מה הלאה?
לפני שנה נכנסתי לדיכאון. איימתי בהתאבדות וכתוצאה מכך הוצב לי תנאי להתאשפז בכח או לקבל עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית ע"י טיפול בפגישות. הסכמתי לקבל עזרה, מתוקף התנאי. אך לאחר חודשיים הפסקתי מכיוון ש: 1) פחדתי להתמכר לתרופות - ולכן הפסקתי טיפול תרופתי. 2) בטיפול הועלו כל מני פצעים ישנים, שע"י כך שהעליתי אותם שמתי לב שאני משתנה, אבל לא לצורה שרציתי. וחשתי כי אין טעם להעלות אותם מכיוון שאין יכולת לשנות את הנעשה. ובכך ראיתי רק נזק מתועלת. כמו כן חשתי כי האדם שאיתו ערכתי את המפגשים היה צבוע ולא חשתי ביטחון איתו. מאז עברתי דברים, עבדתי קצת, נסעתי קצת. היתה לי עוד תוכנית אחת, אשר התבטלה לאחרונה. וכעט, אני שוב מוצאת את עצמי בבית, לבד, מתבוססת בכאב שלי, מבלי רצון לעשות כלום, לא ללמוד, לא לעבוד, שום דבר. ולא ללכת לטיפול פסיכולוגי אני שוב מוצאת את עצמי חושבת על המוות. ואין לי אומץ לזה רק בגלל שאני מפחדת שמהניסיונות שלי אני אצא נכה . כמו כן אני נמצאת במערכת יחסים (לא מינית) עם מישהו שעושה לי רע - ואף מרגישה אובססיסית לגבי זה. אני כל הזמן מנסה לצאת ממערכת יחסים הזאת ונכשלת, בגלל רצונו העז של הצד השני לקיים את המערכת יחסים ו"להיות ידיד טוב שלי", ובגלל רצוני העז שיהיה כזה, אף כי אני יודעת שהדבר בלתי אפשרי בנסיבות הקיימות. היום שוב ניסיתי "לצנן" את היחסים בינינו - אך אני לא בטוחה שאעמוד בדיברתי. יש רגעים שבהם אני רוצה לצאת מהמצב הזה (מהמחשבות להתאבד ומכל התסבוכת), אבל אין לי מושג איך. וכאן אני מבקשת יעוץ.
לפני שנה נכנסתי לדיכאון. איימתי בהתאבדות וכתוצאה מכך הוצב לי תנאי להתאשפז בכח או לקבל עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית ע"י טיפול בפגישות. הסכמתי לקבל עזרה, מתוקף התנאי. אך לאחר חודשיים הפסקתי מכיוון ש: 1) פחדתי להתמכר לתרופות - ולכן הפסקתי טיפול תרופתי. 2) בטיפול הועלו כל מני פצעים ישנים, שע"י כך שהעליתי אותם שמתי לב שאני משתנה, אבל לא לצורה שרציתי. וחשתי כי אין טעם להעלות אותם מכיוון שאין יכולת לשנות את הנעשה. ובכך ראיתי רק נזק מתועלת. כמו כן חשתי כי האדם שאיתו ערכתי את המפגשים היה צבוע ולא חשתי ביטחון איתו. מאז עברתי דברים, עבדתי קצת, נסעתי קצת. היתה לי עוד תוכנית אחת, אשר התבטלה לאחרונה. וכעט, אני שוב מוצאת את עצמי בבית, לבד, מתבוססת בכאב שלי, מבלי רצון לעשות כלום, לא ללמוד, לא לעבוד, שום דבר. ולא ללכת לטיפול פסיכולוגי אני שוב מוצאת את עצמי חושבת על המוות. ואין לי אומץ לזה רק בגלל שאני מפחדת שמהניסיונות שלי אני אצא נכה . כמו כן אני נמצאת במערכת יחסים (לא מינית) עם מישהו שעושה לי רע - ואף מרגישה אובססיסית לגבי זה. אני כל הזמן מנסה לצאת ממערכת יחסים הזאת ונכשלת, בגלל רצונו העז של הצד השני לקיים את המערכת יחסים ו"להיות ידיד טוב שלי", ובגלל רצוני העז שיהיה כזה, אף כי אני יודעת שהדבר בלתי אפשרי בנסיבות הקיימות. היום שוב ניסיתי "לצנן" את היחסים בינינו - אך אני לא בטוחה שאעמוד בדיברתי. יש רגעים שבהם אני רוצה לצאת מהמצב הזה (מהמחשבות להתאבד ומכל התסבוכת), אבל אין לי מושג איך. וכאן אני מבקשת יעוץ.
