מה הלאה?

[MריאJה]

מה הלאה?

שלום לכולם! אני בת 19 סיימתי שרות ואני מרגישה שאני נמצאת בפרשת דרכים מאוד מסובכת (שלא לדבר על משמעותית), יש לי כ"כ ה-ר-ב-ה דברים שהייתי רוצה לעשות בחיים שלי אבל קשה לי קצת להשים את הכל על הנייר. אני הבכורה בבית וזה מרגיש עוד יותר מוזר כי הכל אני עוברת ראשונה ואני רוצה לדעת שאני ממצה את הזמן והתקופה כמו שצריך. בנוסף יש לי עוד 2 אחים שקרובים אליי בגיל ועוד אח שקטן ממני ב-11 שנה ואני מרגישה שההורים שלי מפנים אליו (היות ויש לו בעיות לימודיות) את רוב המשאבים ופחות עוזרים לי בהמשך תכנון החיים שלי, יוצא לי הרבה בזמן האחרון לחשוב איך החיים של המשפחה היו נראים בלעדיו או אם הוא היה קצת יותר בוגר... אני מרגישה ממש זוועה בחודש האחרון בעיקר עם המון ספקות ותהיות.. מה אתם חושבים ומה אפשר לעשות בקשר לזה..? תודה רבה!

 

[isaacm]

שלום גם לך

כל כך הרבה דברים אמרת בשני משפטים. ברשותך, אני בוחר אחד מכל הדברים שרשמת, ועל זה אשאל. תוכלי לבחור לא להתייחס אם לא מתאים לך, לא אעלב

. על פניו נראה שאת מתארת מצב של מה שאנחנו מכנים "הצפה". סיימת שירות, יש לך הרבה דברים שאת רוצה לעשות בחייך, ואת רוצה למצות את הזמן והתקופה כמו שצריך. בנושא זה הייתי מבקש ממך לנסות לרשום מה זה בשבילך "כמו שצריך". איך צריך? הסיבה לשאלה והתועלת שתבוא לך מהתשובה היא שיהיה לך יותר ברור כשאת בוחרת מהם השיקולים שלך באותה בחירה. אשמח לקרא את שתבחרי לשתף איציק

 

[bridges]

ואני אתייחס לחלק השני../images/Emo13.gif

ובקשר לזה אני רוצה להוכיר אותך על האותנטיות. זה דורש המון אומץ לשתף על הקנאה שיש לך כלפי אחיך הקטן. יש אנשים שלא מודים בזה כלפי עצמם והרבה יותר אנשים שלעולם לא יספרו את זה. זה טבעי מאוד שיש קנאה כלפי אחים, אבל נראה כאן שהרגש הזה עוצר אותך. יש לי תחושה שאת עושה שימוש ברגש הזה על מנת לברוח מאחריות, מהאחריות שלך לעשות את הבחירות שלך בחיים. זה פשוט מאוד: כאשר אנחנו מאשימים גורמים אחרים (ההורים במקרה שלך) אנחנו חומקים מלקיחת אחריות. על מנת לעשות את מה שאיציק הציע לך (או אפילו מה שאת אומרת בעצמך, "לשים על הנייר"), נדרשת אחריות. האם את מוכנה לוותר על ההאשמה ולקחת אחריות? בהצלחה, רונן

 

[תלתלית3]

האם ניסית לנהל שיחה עם הורייך בנושא ?

האם הורייך קבלו עזרה לגבי אחיך ? האם אחיך מקבל עזרה ? אין כמו שצריך, יש כמו שאני רוצה והשאלה מה את רוצה ? איפה תרגישי הכי טוב בעשייה שלך ? היכן תתחבר הכי טוב לערכייך ? רשמי לך רשימה מה את רוצה לעשות בחיים ודרגי אותה ע"פ סדר עדיפות ונסי לצמצם אותה אח"כ לדברים הכי חשובים לך. אח"כ חשבי מה עליך לעשות כדי לקדם את הנושא החשוב לך ? למה את זקוקה ? מה חסר לך ? האם יש לך משאבים כלכליים ? זו התחלה ובהצלחה <

 

[efrat dor on]

היי!!

דבר ראשון - אני מאוד מעריכה אותך על היכולת לשתף. כל הכבוד לך על כך!! שנית - בידקי מהי " תחושבת מיצוי " עבורך ומה יכול להוביל אותך לשם. הייתי ממליצה כן להעלות את הדברים על הכתב - זה עושה המון סדר . ודבר אחרון - "תזמיני " את הורייך לפגישה ובקשי מהם כי בזמן הפגישה תשומת הלב תהיה מופנית אך ורק אלייך. בפגישה תעלי את מחשבותייך והתלבטותך. הרבה הצלחה!! אפרת

 

[shuval3]

היי מריאנה

אני בטוח שיש רבים, מנוסים וחכמים ממני פה, אבל בכל זאת חשבתי שאולי גם אני יכול לעזור ולכן אני כותב. לגבי הנושא הראשון שכתבת: ראשית חשוב שתביני שאת בת 19, את עדיין מאוד צעירה וכל החיים לפנייך. את לא הראשונה שחשה ככה ואת גם לא תהיי האחרונה שחשה ככה. זהו גיל שבו צריך לקבל החלטות לגבי עיצוב המשך החיים שלנו. זה לא שאי אפשר לשנות בהמשך, פשוט אחרי זה יותר קשה. שי אגסי, אחד מהמנהלים הצעירים הבולטים בשוק אומר, שמה שהופך אותו למיוחד הוא העובדה שהוא יכול לקחת בעיה גדולה ולפרק אותה לבעיות קטנות - להן הרבה יותר קל לקבל פתרון מוכוון. לכן, עצתי אלייך תפרקי את הבעיה הגדולה לבעיות קטנות למשל: 1. אם הצומת מסובכת למה היא מסובכת ולמה היא לא גוררת סקרנות 2. אילו דברים את צריכה לעשות. 3. למה זה רע שאת רוצה לעשות הרבה דברים. 4. האם אותם הרבה דברים מתנגשים/נוגדים אחד את השני. 5. כיצד זה שאת "חלוצה" בבית משפיע האם זה רע בהכרח?... וכן הלאה וכן הלאה. זוהי עצתי, תפרקי בעיה אחת גדולה לבעיות קטנות יותר...להן תוכלי למצוא פתרון בקלות.. לגבי הנושא השני שכתבת: הרשי לי להזמין אותך להשתתף בחוויה שעברתי בחיי. ידידה טובה שלי, יפה וחיכנית, הגיעה יום אחד עם פנים נפולות לבית שלי. שאלתי אותה מה קרה, והיא אמרה לי שהיא קיבלה בבחינה 87 ואבא שלה שאל אותה למה רק 87? . היא אמרה לי שהיא מרגישה שהיא אכזבה את אבא שלה, וככה היא תמיד הרגישה. שאלתי אותה האם היא שאלה את אבא שלה פעם האם הוא מאוכזב ממנה? והיא אמרה שלא. הפצרתי בה ללכת ולשאול אותו את השאלה הזאת- "אבא קיבלתי 87 במבחן עברתי 95% מהכיתה שלי למה אתה מאוכזב". והיא שאלה..תשובתו הייתה "תקשיבי אני כל כך מאמין ביכולות שלך, שאני חושב שאת שווה הרבה יותר. ממש לא אכזבת אותי, אני פשוט יודע מה את שווה ואת שווה יותר מזה. החיים שלה השתנו - במקום לחשוב שהיא מקור לאכזבה, פתאום היא הבינה עד כמה אבא שלה מעריך אותה. למה אני מספר לך את כל זה????? את צריכה להבין, שזה שנותנים יותר יחס לאח שלך, לא אומר שההורים שלך אוהבים אותך פחות, או שאכפת להם ממך פחות. יכול מאוד להיות שהם יודעים שאת תהיי בסדר, שאת כבר מוצלחת כמו שאת, ולכן הם יכולים להפנות את המשאבים לעזור למי שיותר צריך את עזרתם. אולי גם אבא שלך וגם אמא שלך, חושבים שלא משנה מה - את כבר תסתדרי...וזו, זו, תחושה נהדרת.... אם את בכל זאת רוצה יותר יחס מההורים...תדברי איתם תגידי להם שאת רוצה קצת יותר סיוע מהם....אני בטוח שתקבלי תשובה שתפתיע אותך.

 

[MריאJה]

היי כולם המון תודה!!

איציק, רונן, תלתלית, אפרת ושובל

לקחתי כמה ימים באמת לחשוב על הכל ולעשות סדר בראש ובעיקר לכתוב לכתוב ולכתוב לעצמי לדברים כמו שכולכם יעצתם לי בטובכם!!-זה באמת מאוד עזר ועוזר!! , בנוסף דיברתי עם אבא שלי ממש שיחה רצינית והוא מאוד הבין אותי ובימים האחרונים הוא התעניין יותר ושאל שוב מה אני מתכננת לעשות ומה אני רוצה לעשות וזה באמת הקלה...

בקשר לאמא שלי זה קצת יותר מסובך, כי אני נראה לי שהיא רוצה כבר שאני אהיה עצמאית יותר. (נשמע טוב? אז זהו שלא!) היא שכנעה את אבא שלי לתת לי לעבור לדירה קטנה (אבל אני אוכל כמובן לבוא לבית מתי שבא לי) ולתת את החדר שלי עכשיו לאחי הקטן...כאילו מה?!? לא הסכמתי לשמוע עוד חצי מילה על זה וסרבתי, הצעד הבא גם יהיה חוסר תמיכה כלכלית ולזה אני ממש אבל ממש ממש לא בנויה. מעבר לזה שמתי לב שהכל כ"כ מתנהל לפי המצב רוח...שום דבר לא אחיד, ברגע שמשהו לא נראה לה היא חוזרת לכל הקטעים המעצבנים האלה שהיא עושה... שוב תודה רבה ושבת שלום!!