מה המקור של "אני צנצנת"?

[Subi777]

מה המקור של "אני צנצנת"?

הרבה ישראלים (כולל אני) אומרים לעיתים קרובות "אני צנצנת אם X Y Z"
מאיפה זה הגיע ואיך קרה שזה כל כך שגור בשפה היומיומית שלנו? ולמה דווקא צנצנת?

אגב, נראה לי שצנצנת זו המילה הכי מוזרה שקיימת בשפה העברית... יש לה מקורות קדומים?

 

[אמירמל]

צנצנת מופיעה בתנ"ך

שמות ט"ז ל"ג

 

[שולה הפנינים]

הביטוי לא נזכר כנראה במילוני הסלנג. מן הסתם צמח בלשון

הדיבור כאן בימינו ובארצנו, ויפה שכך.
לגבי המקור המקראי - הופיע בספר שמות כפי שכתב קודמי. משמעותו במקרא, ככל הנראה - בקבוק או כד. השרש לא ברור.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם." (שמות ט"ז, ל"ג).
מדרש למילה צנצנת אין ביכולתי לבצע. אבל אני חושב על גזירת שם פעל ממנה - "צנצנ". "צנצן את הרוטב" , "נצנצן את האורז" וכיו"ב

 

[nevuer]

לי זה ישר מזכיר את הפרק ב"בלי סודות"

שבו הם הופכים אחד אחד לצנצנות.

 

[אבל השם שרציתי תפו]

לענ"ד

צנצנת קרובה לצנינים (קוצים?) וצינה (סירה?) כפי שסל קרוב לסילון (צמח קוצני) וסיר (כלי בישול) קרוב לסיר (מין קוץ) וסירה (כלי שיט?)

ייתכן שהצנצנת היתה קלועה או בשל נפחה נקראה כך.

 

[שולה הפנינים]

אבן שושן אומר שאולי משרש "צנא" ונדמה לי

ששרש זה משמש כבסיס לשמו של כלי אחסון בערבית
אברר

 

[אבל השם שרציתי תפו]

צנא- סל בלשון ארמית עפ"י אב"ש.

זה לא סותר את שאמרתי, ייתכן שלפנינו יסוד דו עיצורי שעיצורו השני הוכפל (צ.נ > צנ"נ) או שכל היסוד הוכפל (צ.נ > צנצ"נ).
ניתן לראות דוגמאות נוספות בשורשים: גל"ל- גלג"ל, חר"ר- חרח"ר (אם כי במשמעות קרובה ולא מדוייקת), צל"ל- צלצ"ל...

 

[שולה הפנינים]

חן חן

 

[מוגג]

אולי גרסה עברית

של "אני קוגלאגר".
צנצנת היא מילה מספיק משונה ומספיק שגורה כדי לשמש ככלי ביטוי.
במשפחתי זכור אירוע מצער ומבדח עת אחותי הצעירה (היא מבוגרת ממני אך הצעירה מבין האחיות) השתתפה בחידון טלוויזיוני שבו נתבקשה קבוצתה להתאים שמות ישובים לצמחים שהונחו לפניה.
אחד המשתתפים הרים פרח ואמר "הנה דליה" ואחותי בתגובה: "אם זו דליה, אני צנצנת!"
שנים רבות אחר כך עוד ליווה אותה הכינוי (כמובן, הפרח אכן היה דליה, כשם קיבוצו של דודו זכאי)...