הפרק האחרון בספר שאני כותבת כבר שנים
זה מהווה מכשול כי הפרק האחרון אמור להכתב אחרי שאחווה ריפוי מלא ממחלה אוטואימונית, כולל הוכחה ב-mri, ואחרי שאחווה התעוררות רוחנית. לא לפני
 
אני צוחקת כי זה האגו שמחכה לסיום הדרמטי הזה והוא יכול להמשיך לחכות גם שנים כי זה לא תלוי בו. שום דבר לא תלוי הו כי הוא דימיוני..
 
אם הייתי מוציאה את הספר לאור באמזון לא היתה בעיה כי אפשר לעדכן אותו באופן עצמאי מתי שמתחשק, אבל האגו מתעקש על היי האוס, בית ההוצאה לאור של לואיז היי. הם בד"כ מאשרים גג ספר אחד בשנה, מתוך מיליוני כתבי יד שהם מקבלים...
אני גם חושבת על הפיכת הספר לתסריט, יש לי ממש סיפור טוב ביד לדעתי, כמי שהיתה תולעת ספרים ועורכת בעברה, אבל זה בדכ קורה הפוך, מספר או בלוג לסרט ולא להפך..
"אני" תמיד מתעקשת לעשות הכל הפוך...
 
הייתי אומרת שזה מכשול למדיטציה, שאצלי מאוד אקטיבית לאחרונה כי המחשבה הזו על הספר נודניקית במיוחד, היא מחכה לקלוז'ר, לסגירת מעגל חשמלי במוח. האפשרויות היחידות הן או שאתעלם מזה או שאתייחס, גם ככה משהו יקרה ולי אין שום שליטה.
לפחות אין לי יותר משקעים רגשיים כואבים, הם טופלו ונוקו עד תום