מה הכי קשה לכם בשיעורים?
- פותח הנושא בן טל-שחר
- פורסם בתאריך
deep ocean
New member
לי אישית בשיעור האחרון
היה קושי במשהו שממש הפתיע אותי. זאת אומרת, לא שיערתי שדווקא בזה יהיה לי קושי! הרגשתי מאד מותשת אחרי העבודה הזאת שצריך לגעת בכתפיים של בן הזוג. בפעמים הקודמות שהתנסיתי בתרגיל הזה לא הותשתי או חשתי קושי. אני אעלה פה השערה, אך אני לא יודעת אם זה בגלל זה! בתרגיל הפעם החלטתי להתמקד בעינים של בן זוג ולנסות לקלוט מתי הוא הולך לשלוח יד. אכן הצלחתי לזהות מתי היד הולכת להישלח אך לא הצלחתי לזהות לאיזה כיוון היד הולכת להישלח. כתוצאה מכך-שיפרתי את יכולת תחזית התקיפה של היריב, אך "ספגתי" מלא ידיים על הכתפיים שלי. בהתחלה לא היתה לי בעיה עם זה. אך באיזשהו שלב ניסיתי גם לצפות מתי תבוא היד וגם לצפות לאן תלך היד-ונראה לי שזה מאד התיש אותי! בקיצור, בסוף התרגיל הייתי ממש באפיסת כוחות זה לקח ממני המון אנרגיות למדתי מזה שבפעם הבאה להמשיך להתמקד במה שרציתי, ולא להתרגש אם הבן זוג מצליח כל הזמן לשלוח את היד ולגעת בי. העיקר ההישג האישי שלי, בקיצור להנמיך סטנדרטים, ולהישאר בפוקוס על המטרה הראשונית החשובה שרציתי להשיג. ואכן למדתי גם משהו מדהים שאני מתחילה לזהות מתי תבוא התקיפה, ואני רוצה להמשיך לעבוד על כך.
היה קושי במשהו שממש הפתיע אותי. זאת אומרת, לא שיערתי שדווקא בזה יהיה לי קושי! הרגשתי מאד מותשת אחרי העבודה הזאת שצריך לגעת בכתפיים של בן הזוג. בפעמים הקודמות שהתנסיתי בתרגיל הזה לא הותשתי או חשתי קושי. אני אעלה פה השערה, אך אני לא יודעת אם זה בגלל זה! בתרגיל הפעם החלטתי להתמקד בעינים של בן זוג ולנסות לקלוט מתי הוא הולך לשלוח יד. אכן הצלחתי לזהות מתי היד הולכת להישלח אך לא הצלחתי לזהות לאיזה כיוון היד הולכת להישלח. כתוצאה מכך-שיפרתי את יכולת תחזית התקיפה של היריב, אך "ספגתי" מלא ידיים על הכתפיים שלי. בהתחלה לא היתה לי בעיה עם זה. אך באיזשהו שלב ניסיתי גם לצפות מתי תבוא היד וגם לצפות לאן תלך היד-ונראה לי שזה מאד התיש אותי! בקיצור, בסוף התרגיל הייתי ממש באפיסת כוחות זה לקח ממני המון אנרגיות למדתי מזה שבפעם הבאה להמשיך להתמקד במה שרציתי, ולא להתרגש אם הבן זוג מצליח כל הזמן לשלוח את היד ולגעת בי. העיקר ההישג האישי שלי, בקיצור להנמיך סטנדרטים, ולהישאר בפוקוס על המטרה הראשונית החשובה שרציתי להשיג. ואכן למדתי גם משהו מדהים שאני מתחילה לזהות מתי תבוא התקיפה, ואני רוצה להמשיך לעבוד על כך.
הכי קשה...
אני מרגיש שלהתייחס אל משהו מסויים כאל "הכי קשה לי בשיעורים" זה לא ממש נכון לי, משום שאין לי חוויה של קושי בשיעורים במובן של "לא נהניתי (או נהניתי פחות) כי משהו היה לי קשה." נכון שיש דברים שבהם אני חווה קושי בעשייה / עייפות לאחר העשייה, אבל הקושי הזה נתפס בעיני כחלק מהעניין, ולכן הוא לא מפריע. אני מתייחס אליו כדי לנסות ללמוד מדוע משהו קשה, וכך אולי לשפר את הלמידה. נושא כזה, שדורש, בעיני, יותר התמודדות הוא נושא החזרות. אחת הדרכים להטמעתה של תנועה על מימדיה השונים (ביצוע התנועה, חישול, גמישות וכו´) היא דרך החזרה. אנחנו לומדים טכניקה, ומבצעים אותה שוב ושוב במטרה ללמוד אותה עוד ועוד, להפנים אותה, להפוך אותה לחלק מאתנו, לשפר אותה וכו´. אני מוצא שבחזרות (בין אם על טכניקה, בין אם על פורמה וכו´) יש קושי משום שחזרות בדרך כלל נתפסות אצלנו כמובילות לשעמום. הכי קל זה לסטות מהחזרות ולעבור מהר לוריאציה כלשהי עליהן (למשל, לגמור מהר עם הטכניקות "המעצבנות" האלה, ולעבור לקרב, ל"אקשן"). הרי אם נחשוב על זה לרגע, כמה זמן אנחנו באמת מוכנים לתת לעצמנו כדי ללמוד טכניקה מסויימת? כמה חזרות על אותה תנועה אנחנו באמת מוכנים לעשות? אני זוכר שכאשר למדתי ג´ודו, היינו לומדים טכניקה מסויימת של הטלה, ומתחילים לעבוד בזוגות על הטכניקה. הייתי עומד מול הפרטנר שלי ועושה את הרצף הבא: מגיע לאחיזה (אחד אוחז בבגד של השני), מסובב את הגוף אל עבר הפרטנר על מנת להצמיד אותו אלי, מכופף ברכיים ובו-זמנית מושך את הפרטנר אלי (כאילו מעמיס אותו על האגן שלי), מתרומם וכך מרים את הפרטנר שלי לקראת ההטלה. היינו עומדים אחד מול השני, וכל אחד מאתנו היה חוזר על הרצף הנ"ל עשרות פעמים (למשל, חזרות של 10. אני מבצע את הרצף 10 פעמים ואח"כ הפרטנר שלי וחוזר חלילה). אללה איסטור. בא לך למות משעמום. בא לך לצעוק "די כבר". כמה פעמים אתה יכול לעשות אותה תנועה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב...? ואז, יום אחד, כשאתה בקרב, אתה פתאום נכנס להטלה, והפרטנר שלך עף מעליך כאילו איזה מנוף הרים אותו וזרק אותו לכל הרוחות. התנועה הזו פשוט יוצאת ממך נכון, בין השאר משום שעבדת עליה מאות פעמים. אז לפעמים כשזה מתחיל לשעמם אותי בשיעורים, אני מזכיר לעצמי שמספר החזרות שאנו עושים על תנועה ו/או טכניקה מסויימת הוא פשוט פצפון לעומת מספר החזרות שהייתי עושה אם הייתי לומד בתנאי מנזר למשל. מה זה שתיים שלוש חזרות (או עשר או עשרים). במנזר הייתי עומד יום שלם ושעות עושה שוב ושוב תנועה אחת קטנה עד שהיתה יוצאת לי הנשמה. אז המחשבה הזו מחזירה אותי למציאות, ובמקום להתעצבן ממספר החזרות אני שואל את עצמי מה אני יכול לעשות כדי להתאמן על עוד ועוד חזרות (למשל בבית). פיני (מומחה בחזרה על מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים......)
אני מרגיש שלהתייחס אל משהו מסויים כאל "הכי קשה לי בשיעורים" זה לא ממש נכון לי, משום שאין לי חוויה של קושי בשיעורים במובן של "לא נהניתי (או נהניתי פחות) כי משהו היה לי קשה." נכון שיש דברים שבהם אני חווה קושי בעשייה / עייפות לאחר העשייה, אבל הקושי הזה נתפס בעיני כחלק מהעניין, ולכן הוא לא מפריע. אני מתייחס אליו כדי לנסות ללמוד מדוע משהו קשה, וכך אולי לשפר את הלמידה. נושא כזה, שדורש, בעיני, יותר התמודדות הוא נושא החזרות. אחת הדרכים להטמעתה של תנועה על מימדיה השונים (ביצוע התנועה, חישול, גמישות וכו´) היא דרך החזרה. אנחנו לומדים טכניקה, ומבצעים אותה שוב ושוב במטרה ללמוד אותה עוד ועוד, להפנים אותה, להפוך אותה לחלק מאתנו, לשפר אותה וכו´. אני מוצא שבחזרות (בין אם על טכניקה, בין אם על פורמה וכו´) יש קושי משום שחזרות בדרך כלל נתפסות אצלנו כמובילות לשעמום. הכי קל זה לסטות מהחזרות ולעבור מהר לוריאציה כלשהי עליהן (למשל, לגמור מהר עם הטכניקות "המעצבנות" האלה, ולעבור לקרב, ל"אקשן"). הרי אם נחשוב על זה לרגע, כמה זמן אנחנו באמת מוכנים לתת לעצמנו כדי ללמוד טכניקה מסויימת? כמה חזרות על אותה תנועה אנחנו באמת מוכנים לעשות? אני זוכר שכאשר למדתי ג´ודו, היינו לומדים טכניקה מסויימת של הטלה, ומתחילים לעבוד בזוגות על הטכניקה. הייתי עומד מול הפרטנר שלי ועושה את הרצף הבא: מגיע לאחיזה (אחד אוחז בבגד של השני), מסובב את הגוף אל עבר הפרטנר על מנת להצמיד אותו אלי, מכופף ברכיים ובו-זמנית מושך את הפרטנר אלי (כאילו מעמיס אותו על האגן שלי), מתרומם וכך מרים את הפרטנר שלי לקראת ההטלה. היינו עומדים אחד מול השני, וכל אחד מאתנו היה חוזר על הרצף הנ"ל עשרות פעמים (למשל, חזרות של 10. אני מבצע את הרצף 10 פעמים ואח"כ הפרטנר שלי וחוזר חלילה). אללה איסטור. בא לך למות משעמום. בא לך לצעוק "די כבר". כמה פעמים אתה יכול לעשות אותה תנועה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב...? ואז, יום אחד, כשאתה בקרב, אתה פתאום נכנס להטלה, והפרטנר שלך עף מעליך כאילו איזה מנוף הרים אותו וזרק אותו לכל הרוחות. התנועה הזו פשוט יוצאת ממך נכון, בין השאר משום שעבדת עליה מאות פעמים. אז לפעמים כשזה מתחיל לשעמם אותי בשיעורים, אני מזכיר לעצמי שמספר החזרות שאנו עושים על תנועה ו/או טכניקה מסויימת הוא פשוט פצפון לעומת מספר החזרות שהייתי עושה אם הייתי לומד בתנאי מנזר למשל. מה זה שתיים שלוש חזרות (או עשר או עשרים). במנזר הייתי עומד יום שלם ושעות עושה שוב ושוב תנועה אחת קטנה עד שהיתה יוצאת לי הנשמה. אז המחשבה הזו מחזירה אותי למציאות, ובמקום להתעצבן ממספר החזרות אני שואל את עצמי מה אני יכול לעשות כדי להתאמן על עוד ועוד חזרות (למשל בבית). פיני (מומחה בחזרה על מילים מילים מילים מילים מילים מילים מילים......)
ועכשיו ברצינות
להשתין או לא להשתין. זאת השאלה... כשאני ממש צריך... אבל מצד שני אני אפסיד 2 דקות מהחימום. זהו קונפליקט פנימי עמוק. מאוד מורכב, ואני מאמין שיום אחד אני אגיע להחלטה בסוגיה המורכבת הנ"ל. כי צריך להבין כי 2 דקות חימום זה דבר קריטי, אבל מצד שני כל השיעור יהיה קשה, וככל שהזמן עובר המצב לא משתפר, כי שותים עוד מים. יאללה שלך, בן, אתה לא יכול לתת לתלמידים שלך זמן להשתין. כל הזמן יש עוד ועוד עבודה. איזה מורה קשוח אתה. תהיה קצת גמיש. קצת רחמנות, בחייך. טיפה איכפתיות... אוהב אותך בנצ´וק!!!!!!
להשתין או לא להשתין. זאת השאלה... כשאני ממש צריך... אבל מצד שני אני אפסיד 2 דקות מהחימום. זהו קונפליקט פנימי עמוק. מאוד מורכב, ואני מאמין שיום אחד אני אגיע להחלטה בסוגיה המורכבת הנ"ל. כי צריך להבין כי 2 דקות חימום זה דבר קריטי, אבל מצד שני כל השיעור יהיה קשה, וככל שהזמן עובר המצב לא משתפר, כי שותים עוד מים. יאללה שלך, בן, אתה לא יכול לתת לתלמידים שלך זמן להשתין. כל הזמן יש עוד ועוד עבודה. איזה מורה קשוח אתה. תהיה קצת גמיש. קצת רחמנות, בחייך. טיפה איכפתיות... אוהב אותך בנצ´וק!!!!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.