מהשטיפה, חוזרת לאלוהי. מסיימת את הגלגולים.
9. הנשמה המקורית שלי והנשמה המקורית שלך, זהות לחלוטין, רק השם שהן קיבלו שונה. שתיהן נהר לבן, לאחת קראו צחי לשנייה למואל.

נראה לי שיצא בסדר

.
יום טוב.

 

[lightflake]

פשש.. ואת כל זה אתה כותב דרך האייפון?

בוקר טוב

 

[צחי שוחט]

האמת היא שניסיתי להתחיל בגלאקסי

ובסוף עברתי למחשב.

 

[lightflake]

אגב, דרך הטלפון אתה גם רואה את האייקונים?

אני ממש לא מבין בדברים האלו, יש לי את הטלפון הכי פשוט שיש (שקניתי בהודו חח..)

ועוד אגב, יש לך מושג לאן נעלם ידידך הקונגפואיסט בן טל-שחר ?

 

[צחי שוחט]

אני רואה רק עד השורה הראשונה של

הסמיילים. לא מצאתי את הדרך לרדת בדף שלהם.

לגבי בן טל-שחר, אני לא יודע היכן הוא. הוא נתן פה פריצה יפה ופוףףףף נעלם.

 

[lightflake]

הכוונה שלי הייתה אם אתה רואה אותם כסמלים

כלומר כציורים כמו שרואים במחשב, טוב נו, לפי התשובה שלך אני מבין שכן, לא יודע למה חשבתי שלא, היום המכשירים האלה מאוד משוכללים

 

[למואל א]

בסדר, אבל גם אם אכן יש

"גלגול נשמות" מה שאני טוען זה, שהדבר לא נוגע ללמואל ולצחי.
אם אתה אומר שבכלל הנשמה זהה זה עוד יותר מדגיש את מה שכתבתי

הרי גם כל החומר ביקום מורכב מאותם אטומים רק בהרכב שונה, אז מה זה אומר, שאני יכול לאכול מתכת?
הרי רק ההרכב שלה שונה מאוכל בריא..
פשוט זה לא רלוונטי שה"נשמה" שלי היתה פעם מישהו אחר, זה כמו שהגוף שלי פעם היה זרע, הוא נוצר לזמן מוגבל ואח"כ יהפוך לזבל אורגני, וכמו כן התודעה שלי בתור למואל, זה משהו שקיים זמנית ואח"כ זהו.
אה, זה שהמעשים של למואל ממשיכים להשפיע בעולם בין אם בצורה של קארמה למישהו שיוולד אי שם ובין אם בהשפעתו על אחרים, זה כמו אפקט הפרפר, או כמו שהסברתי על הצאצאים, נכון שהם קשורים אלי, אף אחד לא מכחיש שיש קשר בינך לבין הילדים שלך, אבל בתכלס' בסופו של דבר זה לא באמת מנציח אותך וגם אין שום הכרח שתהיו קשורים אחד לשני, יכול להיות שתשנאו אחד את השני ותהיו שונים לחלוטין חוץ מה DNA

כך שאני לא אומר שאין גלגול, אלא שזה משהו לא רלוונטי בשבילי.
במובן שמתכוונים לגלגולים זה: אם לא תיקנת עכשיו אז בגלגול הבא תתקן, או למה מישהו נולד נכה, או עני באפריקה, זה בגלל שבגלגול הקודם הוא... וכמו כן מישהו שנולד למקום טוב ומגיע להארה זה בגלל שבגלגול הקודם הוא...
אז זהו שלא: ב"גלגול הקודם" היה מישהו אחר, בדיוק כמו שאבא יעשה המון כסף וזה יעבור לילדים שלו, יש בכך צדק/תיקון? לא, וכן להיפך.
אם אני לא מתקן כל מיני הרגלים רעים אז אני סובל מהם ואולי גם אחרים, אבל אחרי שאמות מן העולם הזה, ויסתיים הלימבו (מצב ביניים) שאולי גם שם אחווה את ההשלכות של מעשי, אז אח"כ אגיע להתאחד עם האינסוף בין אם במצב של חוסר מודעות או בין אם מצב של מודעות מוחלטת.

אם אח"כ עקב מעשיו של למואל יוולד מישהו עם הרגלים שקשה לו לשנות אותם, כמו אם ללמואל יהיו ילדים שילמדו ממנו הרגלים כלשהם, זה כבר סיפור אחר לגמרי, מבין?

נניח שיש גלגול ושאחרי שלמואל מת סופית, נולד מישהו בשם ג'ון שקשור "רוחנית" איכשהו ללמואל, ג'ון נניח מצליח לתקן את ההרגלים שנולד איתם

אח"כ ג'ון מת, ואחרי זמן מה גם מתאחד עם האינסוף, וזה לא משנה אם אח"כ נולד עוד מישהו וזה ממשיך או שג'ון הצליח לא להשאיר שום חובות קארמאטיים לדורות הבאים, ג'ון זה מישהו אחר ולמואל זה מישהו אחר, כמו שאתה והילדים שלך זה משהו אחר לגמרי, גם אם נראה לך ש"הם דומים לי" וכל מיני, בסדר יש עוד הרבה אנשים דומים לך, ואולי יש עוד אנשים שיהנו מהירושה שלך.. ואולי יש מישהו זהה לך לחלוטין שגם קוראים לו צחי, אבל הוא לא אתה

לכן זה לא שאני מנסה להגיע לתיקון ועוד כמה גלגולים אגיע לתיקון, כי איך שלא תסתכל על זה, מי ש"יגיע לתיקון/הארה" זה מישהו אחר לגמרי, אני רק יכול לנסות עכשיו לא להיצמד לאשלייה כדי כמה שפחות לסבול, ולא לפחד מהמוות והמעבר לאינסוף אלא להיפך.


דוגמא מצוינת זה עם איכות הסביבה, אנחנו והדורות הקודמים הרסנו את הסביבה - קארמה שלילית עכשיו מתחילים לשלם על זה ואולי עוד עשרים שנה התשלום יהיה אדיר, או שימציאו שיטה שתתקן את כל הבעיות הסביבתיות בקלות, אז מה?
אלו שהרסו אם לא יהיו בחיים, זה לא אכפת להם והם לא ישלמו את המחיר

ויש פילוסוף כלשהו שפעם שאלו אותו לגבי הקבורה שלו, הוא אמר שהוא רוצה שיזרקו את הגופה שלו בשדה מעבר לשערי העיר, שאלו אותו, אתה לא מפחד שהחיות יאכלו את הגוף שלך?
אז תנו לי חרב!
אבל מה תעשה עם החרב הרי תהיה מת?
יופי, אז אני לא אהיה שם, לא אכפת לי שהחיות יאכלו את הגוף, בכל מקרה הוא יחזור לטבע כך או אחרת

 

[למואל א]

מכירים את הסיפור על הפרצוף של האמת?

שמישהו נשלח מאיזה כפר נידח לחפש את האמת ולחזור להביא את הבשורה לאנשים.
אז הוא כמה שנים מסתובב עם הכסף שאספו בשבילו ומחפש, עד שבשארית כוחותיו הוא מגיע להר הגבוה ששם נמצאת האמת, והוא פוגש איזה זקנה אפופת עשן בלי שיניים.
הוא בודק לפי המפה וכל הסימנים שאמורים להעיד שאכן זו האמת, והוא גם שואל אותה כמובן והיא אומרת לו: כן, אני האמת שחיפשת, אז הוא מתעצב ושואל מה אני אומר להם עכשיו? כולם יכנסו לדיכאון, אז גברת אמת מנחמת אותו, מוציאה תמונה של צעירה מתוקה ובריאה, ואומרת לו: תגיד להם שזאת האמת, כי הם לא יוכלו להתמודד עם האמת...

ראמש בלסקר אמר: אין אמת, מה שכולם מחפשים זה שקט נפשי, את האמת אנחנו בתור בני אדם לא מסוגלים בכלל לתפוס, מה שאנחנו כן מסוגלים לתפוס וגם זה לא עד הסוף-את היחס בינינו לבין ה"אחר" ז"א המציאות, וראמש בלסקר (והאדוויטה בכלל) מלמד לקבל את הדברים כפי שהם, כי הכל זה חלק מאותה מודעות וזה הסיכוי שלך להיות כבר בתוך האושר והשלווה, לא להיאבק.
אבל גם זה, מי יזכה להבין את הדברים האלו, קבוע מראש ובכל מקרה אם לא הגעת לזה, אז תבין את זה בשעת המוות, וזה מוגדר כחלק מהמשחק של המוחלט עם עצמו, שהוא חולם שהוא בנאדם מיואש, או סתם חיה או בנאדם מאושר וכל פעם מת וחוזר לעצמו
זה משל כמובן, אז אין מה להתווכח על פרטים קטנים, התכלית היא מה שהיא, ואתה זה מה שאתה כחלק מהכלית הזאת

 

[ינוקא1]

אהבתי !