מה הכי טוב לאבא?

bellafel

New member
מה הכי טוב לאבא?

ההורים שלי נמצאים כבר כ10 שנים בדיור מוגן, אבא אובחן כחולה אלצהמר לפני 5 שנים, הוא בן 90 לפני 3 חודשים התדרדר מצבו ובעקבות כך הועבר למלקה הסיעודית מצבו קשה מאד,לפעמים מזהה אותנו ולפעמים לא, כניצול שואה הוא לחוץ כל הזמן אם יהיה לו אוכל מחר או מיטה, מחביא אוכל דואג כל הזמן אם יהי לו כסף מחר מתנהג קבוע כמו ילד בן שנה אנחנו נקרעים ובוכים איתו, אני נמצאת אצלו כל יום בין פעם לפעמיים הבעיה שלנו שהוא לא ישן בכלל בלילות, כל התרופות הניתנות לו לא עוזרות, הוא נשאר במיטה , עושה את צרכיו,,,, אנו לא יודים מה הכי טוב? האם לנסות לחזור הבייתה.? מטפלת? האם להמשיך במצב הזה? המצב מדיר שינה מעיני , מה יכולים לייעץ לי שכל חיי נעצרו ויסורי המצפון הורגים אותנו
 
כמה דברים שעליך לדעת

1. רגשות אשמה הם המלווים הקבועים והמציקים ביותר של משפחות חולי אלצהיימר. 2. את עושה הכי טוב שיש ולא יותר מזה. 3. בבית מצבו לא ישתנה במאום, (אולי אפילו יורע) אבל מצב המשפחה שלו יורע ביותר, זה בטוח. אז למה? תקראי אחורנית ותקבלי כמה טיפים איך להתנהג איתו. למשל - לזרום איתו כל הזמן, דואג לכסף? דאגי שיהיה לו כמה שקלים במגירה שלידו כדי שידע שיש לו כסף, כנ"ל עם אוכל - לא נורא אם יהיו במגירה שליד מיטתו חבילות של בייגלה או עוגיות. והכי חשוב - את עושה הכי טוב שאת יכולה וגם זה כנראה לא מספיק. וגם אם הייתם 15 ילדים לא הייתם מסוגלים לתת לא את מה שהוא צריך, כי רק אלוהים יכול כבר לעזור לו. זה קשה, אבל ככל שתפנימי את זה מהר יותר ייטב לכם יותר.
 

bellafel

New member
תודה

תודה רבה על המילים החמות, הרגעת אותי ואני מניחה שהרגשת האשמה תחזור שוב בעוד כמה ימים אבל גם כמה ימים זה טוב בברכת שבת שלום בלה
 

ענתי44

New member
שלום bellafel

ממה שאני למדתי בשבע שנות האלצהיימר שלנו זה שרגשי אשמה זה כמו גומי, אם מזינים אותם ( ואני אלופת האלופים בזה ) הם גדלים למימדים מפלצתיים ומשתקים אותנו או, גרוע, מכתיבים לנו תכתיבים אבסורטיים. ואם נובחים עליהם "ארצה!" הם כמו פודל נשארים על הרצפה ומכשכשים בזנב. אם לרגע תסתכלי על כל מה שאת עושה למען הוריך, בעיקר אביך, תגלי שזה המון. ולכן שרגשי האשמה יהיו בגודל ג'וק. בקשר למה לעשות עם אבא, זה תלוי בעיקר בך ובאמא שלך. אבל אני חושבת שאפס שתיים ענתה לך היטב. אביך עבר מהדיור המוגן למחלקה, וכבר מתחיל להסתגל אז להעביר אותו לבית חדש ( כי גם אם הבית שלו פנוי לגביו זה כבר מקום זר ) ולהתחיל לחפש מטפלת טובה ואם זה לא יצליח? ומה אמא שלך רוצה? אולי נעים לה במקום שלה למרות שברון הלב על אבא? וקרוב לה לבקרו? או אולי היא גם חושבת כמוך? ממליצה לך לא למהר לעשות שינויים ולא לפני התייעצות עם אנשי מקצוע. ורק שתדעי, כל החלטה שתחליטי, ואני חושבת שהחלטת כבר, היא הטובה ביותר למצב. מחזיקה לך אצבעות.
 

שש שבע

New member
חמותי לא ניצולת שואה, ובכל זאת כל פעם אחרי

שהיא עוזבת אותנו ואנחנו מנקים את החדר אנחנו מוצאים חתיכות לחם מוחבאות בכל מיני מקומות... היא לא ניצולת שואה, וזה מוזר...
 

אירילה

New member
אצל חולי אלצהיימר שום דבר לא מוזר

המחלה הארורה הזאת מתעתעת אצל כל החולים בלי יוצא מן הכלל והסממנים האלה מופיעים אצל כל חולה. החבאת חפצים במקומות שונים היא תופעה ידועה ,אוסף מפיות נייר גם הוא ידוע , כל כך ידוע עד שגם יש מצבים שהם גם אוכלים את המפיות. חמי היה גם מוסיף לרשימת האוספים שלו מודעות אבל של עיתונים , כי החליט שכולם מהקיבוץ בו נולד. וזה לא מוזר כי זה אלצהיימר!!!! המוות האיטי של תאי המוח הוא הגורם לשינויי ההתנהגויות בסופו של דבר , אכן מחלה ארורה.
 

ענתי44

New member
אמא אספה את נעליי

בתחילת המחלה כשאמא עוד התהלכה לבד היא נהגה לקחת את הנעלים שלי ולשפד אותם על הרגלים של כסא עגול שהפכה והציבה באמצע הסלון. כשהייתי מפרקת את זה היא היתה שוב מסדרת את כסא הנעלים. עד שהשארתי אותו כמה חודשים, במרפסת כמו שהוא ואמא איבדה עניין. היא יכלה להשתמש ביותר מגליל בשירותים, עד חשש לסתימתו ועד היום אוהבת מפיות ביד. היא יכולה לחזור ממרכז היום עם מפיות ביד.
 

ronnyw

New member
מה הכי טוב לאבא?

שלום לך בלה. אני חושבת שהשאלה שלך מסגירה בעיתיות מסוימת... את חייבת להפנים שהשאלה איננה "מה הכי טוב לאבא" אלא "מה הכי פחטות גרוע לאבא". הרשי לי להיות בוטה ואמיתית: קשה למצוא פתרון "טוב". חייבים לשקול את כל האפשרויות ולמצוא את זו שהיא הכי פחות גרועה, הכי פחות פוגעת בחולה וביתר בני המשפחה. מהמעט שאני מבינה ממה שכתבת, הפתרון של החזרה הביתה הוא ממש לא לעניין. להעביר עוד שינוי? ואת חושבת שבבית הוא יהיה רגוע? בבית הוא פתאום יפסיק להיות דמנטי? יתחיל לישון כמו תינוק? ומי יטפל בו 24 שעות שבעה ימים בשבוע? יהיו לך שתי מטפלות? ואת בטוחה שתמצאי שתיים טובות שתסתדרנה אחת עם השניה? ואיפה הרופא הצמוד? ואיפה המיטה לחולה, חמצן אם צריך וכו' וכו'? ואיך אימא שלך בכל זה? גם היא תחזור הביתה? בתור מה? בקיצור - האפשרות הזו נראית לי פסולה מכל וכול. הוא נמצא במוסד סיעודי וזה מקומו, לצערנו. ואת - המשיכי את חייך. כמו שאמרו אחרים, אי אפשר לעשות יותר ממה שאפשר לעשות... שני הוריך במסגרות טובות, שניהם מטופלים או מושגחים 24 שעות. אין לך שליטה על המחלה הארורה הזו, על התופעות שלה, על ההתנהגויות המטורפות שהיא גוררת. אל תתפסי ליאוש ו למעשים לא הגיוניים (דוגמת להוציא את אביך הביתה). את עושה הכי טוב שאפשר, וזהו.
 
למעלה