כשרק עברתי לגור בארה"ב
בדיוק יצא "ענה לי". קשה לתאר את ההרגשה של לשמוע משפט כמו "אני לא מכאן, אבל לא ממש זר" כשגרים במקום שהוא לא הבית, אבל כבר כן מרגישים קצת שייכים אליו. לקח לי בערך שנתיים להיות מסוגלת לשמוע את המשפט הזה בלי לבכות. וזה עוד אחרי שיר כמו הופעת מילואים, שגם אחרי שנתיים עדיין מעלה לחלוחית - כנראה שכשגרים רחוק מבינים עד כמה אהוד הצליח בשיר אחד, לא ארוך במיוחד, לרכז את המיץ של הישראליות - נרות נשמה וחביתה מקושקשת, זוהר ארגוב וחיילים מתים. חות מזה אני מאד אוהבת להקשיב ל האגס 1 ולפרנציסקו גויא, ולרקוד עם פלורנטין וג'מלי פורוש ועבודה שחורה ועגל הזהב.