המניע../images/Emo13.gif
אני חושב שהמניע הוא קודם כל תחומי עיניין לא אכנס לפורום שלא מעניין אותי. עצם הקריאה בפורום שמעניין אותי מזינה אותי, (הפרייה רעיונית) וזה גורם לי לרצות לענות ולומר גם את מה שיש לי לומר בנושא, במיוחד אם הנושא נוגע לי באופן אישי. אז אחרי שנכנסנו לפורום והתרשמנו, ואנו רוצים לומר את דברינו בנושא, אנחנו נכנסים שוב כדי לראות מה היו התוצאות ? איך ,כמה ולמה הגיבו לדברינו? ומה אמרו?, אהבו את מה שכתבנו? , התייחסו בכלל?, כמה אנשים התייחסו לעומת כותבים אחרים?, ועוד ועוד... אני באופן אישי חושב שהמניע העקרי שלנו להכנס שוב לפורום אחרי שכתבנו בו , הוא התגובות של החברים . הרי אם נכתוב ולא נקבל פידבק , לא נדע למקם את עצמינו ביחס אל... וזה אבסורד משום שאם אנו מודדים כל הזמן אותנו לעומת האחר , תמיד ניפול בפח הזה שיום אחד לא ממש התייחסו למה שכתבנו, או שהגיבו ממש ההפך מכוונת המשורר.. אני למדתי שכאשר אני כותב ואחר כך מחפש כמה הגיבו , מה אמרו , ולמה.. אני מאבד כיוון . למדתי שכאשר אני כותב זה לא בשביל מה שיגידו עליי, המצב רוח שלי לא תלוי בתגובות החברים הנוספים. אני כותב מתוך רצון להעביר מסר, ומי שכן קורא היה אמור כנראה לקבל את המסר , מי שלא לא, וזה ממש בסדר. בהמון אהבה איל באש נ.ב בפורום הזה יש נטייה לרוב החברים להגיב להודעות של אחרים וזה נפלא,(חוץ מפתיחת דיון חדש כמובן, או שאלות ) משום שאז ההודעות יכולות להשמר יותר זמן, לפני שנפתח דף חדש, וזה גם מראה על בגרות נפשית מסוימת. זה עדיף מאשר כל חבר בפורום היה במקום להגיב פותח הודעה חדשה, ואז אורך חיי דף הפורום היה קצר מאוד. אני מכיר פורומים אחרים כאלו, וזה ממש נורא, מלחמות אגו בין החברים מי צודק יותר ועוד.. המשיכו כך חברים יקרים זו הדרך.